נואל מוסא סעיד נ. מדינת ישראל

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3061/19 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג העותרים: 1. נואל מוסא סעיד 2. אסמא עבדאללה סעיד 3. אבראהים ראשד סעיד נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד ואליד חיר בשם המשיבים: עו"ד אבי טוויג פסק-דין השופט נ' הנדל: 1. בעתירתם, מבקשים העותרים – תושבי האזור, המתגוררים בעיר ג'נין – לאפשר להם להיכנס לתחומי מדינת ישראל, על מנת לבקר קרובי משפחה במהלך חודש הרמדאן. כתב העתירה דל בפרטים, ומעבר לטענה הלקונית כי כניסת העותרים ארצה נמנעה "ללא כל סיבה שבדין", נאמר רק כי "העותרים יצרפו וישטחו טענותיהם העובדתיות והמשפטיות במסגרת העתירה לצו ביניים שתוגש מיד עם פתיחת ההליך כאן". מיד עם הגשת העתירה, הוריתי לעותרים לנמק "מדוע לא תידחה עתירתם על הסף בשל קיום סעד חלופי בדמות פנייה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים" – וביום 12.5.2019, השיבו הללו כי לבית משפט זה סמכות ייחודית לדון בעתירתם, הואיל והיא מופנית כלפי החלטה שקיבל בעניינם שר הביטחון ביום 26.5.2008, לפי תקנות ההגנה (שעת חירום), 1946 וחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016. בתגובתם, מסרו המשיבים כי לא הגיעה לידיהם בקשה כלשהי מטעם עותרת 1 להיכנס ארצה בחודש הרמדאן הנוכחי. אשר לעותרים 2-3 – מתברר כי בקשותיהם הונחו על שולחן המשיבים רק ביום 16.5.2019, 11 יום לאחר הגשת העתירה הנוכחית, "כחלק מכלל הבקשות שעברו על ידי גורמים ברשות הפלסטינית בעניין ביקור פלסטינים בישראל בחג הרמדאן". ברם, עוד באותו יום נדחו הבקשות, לאחר שנמצא כי עותרים 2-3 אינם עומדים בקריטריונים הקבועים בנוהל המסדיר את מתן "ההיתרים המיוחדים לחג הרמדאן", בשל קיום מניעה ביטחונית לכניסתם לישראל. עם זאת, המשיבים ציינו כי לרשות העותרים עומד מסלול של הגשת "בקשה 'רגילה' לביקור משפחה", והצביעו גם על האפשרות של קרובי המשפחה הישראלים להיכנס לאזור על מנת לבקר אצל העותרים. בנסיבות אלה, טוענים משיבי המדינה כי דין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים – מה גם שהעתירה כלל אינה פורשת תשתית לדיון בהחלטה המאוחרת לדחות את בקשותיהם של עותרים 2-3. זאת ועוד, הסמכות למתן היתרי שהייה ורישיונות ישיבה לתושבי האזור מוסדרת כיום בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. עניינם של העותרים בא, אפוא, בגדרי פרט 12(3) לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, ומכאן שדין עתירתם להידחות על הסף גם בשל קיום סעד חלופי. על פי השקפת משיבי המדינה, השמטת עובדות מהותיות מכתב העתירה – לרבות פרטים בנוגע לפנייה שנדחתה כביכול, וזהות הקרובים בישראל – תומכת אף היא בתוצאה זו. 2. דין העתירה להידחות על הסף. כלל הוא, כי "על עתירה המוגשת לבית משפט זה להיות מוקפדת בהצגת תשתית עובדתית מפורטת ומלאה, ובנימוקים משפטיים סדורים ומדויקים" (בג"ץ 10153/16 בניני בר אמנה חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, פסקה 9 (9.11.2017)). דא עקא, כתב העתירה דל ההיקף והפרטים אמנם מבטיח כי "העותרים יצרפו וישטחו טענותיהם העובדתיות והמשפטיות במסגרת העתירה לצו ביניים שתוגש מיד עם פתיחת ההליך כאן" – אלא שמסמך כזה מעולם לא הוגש. יתר על כן, מתגובת העותרים לגבי קיומו של סעד חלופי עולה כי ההחלטה עליה הם מבקשים להשיג מבוססת על נימוקים ביטחוניים, אלא שאין בדברים כל התייחסות לאותם נימוקים – ולא ברור מדוע סבורים העותרים שנפל בהם פגם. בהעדר תשתית עובדתית ונורמטיבית המאפשרת לברר בצורה אפקטיבית את העתירה, אחת דינה לדחייה (בג"ץ 1431/18 חיון נ' רשות המיסים, פסקה 3 (29.5.2018)). מעבר לכך, מקובלת עלי עמדת המדינה בדבר קיומו של סעד חלופי בדמות הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים – ומכאן שדין העתירה להידחות אף מסיבה זו, כמו גם בשל אי מיצוי הליכים על ידי עותרת 1. 3. העתירה נדחית, אפוא, מבלי לפגוע בזכות העותרים להביא את עניינם בפני הערכאה המוסמכת, בעיתוי ובמתכונת המתאימים. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ב באייר התשע"ט (‏27.5.2019). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 19030610_Z04.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il 1