יוסף אשרי נ. פרקליטות המדינה

פסק-דין בתיק בג"ץ 3061/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3061/15 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט צ' זילברטל העותר: יוסף אשרי נ ג ד המשיבים: 1. פרקליטות המדינה 2. לשכת עורכי הדין עתירה למתן צו על-תנאי העותר: בעצמו פסק-דין השופטת א' חיות: 1. העותר הורשע בבית משפט השלום בפתח תקווה בביצוע עבירות של פגיעה בפרטיות כלפי גרושתו ונגזרו עליו ארבעה חודשי מאסר על תנאי ותשלום קנס בסך 2000 ש"ח (ת"פ 52438-09-11). העותר ערער על פסק דינו של בית משפט השלום לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ע"פ 25429-12-13) ובדיון שהתקיים בערעור טען כי בכוונתו להתמחות בעריכת דין ולפיכך הרשעתו עלולה להיות לו לרועץ. בהמשך, קיבל העותר את הצעת בית המשפט לחזור בו מן הערעור וביקש מבית המשפט כי יציין בפסק דינו את הנסיבות המקלות המתקיימות בעניינו על מנת שיעמדו לעיני הגורם הרלבנטי בלשכת עורכי הדין. נוכח הסכמתו של העותר דחה בית המשפט המחוזי את הערעור בציינו כי: "אנו סמוכים ובטוחים כי הגורם הרלבנטי בלשכת עורכי הדין, יראה לנגד עיניו את כלל הנסיבות של התיק, לרבות העובדה כי העבירות בהן הורשע המערער בוצעו בינואר 2008 על רקע סכסוך בינו לבין אשתו דאז; בינתיים בני הזוג התגרשו והמערער פתח חיים חדשים לרבות לימודי משפטים; המערער נעדר כל עבר פלילי או הסתבכות לפני ינואר 2008, ומאז." 2. לאחר שנדחה ערעורו החל העותר לעבוד במשרד עורכי דין והגיש ללשכת עורכי הדין בקשה לאישור רישומו להתמחות. ביום 21.1.2015 הודיע לו הלשכה כי הוחלט שלא לאשר את בקשתו וכי עניינו ידון פעם נוספת לאחר תום תקופת המאסר המותנה שנגזר עליו. בעקבות החלטה זו הגיש העותר את העתירה דנן בה הוא טוען כי סירובה של לשכת עורכי הדין לקבל אותו להתמחות פוגע בשיקומו, מונע את שילובו בקהילה, ומהווה עונש בעבורו. לפיכך, מבקש העותר להורות ללשכת עורכי הדין לקבל אותו להתמחות שתחילתה במועד בו החל לעבוד במשרד עורכי דין. כמו כן, מעלה העותר טענות שונות נגד החלטות בית המשפט לענייני משפחה בהליך הגירושין שהתנהל בינו לבין גרושתו ועותר לבטל את הרשעתו בפלילים. 3. דין העתירה להידחות על הסף בשל קיומו של סעד חלופי. סעיף 5 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000, בצירוף פרט 21(5) לתוספת הראשונה לחוק זה מורים כי לבית המשפט לעניינים מנהליים סמכות לדון בעתירה נגד החלטת רשות שניתנה לפי חוק לשכת עורכי הדין (למעט לפי סעיפים 25א עד 25ה לחוק והחלטות של שר המשפטים). לפיכך, פתוחה בפני העותר הדרך להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים וזהו ההליך שבו היה עליו לנקוט (ראו והשוו, בג"ץ 10254/05 סטרוגנו נ' לשכת עורכי הדין בישראל (2.11.2005); בג"ץ 8753/12 מסטיי נ' לשכת עורכי הדין (‏6.12.2012)). אשר לטענות שמעלה העותר נגד החלטות בית המשפט לענייני משפחה ונגד הרשעתו בפלילים, טענות אלו אין להן מקום במסגרת עתירה לבג"ץ. הלכה פסוקה היא כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי המשפט האזרחיים או הפליליים (לעניין הליכים אזרחיים ראו, בגץ 6561/08 נימברגר נ' המפקח על הבנקים משרד האוצר (24.9.2008), בפסקה 6; ולעניין הליכים פליליים ראו, בג"ץ 1215/98 סבג נ' משרד המשפטים (2.4.1998)). יתרה מכך – מדובר בהחלטות ובפסקי-דין שהפכו חלוטים זה מכבר. העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, י"ז באייר התשע"ה (6.5.2015). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15030610_V01.doc של מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il