פארס מוחתסב נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 3057/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3057/09 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותרים: 1. פארס מוחתסב 2. פאהד מוחתסב נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. הועדה המקצועית לשר הפנים לפי סעיף 3א 1 לחוק האשרות והכניסה לישראל עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד אהרון גבע בשם המשיבים: עו"ד רועי שויקה פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: עניינה של עתירה זו בבקשת העותרים לבטל את החלטת המשיב 1 לדחות את בקשתם לקבלת רישיון לישיבת ארעי בישראל לאור טעם הומניטארי מיוחד, על פי סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003, וזאת לאור המלצת המשיבה 2 - ועדה מקצועית מייעצת לשר הפנים לפי סעיף 3א1. העותר 1, יליד 1987, והעותר 2, יליד 1985 הינם תושבי האזור, והם מבקשים לקבל היתר שהייה במדינת ישראל מכוח מעמדה של אימם, שהינה תושבת קבע במדינת ישראל. בשנת 2006 הוגשה על ידי האם בקשה לרישום ילדיה במרשם האוכלוסין בישראל – ובכללם העותרים – לאחר שהושב לה מעמדה כתושבת קבע במדינת ישראל. בקשתה של האם, בעניין העותרים, סורבה בגלל היותם בגירים. במכתב מיום 20.5.2007 הופנתה האם לאפשרות להגיש בקשה מטעמים הומניטאריים מיוחדים בהתאם לסעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. ביום 17.7.2007 הגישו העותרים בקשה בהתאם להוראות סעיף 3א1. המשיבה 2 דנה בבקשה והמליצה למשיב 1 לדחות את הבקשה מכיוון שהיא לא מעלה טעם הומניטארי מיוחד, כנדרש בחוק. ביום 21.9.2008 הודיע יו"ר המשיבה 2 כי המשיב 1 קיבל את ההמלצה ודחה את בקשת העותרים, מכיוון שהעותרים הינם בוגרים, עצמאים ואינם סמוכים על שולחן אימם, וכי מרכז חייהם באזור. מכאן העתירה שבפנינו. לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיבים, מצאתי כי דין העתירה להידחות על הסף. סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003, קובע: היתר ורישיון במקרים הומניטריים מיוחדים (א) על אף הוראות סעיף 2, רשאי שר הפנים, מטעמים הומניטריים מיוחדים, בהמלצת ועדה מקצועית שמינה לענין זה (בסעיף זה – הוועדה) – (1) לתת רישיון לישיבת ארעי בישראל לתושב אזור או לאזרח או לתושב של מדינה המנויה בתוספת, שבן משפחתו שוהה כדין בישראל; (2) לאשר בקשה למתן היתר לשהייה בישראל בידי מפקד האזור, לתושב אזור שבן משפחתו שוהה כדין בישראל. ... (ד) שר הפנים ייתן החלטה, בכתב, אם לתת רישיון או לאשר בקשה, לפי הענין, כאמור בסעיף קטן (א), בתוך שישה חודשים מיום שהומצאו לוועדה כל המסמכים הדרושים; החלטת השר תהיה מנומקת. ... סעיף זה חוקק בשנת 2007 במסגרת תיקון לחוק. כאמור, הסעיף מקנה לשר הפנים סמכות ליתן רישיון לישיבת ארעי בישראל למי שלא היה זכאי לו לפני התיקון, וזאת מטעמים הומניטאריים מיוחדים, ובהתאם להמלצת הועדה. העתירה שבפנינו אינה מעלה כל תשתית עובדתית אשר יכולה להקים עילה להתערבותו של בית משפט זה (ראו בג"ץ 1759/94 סורזברג נ' שר הביטחון, פ"ד נה(1) 625, 630 (1994)). העותרים טוענים כי אין להם כל קשר עם אביהם, וכי כל משפחתם הקרובה גרה בישראל. כמו כן, טוענים העותרים כי החלטת המשיב 1 מביאה לניתוק מוחלט בין בני המשפחה. נימוקים אלו, כשלעצמם, אינם מקימים עילה להתערבותו של בית משפט בהמלצות המשיבה 2 ובהחלטת המשיב 1. טענות העותרים לא מלמדות כי המשיבים נהגו שלא בהתאם לאמור בסעיף 3א1. כמו כן, לא הוצגה תשתית עובדתית, ולא הובאו כל ראיות כי ההחלטה בעניינם מנוגדת לכללי המשפט המנהלי, כגון, חוסר סבירות קיצוני או הפרה של כללי הצדק הטבעי (ראו בג"ץ 9653/08 פחימה נ' שר הפנים (טרם פורסם, 23.12.2008)). המשיבים פעלו בהתאם לאמור בחוק, שקלו את הבקשה והחליטו לדחותה, לא די בכך על מנת להקים עילה להתערבותו של בית משפט זה. העתירה נדחית. צו הביניים שניתן ביום 6.4.2009 מבוטל בזאת. ניתן היום, ט"ז בחשון התש"ע (3.11.2009). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09030570_H06.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il