רון פרומר נ. ג'קי סבג

פסק-דין בתיק רע"א 3055/05 בבית המשפט העליון רע"א 3055/05 בש"א 5373/05 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המישנה לנשיא מ' חשין כבוד השופטת ד' ביניש המבקשים: 1. רון פרומר 2. סיעת נהריה נטו נ ג ד המשיבים: 1. ג'קי סבג 2. ועדת הבחירות עיריית נהריה 3. יוסף שלמה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.3.2005 בתיק ה"פ 183/04, שניתן על ידי כבוד השופט מ' לינדנשטראוס ערעור על החלטתו של רשם בית המשפט העליון ע' שחם, מיום 23.5.2005 בע"א 3140/05 תאריך הישיבה: ט"ז בסיון התשס"ה (23.06.2005) בשם המבקשים: בשם המשיב מס' 1: בשם המשיבים מס' 2 ו-3: עו"ד ד"ר יעקב וינרוט; עו"ד ד"ר גרשון גונטובניק עו"ד אברהם גולדהמר עו"ד דנה בריסקמן פסק-דין הנשיא א' ברק: 1. בקשת רשות הערעור שלפנינו מופנית כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (הנשיא מ' לינדנשטראוס), שהחליט לבטל את תוצאות הבחירות לראשות עיריית נהריה שנערכו ביום 28.10.03, ולצוות על עריכת בחירות חוזרות. התעוררה השאלה האם הגשת ערעור על החלטה זו טעונה נטילת רשות. שאלה זו אינה צריכה הכרעה במקרה שלפנינו שכן החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי 2. ביום 28.10.03 נערכו בחירות לראשות עיריית נהריה. בבחירות אלה נבחר המערער לראשות העירייה. ראש העירייה היוצא, המשיב 1 בערעור שלפנינו, עתר לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשה לבטל את הבחירות ולהורות על עריכת בחירות חוזרות. לטענתו, הבחירות היו נגועות בשחיתות, וניצחונו של המערער בבחירות הושג באמצעים פסולים. לגירסתו, ערך המערער הסכמים עם מתמודדים אחרים בבחירות לראשות העירייה ולמועצת העירייה שמשמעותם קניית שלטון בכסף ובטובות הנאה. לפיכך הוא ביקש כי בית המשפט המחוזי יכריז על בטלות תוצאות הבחירות, וכי יש לקיים בחירות חוזרות לראשות העירייה. 3. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה. בית המשפט המחוזי בחן שלושה הסכמים חתומים אשר הוצגו בפניו בין המערער לבין מועמדים לראשות עיריית נהריה: הסכם עם מר דני הירש, הסכם עם מר חיים מוסה, והסכם עם מר אושרי שלוש. לאחר שמיעת עדויות ובחינת ראיות קבע בית המשפט כי הסכמים חתומים אלה אינם מהווים טיוטות או הסכמים ג'נטלמניים בלבד, כי אם הסכמים שהצדדים התכוונו לייחס להם כוח מחייב לכל דבר. בהתאם להסכמים אלה הסירו המתמודדים האחרים את מועמדותם, והעבירו את תמיכתם למערער. המתמודדים האחרים עשו זאת לאור הבטחות המערער, אשר נכללו כסעיפים מרכזיים בהסכמים, כי אם ינצח בבחירות, המתמודדים שפרשו, ואנשים נוספים המקורבים להם, ימונו לתפקידים שונים בעירייה. כך, למשל, בהסכם אותו חתם המערער עם דני הירש, מתחייב המערער, תמורת הסרת מועמדותו של הירש והצטרפותו למחנהו של המערער, כדלהלן: "6. א) כנגד הפרישה וההצטרפות דלעיל, מתחייב מר פרומר [המערער] לגרום למילוי כל ההתחייבויות האמורות להלן למקרה שיזכה בבחירות ויבחר למשרה. ב) ואלה התחייבויות מר פרומר: 1. לגרום למינויו של מר הירש לסגן ראש עירייה בשכר ראשון. 2. לגרום למינויו של מר הירש לממלא מקום ראש העירייה ברוטציה. 3. לגרום למינויו של מר הירש לראש ועדות בניין ערים, מכרזים, ורכש. 4. ... מוסכם שמר אלירן משה ישא בתפקיד בכיר בשכר בעיריה. 5. לקבל כעובדי עיריית נהריה 10 אנשים שיומלצו על ידי מר הירש, מתוכם שלושה למשרות ניהוליות." בדומה, מתחייב המערער בהסכם עליו חתם עם חיים מוסה כלהלן: "צד ב' [המערער] מתחייב כי ימנה את אנשי אמונו של צד א' [מוסה], במידה ונבחר לראש העיר, לתפקידים הבאים: יושב-ראש המועצה הדתית, או בכל תפקיד מקביל ליושב-ראש במידה והמועצה הדתית תתמזג בתוך העירייה. מנהל אגף הרכש. מנהל אגף התברואה. מנהל אגף החינוך. מנהל מחסנים. ס. מנהל מחלקת תברואה. ס. מנהל מחלקת הגבייה. ס. מנהל מחלקת הכספים. יושב-ראש מועצת המנהלים של המתנ"ס. כמו כן יאוישו חברים נוספים בקבוצתו של צד א' בכעוד 10 תפקידים כלליים כגון: פקידות, מנהל אולם ספורט, מנהלי תחזוקה, מנהלי בתי הקשיש." התחייבויות ברוח דומה ניתן למצוא בהסכם שחתם המערער עם אושרי שלוש. יש לציין כי הסכמים אלה לא פורסמו, בניגוד לדין. בית המשפט המחוזי קבע, לאור תוכנם של ההסכמים ולאחר שמיעת עדויות, כי הסכמים אלה היו הסכמים פסולים ובלתי חוקיים, שכן מדובר בהסכמים ה"קונים" תמיכה פוליטית תמורת מינויים בשירות הציבורי וטובות הנאה אחרות. לפיכך, היה הליך הבחירות לראשות עיריית נהריה נגוע בשחיתות ובאי-חוקיות. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי היה בליקויים אלה כדי להשפיע על תוצאות הבחירות. לפיכך, הורה בית המשפט על ביטול הבחירות ועל עריכת בחירות חדשות. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפנינו. הטענות בערעור 4. המערער מעלה שלוש טענות מרכזיות כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ראשית, כי בית המשפט המחוזי טעה בהטילו את נטל השכנוע בדבר כשרותן של הבחירות על המערער. לטענתו, הנטל צריך שיהיה מוטל על הטוען לבטלותן של בחירות. זאת ועוד, בהתחשב בטיבה של הטענה, נטל זה צריך להיות נטל כבד יותר מהנטל בהליך אזרחי רגיל. שנית, כי בית המשפט המחוזי טעה בקובעו שהמדובר בהסכמים פסולים. לטענת המערער, הסעיפים בהסכמים השונים בהם הובטחו משרות ציבוריות למועמדים האחרים ולמקורבים להם, בתמורה להסרת המועמדות והעברת התמיכה, היו סעיפים שוליים וטפלים בהסכמים, שמטרתם העיקרית הייתה מטרה פוליטית לגיטימית, והיא להביא לסיום תפקידו של המשיב 1 כראש העירייה. טענתו השלישית והעיקרית של המערער הינה, כי טעה בית המשפט המחוזי בכך שהורה על ביטול הבחירות בהתבסס על מסקנותיו ביחס להסכמים הפסולים בלבד. לטענת המערער, על מנת לבטל תוצאות בחירות, לא די בקיומם של פגמים בהליך הבחירות. על בית המשפט להשתכנע כי היה בליקויים שנפלו בהליך הבחירות כדי לשנות את תוצאותיהן. במקרה שלפנינו בית המשפט לא בחן כלל את שאלת ההשפעה של ההסכמים הפסולים על תוצאות הבחירות. המערער מוסיף וטוען כי לו היה בית המשפט בוחן שאלה זו היה מגלה כי להסרת מועמדותם של המתמודדים האחרים לא הייתה כל השפעה על תוצאות הבחירות. 5. המשיבים – ראש העירייה היוצא ופרקליטות המדינה – מבקשים לדחות את הערעור, וסומכים הם את ידיהם על ממצאיו העובדתיים והחלטותיו של בית המשפט המחוזי. התשתית הנורמטיבית 6. הוראות החוק העוסקות בערעורים על תוצאות בחירות, ובערעורים על החלטת בית המשפט המחוזי בערעורי בחירות, הן הוראות סעיפים 72 ו-73 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה-1965 (להלן: חוק הבחירות). החלקים הרלוונטיים בסעיפים אלה קובעים כלהלן: "72. ערעור בחירות (א) כל אדם שהיה זכאי לבחור למועצה פלונית רשאי להגיש ערעור לבית המשפט לענינים מינהליים שבתחום שיפוטו נמצא תחום הרשות המקומית על תוצאות הבחירות לאותה מועצה בטענה – (1) שהבחירות בכללן או בקלפי מסוימת לא התנהלו כחוק, או שחלוקת הקולות בין רשימות המועמדים לא היתה נכונה; ... 73. פסק דין בערעור (א) בית המשפט יפסוק בערעור בחירות תוך שלושים יום מיום הגשתו, ופסק דינו יהיה ניתן לערעור לבית המשפט העליון ברשות שופט של בית המשפט העליון, בשאלה משפטית; בקשת הרשות תוגש תוך 14 יום מיום מתן פסק הדין. ... (ב) בערעור בחירות רשאי בית המשפט – (1) לבטל את הבחירות בכלל או באזור קלפי מסויים ולצוות על עריכתן שנית; אולם בית המשפט לא יבטל בחירות אלא אם נראה לו שהליקוי המשמש עילה לערעור עלול היה להשפיע על התוצאות;". אעבור עתה לדון בטיעוני המערער כסדרם. הנטל 7. סופיות הבחירות, יציבות השלטון, והגשמת רצון הבוחרים בהליך דמוקרטי, הם כולם ערכים חשובים המובילים למסקנה כי לא בנקל ייעתר בית המשפט לבקשה לבטל תוצאותיהן של בחירות. עם זאת, אין ערך להגשמת "רצון הבוחרים" בהליך דמוקרטי אם תוצאות הבחירות אינן משקפות רצון זה. לפיכך, טוהר הבחירות אף הוא ערך בעל חשיבות עליונה. האיזון הראוי בין ערכים אלה מוצא את ביטויו, בין השאר, בנטל המוטל על המבקש את ביטולן של תוצאות בחירות. נטל זה מצוי בטווח שבין הכלל בדבר מאזן ההסתברויות הנהוג במשפט האזרחי לבין דרישת ההוכחה מעבר לכל ספק סביר הנהוגה במשפט הפלילי. עמד על כך בית המשפט בפרשה בה נדון חשד לשוחד בחירות: "סבורים אנו כי אין לדרוש ממערער בחירות בשל שוחד בחירות כי יוכיח את מתן השוחד כנדרש במשפט פלילי. מאידך גיסא, השמירה על יציבות השלטון מחייבת רמת הוכחה העולה על הנדרש במשפט אזרחי רגיל. האיזון הראוי בין האינטרס הציבורי הנזכר ובין האינטרס הציבורי של טוהר הבחירות מצדיק כי לשם פסילת בחירות בהליך אזרחי בשל טענת שוחד דרושה מידת הוכחה כזו הנדרשת להוכחת טענת תרמית במשפט אזרחי. דהיינו: הנטל מצוי בטווח שבין עודף הסתברות לבין הוכחה מעבר לכל ספק סביר" (ע"א 5171/97 ריאן נ' סעיד (לא פורסם)). 8. בית המשפט המחוזי אימץ ויישם אמת מידה זו בפסק דינו, ואינני רואה מקום להתערב בהחלטתו. אכן, בית המשפט המחוזי קבע, בנקודה מסוימת במהלך שמיעת הראיות בתיק, כי הנטל עבר אל המערער. אך זאת עשה בית המשפט בהקשר ספציפי בלבד: בהתייחס לשאלה האם ההסכמים שנחתמו בין המערער לבין המתמודדים שהסירו מועמדותם הינם הסכמים מחייבים. בענין זה קבע בית המשפט, לאחר שהוצגו בפניו ההסכמים החתומים ונשמעו עדויות ביחס אליהם, כי מדובר בהסכמים תקפים לכאורה, וכי המבקש לטעון כנגד תוקפם של ההסכמים עליו הראיה. לא נפל כל פגם בקביעה נקודתית זו של בית המשפט. ואילו עיון בשאר פסק הדין מעלה כי ההכרעה הסופית בעניין לא נפלה על בסיס טענה בדבר נטלי הוכחה, כי אם לאחר קביעת ממצאים פוזיטיביים על סמך ניתוח כלל הראיות שהוצגו בפני בית המשפט. מעמדם של ההסכמים ושאלת הליקוי 9. המערער טוען כנגד קביעת בית המשפט המחוזי כי הסעיפים הפסולים בהסכמים הפוליטיים אותם עשה המערער פוסלים את ההסכמים כולם. בקביעה זו, טוען המערער, התעלם בית המשפט המחוזי מהמטרות הפוליטיות הלגיטימיות שעמדו בבסיס ההסכמים שבין המערער לבין המועמדים שפרשו מהתמודדות, והתמקד בסעיפים הפסולים בלבד שהיו, לטענת המערער, סעיפים שוליים בלבד. 10. טענה זו, אפילו אם תתקבל, אין בה כדי לסייע למערער. השאלה האם יש בסעיפים הפסולים כדי לפסול את ההסכמים כולם אינה מכריעה לענייננו. סעיף 73(ב)(1) לחוק הבחירות קובע כי: "בערעור בחירות רשאי בית המשפט – לבטל את הבחירות בכלל או באזור קלפי מסויים ולצוות על עריכתן שנית; אולם בית המשפט לא יבטל בחירות אלא אם נראה לו שהליקוי המשמש עילה לערעור עלול היה להשפיע על התוצאות;". הנה כי כן, אנו רואים כי כל "ליקוי" בהליך הבחירות עשוי להביא לבטלותן, ובלבד שבית המשפט השתכנע כי היה בליקוי זה כדי להשפיע על תוצאות הבחירות. לפיכך, אין חשיבות לשאלה האם הפסול שנפל בסעיפים הנוגעים לענייננו מביאים לפסלות או לבטלות ההסכמים כולם. הפסול שבסעיפים הבלתי-חוקיים כשלעצמו עשוי לשמש "ליקוי" בהליך הבחירות, ולהביא לבטלותן, אם היה בו כדי להשפיע על תוצאותיהן. 11. האם הפסול שנפל בסעיפים אלה עולה כדי "ליקוי" כמשמעותו בחוק הבחירות? תשובתי לשאלה זו היא בחיוב, וזאת משני טעמים. ראשית, מדובר בסעיפים פסולים משום שמבטיחים הם משרות ציבוריות וטובות הנאה פסולות אחרות תמורת הסרת מועמדות ותמיכה פוליטית, ומשום שסעיפים אלה הם סעיפים מרכזיים בהסכמים אותם עשה המערער עם המתמודדים האחרים. שנית, סעיפים אלה, וההסכמים כולם, לא פורסמו, בניגוד לדרישות הדין. 12. התחייבות למינוי עובדים בשירות הציבורי על-בסיס השתייכות פוליטית הינה התחייבות בלתי-חוקית ופסולה. כך נקבע על-ידי בית משפט זה בשורה ארוכה של מקרים. עמדה על כך השופטת ט' שטרסברג-כהן: "המינוי הפוליטי מהווה הפרת אמון של הרשות המבצעת כרשות ציבורית, כלפי הציבור; הוא עלול לפגוע באמון הציבור בשירות הציבורי; הוא פוגע בעקרון השוויון; הוא פוגע ברמה המקצועית של עובדי הציבור שאינם נדרשים להוכיח, במסגרת מכרז, את היותם הטובים ביותר; הוא עלול להביא לתופעה בה הקשרים קודמים לכישורים, והפוליטיקה במובן הצר הופכת לגורם המרכזי למינוי; הוא עלול להביא לניפוח המערכת על מנת לקלוט "מיודעים", ולגרום ליצירת תפקידים חדשים שלא לצורך ולקידום מהיר של מי שרוצים ביקרו; הוא עלול להסיט את שיקולי הרשות משיקולים ענייניים; הוא מביא לניגוד עניינים ולחשש לשקילת שיקולים זרים על ידי העדפת מפלגה או עניין מפלגתי על אינטרס ציבורי; הוא עלול להביא להשחתת המוסר הציבורי; הוא עלול לגרום לתחלופה בשירות הציבורי כל אימת שמתחלף הדרג הפוליטי, ולגרום על ידי כך לחוסר יציבות ולחוסר מקצועיות; הוא עלול לפגוע בסדרי מינהל תקין ובטוהר המידות; הוא עלול לפגוע במורל העובדים בשירות הציבורי, להשפיע על איכותו של השירות ולפגוע בדימויו. על ידי כל אלה, פוגע המינוי הפוליטי בעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית, של תפיסתנו הערכית את מהותו של השירות הציבורי ושל האמנה החברתית שהיא בסיס הווייתנו כחברה מתוקנת" (בג"ץ 154/98 הסתדרות העובדים הכללית נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(5) 111, 122). דברים דומים אמרתי בהקשר קרוב, בו נדון מעמדו של סעיף בהסכם קואליציוני המבטיח טובת הנאה כספית תמורת תמיכה פוליטית: "הוראה זו בטלה היא ומבוטלת בהיותה נוגדת את תקנת הציבור. על-פיה "קונה" סיעת הליכוד את תמיכתה של הסיעה לקידום הרעיון הציוני בישראל בממשלה, תמורת מתן טובת הנאה כספית לסיעה לקידום הרעיון הציוני בישראל. "עסקה" כזו פסולה היא. אין קונים שלטון בכסף. קואליציה אסור לבנות בהענקת טובות הנאה חמריות למרכיביה. אין מבטיחים תמיכה פוליטית של סיעה בהענקת טובות הנאה כספיות לסיעה" (בג"ץ 1635/90 יוסף ז'רז'בסקי נ' ראש הממשלה, פ"ד מה(1) 749, 851-852). אכן, שלטון לא קונים בכסף, ואף לא בשווה כסף. הבטחת משרות בשירות הציבורי תמורת תמיכה פוליטית פוגעת באמון הציבור הן במערכת הפוליטית והן בשירות הציבורי. הבטחת משרות בשירות הציבורי תמורת תמיכה פוליטית משחיתה את המוסר הציבורי. די בשיקול זה בלבד כדי לקבוע כי הסעיפים הנזכרים בהסכמים אותם עשה המערער לקויים, במשמעותו של ביטוי זה בחוק הבחירות. לענין זה רלוונטית גם העובדה שסעיפים אלה מהווים סעיפים מרכזיים בהסכמים אותם עשה המערער. טענת המערער לפיה מדובר בסעיפים שוליים אינה מתיישבת עם קריאה פשוטה של ההסכמים עצמם. סעיף 6 להסכם אותו חתם המערער עם דני הירש, והסעיף הרלוונטי מההסכם עם חיים מוסה, מדברים בעד עצמם. הם משקפים התחייבות להסרת מועמדות ותמיכה פוליטית בתמורה להתחייבות לשורה של מינויים בשירות הציבורי וטובות הנאה אחרות. סעיפים אלה אינם סעיפים שוליים להסכם. הם לב ליבו של ההסכם. הם תמצית משמעותו. 13. ליקוי נוסף בהסכמים אותם עשה המערער נוגע לאי-פירסומם של ההסכמים, בניגוד לדרישות הדין. כך מורה אותנו סעיף 45א לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה-1965: "פרסום הסכמים: 45א. נעשה הסכם בכתב בין סיעות, בין חברי מועצה מסיעות שונות או בין חבר מועצה לבין סיעה, בקשר לאחד מאלה: (1) בחירת ראש רשות מקומית; (2) הרכבה הסיעתי של מועצת רשות מקומית; (3)... (4) מינוי סגן ראש המועצה, ימסרו הצדדים את נוסחו המלא למזכיר הרשות המקומית, תוך שלושה ימים מיום החתימה ולא יאוחר מ-48 שעות לפני יום הבחירות...". סעיף זה נועד להבטיח שהסכמים פוליטיים יובאו לידיעת הציבור על-מנת שהציבור יוכל לגבש עמדתו לאורם באופן מושכל. אי-פרסום ההסכמים פוגע ביכולתו של ציבור הבוחרים לשקול את השיקולים הרלוונטיים בטרם יגבש עמדתו ובטרם יבחר מועמד. עמדתי על כך בפרשה אחרת: "ההסכם הפוליטי הופך, על כן למכשיר פוליטי-משפטי חיוני אשר במשטר החוקתי שלנו נודעת לו חשיבות רבה בגיבוש המהלכים הפוליטיים. אך טבעי הוא, כי האזרחים אשר הצבעתם שלהם מקימה את האורגנים השלטוניים ... יהיו מודעים לתוכנם של הסכמים אלה. ... על בסיס מידע זה יוכל הציבור לגבש לעצמו עמדה באשר לנבחריו, ובאשר עמדותיו הפוליטיות ותיפקודם ... רק על רקע מידע זה יוכל הציבור להכריע, ביום הבחירות, לשבט או לחסד. ורק על בסיס מידע זה תוכל להתקיים החלפת דעות חופשית בין בחירות לבחירות" (בג"ץ 1601/90 שליט נ' פרס, פ"ד מד(3) 353, 363-364). סיכומו של דבר, אינני רואה כל פגם או קושי בקביעותיו של בית המשפט המחוזי בדבר הפסול שנפל בסעיפים האמורים, ובהסכמים כולם, פסול המהווה "ליקוי" כמשמעותו של ביטוי זה בסעיף 73(ב)(1) לחוק הבחירות. הקשר הסיבתי בין הליקוי לבין תוצאות הבחירות 14. טענתו השלישית של המערער, וזוהי טענתו העיקרית בה התמקד בסיכומיו, הינה כי טעה בית המשפט המחוזי בכך שהורה על ביטול הבחירות בשל הליקוי שנפל בהן. לטענת המערער, על מנת לבטל תוצאות בחירות, לא די בקיומם של פגמים בהליך הבחירות. על בית המשפט להשתכנע כי היה בליקויים שנפלו בהליך הבחירות כדי לשנות את תוצאותיהן. במקרה שלפנינו בית המשפט לא בחן כלל את שאלת ההשפעה של ההסכמים הפסולים על תוצאות הבחירות. לו בחן בית המשפט שאלה זו, טוען המערער, היה מגלה כי להסרת מועמדותם של המתמודדים האחרים לא הייתה כל השפעה על תוצאות הבחירות. 15. אין לקבל טענה זו. כאמור, סעיף 73(ב)(1) לחוק הבחירות קובע כי בערעור בחירות רשאי בית המשפט לבטל את הבחירות "אם נראה לו שהליקוי המשמש עילה לערעור עלול היה להשפיע על התוצאות". על-פי הוראה זו, על בית המשפט להשתכנע כי הליך הבחירות היה לקוי, וכי היה בליקוי זה כדי להשפיע על תוצאות הבחירות. התנאי הראשון מתמלא בענייננו. ההסכמים אותם חתם המערער היו נגועים באי-חוקיות, באשר מועמדים הסירו מועמדותם תמורת הבטחה למינוי מקורבים למשרות בעירייה. באשר לתנאי השני, עולה השאלה מהו המובן שיש לתת לביטוי "עלול היה להשפיע על התוצאות". מובן שהביטוי מתייחס להסתברות כלשהי שהליקוי בהליך הבחירות השפיע על תוצאותיהן. אולם מהו המבחן ההסתברותי אותו יש להחיל? שאלה זו התעוררה בעבר בבית משפט זה. ברע"א 1863/90 רביץ נ' דיין (פ"ד מה(2) 309) בחן השופט ש' לוין שלושה מובנים נוספים שניתן לתת לביטוי "עלול". ראשית, ניתן לדרוש הוכחה ברמה של הסתברות שלולא הליקוי היו תוצאות הבחירות שונות. דהיינו, המבקש את ביטול הבחירות צריך להראות שלולא הליקוי הסיכוי שתוצאות הבחירות היו שונות הוא גבוה יותר מהסיכוי שתוצאות הבחירות לא היו משתנות. שנית, ניתן להסתפק בכך שקיימת אפשרות של שינוי בתוצאות, גם אם לא ניתן להעריך בוודאות את סיכוייה. לבסוף, ניתן להסתפק בכך שתהיה ולו אפשרות רחוקה של שינוי בתוצאות בשל הליקוי (ראו גם רע"א 414/94 מרעי נ' ועדת הבחירות, פ"ד מח(4) 428). 16. שאלה זו אינה צריכה הכרעה בנסיבות שלפנינו. דינן של הבחירות שהתקיימו בנהריה להתבטל לפי כל אחד מהמבחנים השונים. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, הבחירות שנערכו בנהריה היו מתוחות וצמודות. המערער ניצח בהן בהפרש קטן יחסית. נצחונו בא רק לאחר ששלושה מועמדים אחרים פרשו מההתמודדות והעבירו תמיכתם למערער, תמורת טובות הנאה פסולות, בהתאם להסכמים הבלתי-חוקיים שנחתמו בין הצדדים. אין ספק כי פרישת המועמדים האחרים והעברת תמיכתם למערער נועדו לשפר את סיכוייו של המערער לזכות בבחירות. אכן, זו הייתה ההנחה שבבסיס ההסכמים הפסולים. כך, ההסכם בין המערער לבין הירש מצהיר: "והואיל והצדדים הגיעו לכלל מסקנה והחלטה כי על מנת להבטיח או לשפר בצורה מכרעת את הסיכוי של ניצחונו של המועמד המוביל מבין שניהם ... ראוי ורצוי לשתף פעולה ולחבור יחדיו...". ואילו ההסכם בין המערער לבין מוסה קובע: "הואיל והצדדים סבורים שיש למנוע פיצול קולות בוחריהם, יחברו הצדדים יחדיו לצורך הגברת סיכוייהם לזכות ברוב שיאפשר להם זכייה בבחירות". ישנה חשיבות בהקשר זה גם למספרן הגדול של המשרות וטובות ההנאה שהבטיח המערער למועמדים האחרים. הדעת נותנת כי המערער לא היה מבטיח מספר גדול כל-כך של משרות לולא סבר שהסרת מועמדותם של המועמדים האחרים תתרום תרומה מכרעת להבטחת נצחונו בבחירות. הכמות מעידה על האיכות. בנסיבות אלה, לא יישמע המערער בטענה שלא היה בהסרת המועמדויות כדי להשפיע השפעה של ממש על תוצאות הבחירות. כאמור, טענה זו אף נוגדת את השכל הישר ואינה מתקבלת על הדעת לגופה. 17. למעלה מן הנדרש לצורך ההכרעה בענין שלפנינו, אבקש להוסיף שתי הערות. ראשית, יש מקום לסברה לפיה צמצום מספר המועמדים בבחירות, כשלעצמו, יש בו כדי לפגוע בתוצאות הבחירות, אף אם אין בו כדי להשפיע על זהותו של המנצח בהן. צמצום מספר המועמדים לבחירה משמעו צמצום ביכולתו של הציבור לממש את זכותו לבחור. ככל שמספר המועמדים גדול יותר, ומשקף מגוון רחב יותר של עמדות והשקפות, כך גדלה יכולתם של האזרחים להביע את דעתם בצורה מדויקת יותר, על-ידי הצבעה עבור המועמד המשקף בצורה הקרובה ביותר את עמדתם. הזכות לבחור והחופש לבחור אינם רק החופש הפורמלי לבחור בין המועמדים הנתונים. "ישנה חשיבות גם לטיבן של החלופות ולמידת ההתאמה שלהן ... לכל אחד מהבוחרים. זהו הפער (שאינו רק טרמינולוגי) בין בחירה (selection) למבחר (choice)". (י' מרזל, המעמד החוקתי של מפלגות פוליטיות (2000), 52). הערתי השניה נוגעת למבחן ההסתברותי הראוי אותו יש להפעיל בהקשרו של סעיף 73(ב)(1) לחוק הבחירות. פירושו הנכון של הביטוי "עלול להשפיע" ייקבע לאור הערכים והתכליות המתמודדים ביניהם בכל מקרה נתון. (השוו: בג"ץ 73/53 "קול העם" נ' שר הפנים, פ"ד ז(2) 871; בג"ץ 448/85 דאהר נ' שר הפנים, פ"ד מ(2) 701). בענייננו, עומדים מצד אחד האינטרסים החברתיים שבקיום תוצאות הבחירות, בוודאות וביציבות שלטונית, ובסופיות הבחירות. אכן, לא בנקל יתערב בית המשפט בתוצאותיהן של בחירות, יורה על ביטולן, ועל קיומן של בחירות חדשות. נבחרי הציבור צריך שייבחרו על-ידי הציבור, לא על-ידי בתי המשפט. מנגד, עומד האינטרס החברתי שבטוהר הבחירות. הערך שבקיום רצונו של ציבור הבוחרים תלוי בכך שתוצאות הבחירות אכן משקפות כראוי רצון זה. דומני, ומבלי להכריע בשאלה, כי מבחן האפשרות הממשית מאזן כראוי בין השיקולים הנוגדים. לגישה זו, יורה בית המשפט על ביטול הבחירות ועריכת בחירות חדשות כאשר נפל ליקוי בהליך הבחירות, וכאשר ישנה אפשרות ממשית שהיה בליקוי כדי להשפיע על תוצאות הבחירות. הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות המשיב 1 בסכום של 5,000 ₪, ובשכר טירחת עורך דינו בסך 5,000 ₪, וכן בהוצאות המשיבים 2 ו-3 בסכום של 5,000 ₪, ובשכר טירחת עורך דינם בסך 5,000 ₪. ה נ ש י א המישנה לנשיא מ' חשין: אני מסכים. המישנה לנשיא השופטת ד' ביניש: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק. ניתן היום, ט"ז באב התשס"ה (21.8.2005). ה נ ש י א המישנה לנשיא ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05030550_A05.doc/דז/ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il