דביר נ' משרד הפנים ואח'

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3056/21 עע"ם 3058/21 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ע' גרוסקופף כבוד השופטת ר' רונן העותר בבג"ץ 3056/21 והמערער בעע"ם 3058/21: צבי דביר נ ג ד המשיבים בבג"ץ 3056/21: 1. משרד הפנים 2. מערך הסייבר הלאומי 3. ראש הרשות לניהול המאגר הביומטרי המשיבים בעע"ם 3058/21: 1. הממונה על חופש המידע במשרד הפנים 2. הממונה על חופש המידע במערך הסייבר הלאומי 3. ראש הרשות לניהול המאגר הביומטרי עתירה למתן צו על-תנאי; ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 17.3.2021 בעת"ם 55422-02-20 שניתן על-ידי כבוד השופטת ת' בזק רפפורט תאריך הישיבה: כ"ט בחשון התשפ"ג (23.11.2022) בשם העותר בבג"ץ 3056/21 והמערער בעע"ם 3058/21: בעצמו בשם המשיבים בבג"ץ 3056/21 והמערערים בעע"ם 3058/21: עו"ד ערין ספדי עטילה פסק-דין 1. שני ההליכים שבפנינו, שהדיון בהם אוחד, נסבו על בקשות עיון שהוגשו בנושאים הנוגעים להפעלתו של מאגר המידע הביומטרי. הבקשות הוגשו לממונה על חופש המידע במשרד הפנים, אולם בסופו של דבר נסבו על חומרים הנוגעים לרשות לניהול המאגר הביומטרי, אשר עניינה מוחרג מגדרו של חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע). 2. בקשות העיון השונות הוגשו כולן על-ידי מר צבי דביר, שהציג עצמו בפנינו כפעיל חברתי. לצורכי נוחות נכנה אותו כאן "המבקש", הגם שמבחינה פרוצדוראלית הוא מערער בתיק אחד (עע"ם 3058/21) ועותר בתיק הנוסף (בג"ץ 3056/21). עוד יצוין כי בין המבקש ובין משרדי הממשלה התקיים דין ודברים ארוך ביחס למידע המבוקש, אולם לצורך העניין שבפנינו יפורטו רק עיקרי ההליכים הרלוונטיים, ואף זאת בתמציתיות בלבד. 3. יצוין כבר בהתחלה כי ברקע הדברים עומדת בקשת חופש מידע קודמת שהגיש המבקש ביום 3.1.2019 ואשר כוונה לעיון בחוות דעת שונות שהיו אמורות להיות מוגשות לשר הפנים בהתאם להוראות חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע (תיקון והוראת שעה), התשע"ז-2017. בקשה זו התקבלה בעיקרה, במובן זה שבמכתב התשובה שקיבל המבקש ביום 7.3.2019 נקבע כי אין מניעה למסור לידיו את חוות דעתו של ראש מערך הסייבר הלאומי מיום 28.11.2018 בדבר תכולת המאגר הביומטרי ואת חוות דעתו של הממונה על היישומים הביומטריים במערך הסייבר הלאומי מיום 15.11.2018. עם זאת, יצוין כי חוות דעתו של ראש מערך הסייבר הלאומי נמסרה למבקש מבלי שנלוו לה כלל הנספחים שצורפו אליה, ובכלל זה עמדה מקצועית של ראש הרשות לניהול המאגר הביומטרי. 4. על רקע זה, ביום 18.12.2019 פנה המבקש למשרד הפנים בבקשת חופש מידע נוספת, ובה טען כי יש מקום לאפשר לו לעיין אף בעמדה הנזכרת של ראש הרשות לניהול המאגר הביומטרי. בקשה זו נדחתה על-ידי משרד הפנים, לאחר שהובהר למבקש כי בהתאם לסעיף 14(א)(14) לחוק חופש המידע, הוראות חוק זה אינן חלות על הרשות לניהול המאגר הביומטרי ועל המידע שנוצר אצלה, נאסף על ידה או שמחוזק על ידה. 5. להשלמת התמונה, יצוין כי ביום 6.2.2020 פנה המבקש בבקשה אחרת למשרד הפנים, זו הפעם בדרישה לקבל מידע אודות העובדים המועסקים ברשות לניהול המאגר הביומטרי. באופן קונקרטי, המשרד התבקש להמציא פירוט אודות שמות העובדים (בראשי תיבות), תיאור תפקידם ודבר היותם עובדי מדינה או עובדים חיצוניים, וכן לציין למי מן העובדים קיימת הרשאה להיכנס למאגר הביומטרי. בקשה זו נדחתה בחלקה, גם כן תוך הפנייה לסעיף 14(א)(14) לחוק חופש המידע. לצד זאת, במענה שנשלח למבקש הובהר כי מידע אודות העסקת עובדים ברשות שאינו חסוי נמצא בדו"חות החשופים לעיון הציבור. כמו כן, נמסר כי "יש ברשות ארבעה עובדי בתי תוכנה שאינם עובדי מדינה ורק עובד חיוני אחד שיש לו הרשאות גישה למאגר". 6. בהמשך לכך, המבקש הגיש בעניינים הנזכרים שתי עתירות שהוגדרו כעתירות חופש מידע ונדונו יחדיו בבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (עת"ם 55422-02-20, השופטת ת' בזק-רפפורט). ביום 17.3.2021 דחה בית המשפט המחוזי את העתירות, בקבלו, בין היתר, את עמדת משרד הפנים כי המידע המבוקש לא חוסה תחת כנפיו של החוק, מאחר שהוא נופל לגדרו של סעיף 14 לו. 7. המבקש לא השלים עם תוצאה זו והגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בד בבד, המבקש הגיש אף עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, ובה טען כי יש מקום להורות על העברת החומרים המבוקשים מכוח החובה הכללית לשקול גילוי מידע, אף אם חוק חופש המידע אינו מחייב לעשות כן. 8. ביום 23.11.2022 התקיים בפנינו הדיון בתיקים המפורטים במאוחד. לאחר ששמענו את טענות הצדדים התרשמנו כי, במישור העקרוני, אין מקום לקבלת הערעור והעתירה כפי שהוגשו. זאת, כאמור, בהתחשב בכך שהמידע שהתבקש אכן נופל מחוץ לתחום תחולתו של חוק חופש המידע. די בכך לצורך דחיית הערעור שהוגש. לצד זאת, צודק המבקש בכך שאף במקרים שבהם לא חל החוק, חלה חובה לשקול בקשות עיון תוך התייחסות למהות הבקשה ולאינטרסים העומדים על הפרק. בעניין זה מצאנו לקבל את הסבריו של נציג הרשות לניהול המאגר הביומטרי שהציג באופן בהיר את הטעמים המהותיים לכך שלא ניתן לחשוף את המידע שנכלל בנספח שלגילויו עתר המבקש, ואשר יש בו כדי לחשוף יכולות וסיכונים ביחס למערך הקיים. מטעם זה הודגש כי המידע המבוקש הוא סוד מדינה מובהק. 9. מעבר לצד הפורמאלי, ומתוך הכרה בערך השקיפות, המלצנו למשיבים להיענות באופן חלקי לבקשה הנוספת שהגיש המבקש, כך שתימסר לו רשימה שתפרט את מספר העובדים במערך הביומטרי, תוך שיצוין ביחס לכל אחד מהם תואר תפקידו ודבר היותו עובד מדינה או עובד חיצוני. המשיבים ניאותו לקבל את המלצתנו, מבלי שיהא בכך לשנות מהקביעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי באשר לפן המשפטי הפורמאלי של הדברים. אנו סבורים שטוב עשו, מתוך אותה גישה כללית של עידוד השקיפות, באותם מקרים שבהם הדבר אפשרי. 10. במבט כולל לא מצאנו דופי בהחלטות שהתקבלו ביחס למסירת החומרים למבקש. אין ספק שהמבקש מבטא מחויבות לערכים של שקיפות ציבורית. ואמנם, ככל שהדבר היה אפשרי, מצאנו לנכון לסייע בנסיבות העניין בקבלת המידע המבוקש. לצד זאת, לא היה מקום לתת הוראות נוספות, לנוכח ההסברים שקיבלנו, וזאת מעבר להיבט הפורמאלי של תחום תחולתו של חוק חופש המידע בהתאם לאמור בסעיף 14 לו. 11. בהסכמת המשיבים אנו מורים אפוא על כך שיימסר למבקש המידע כאמור בפסקה 9 לעיל וזאת תוך 30 ימים ממתן פסק דין זה. בכפוף לכך, נדחים הערעור והעתירה, ומסתיים הטיפול בהליכים שבפנינו. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ג' בכסלו התשפ"ג (‏27.11.2022). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 21030560_A10.docx עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il