פסק הדין המלא
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 3052/00
בפני: כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת ד' ביניש
כב' השופט א' לוי
המערער: חאלד לואבנה
נגד
המשיבה: מדינת ישראל
תאריך הישיבה: י"ד באלול התש"ס (14.9.2000)
בשם המערער: עו"ד עומרי ראיד
עו"ד עוזי בכר
בשם המשיבה: עו"ד אורי כרמל
ערעור על הכרעת-הדין וגזר-הדין של
בית-המשפט-המחוזי בנצרת מיום 12.3.2000
בת"פ 363/99 שניתן על-ידי כבוד השופט
ח' גלפז
פסק-דין
השופט מ' חשין:
המערער שלפנינו הורשע בבית-משפט המחוזי בנצרת בעבירות של סחר בסם מסוכן; החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית; ושימוש בסם מסוכן, ונדון לשש שנות מאסר, מתוכן ארבע שנים לריצוי מאסר בפועל ושנתיים מאסר על-תנאי; לפסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגת רכב כלשהו למשך שלוש שנים; ולקנס לסך 7,500 ש"ח או 75 ימי מאסר תמורתו. כן הפעיל בית-משפט קמא עונש מאסר על-תנאי בן ארבעה חודשים שהיה תלוי ועומד נגד המערער, במצטבר לעונש שהטיל עליו בתיק הנדון. עונש המאסר הכולל עומד אפוא על ארבע שנות מאסר וארבעה חודשים מיום מעצרו של המערער.
הערעור הוא על הכרעת-הדין ועל גזר-הדין כאחד.
בערעור על הכרעת-הדין אין ולא כלום. המערער נתפס במכונית שהיו בה שני חברים נוספים, ובאותה מכונית היה סם מסוג קנביס במשקל ברוטו של כשמונה ק"ג. המערער קיבל על עצמו - מראשית הדברים - כי הסם שלו הוא, וכי רכש אותו בבאר שבע. טענתו לא היתה אלא זו שהסם נועד לשימוש עצמי; לדבריו משתמש הוא בכמאה גרם קנביס ליום, ושמונה הק"ג שרכש נועדו ליצירת מלאי למספר חודשים. טענה זו נדחתה כטענת-בדים ולא נמצא לנו כל טעם טוב להתערב בהכרעתו של בית-משפט קמא.
הטרידה אותנו מעט הרשעתו של המערער בעבירה של סחר בסם מסוכן. טענת התביעה היתה, כי בקנותו את הסם ממי שמכר לו את הסם - המערער הודה בקניה זו - עשה המערער "עיסקה אחרת" כהוראת הדיבור בסעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג1973-. ואולם נתקשה לתאר קניה זו כ"סחר בסם" כהרשעתו של המערער בדינו. אכן, בנסיבות כפי שצויירו לפנינו, נהוג להאשים בהחזקת סם שלא לשימוש עצמי - כפי שהמערער הואשם, אף הורשע - ואולם אין זה נהוג להוסיף לעבירה זו עבירה נוספת של סחר בסם מסוכן. משהערנו את תשומת ליבו של בא-כוח המדינה לדבר, הסכים מר כרמל כי בנסיבות העניין יש לראות את עבירת הסחר כעבירה הנבלעת בעבירה של החזקת סם שלא לשימוש עצמי. למותר לומר כי אין בדברים אלה כדי לשנות ממעשיו של המערער, שהמעשים אותם מעשים הם, ואף אין שוני באשר לעונש הקבוע בצידה של העבירה שהורשע בה והיא העבירה של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי.
באי-כוח המערער טענו לפנינו כי יש וראוי לזכות את המערער "מן הצדק", ופירשו את טעמיהם לטענתם כלהלן: מסתבר כי בתיק החקירה היו ראיות שלא נמסרו לעיון באי-כוח המערער, על-אף החובה שהוטלה על המדינה לאפשר להם לעיין באותו חומר ראיות כהוראת סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב1982- (חסד"פ). ומה היה אותו חומר חקירה? היה זה חומר מודיעיני שנאסף אל תיקי המשטרה ואשר המדינה אמרה לקבל עליו חסיון. אלא שבגילוי החיסיון שהוטל על אותו חומר ראיות חלו תקלות בשרשרת עד שבאי-כוח המערער טוענים שאין להוציא מכלל אפשרות כי דברים שנעשו - שלא בתום לב נעשו.
זו היתה הכרונולוגיה של פרשת תעודת החסיון: כתב האישום הוגש לבית-המשפט ביום 19.9.99, ועל-פי סדר הדברים הרגיל זכאים היו סניגוריו של המערער לעיין בחומר הראיות החל באותו יום. זו מצוותו של סעיף 74(א) לחסד"פ, ומצווה זו שומה על הפרקליטות לקיים כלשונה וכרוחה. מסתבר כי עקב תקלה שפרקליטות המדינה מתארת אותה לפנינו כ"תקלה שמקורה באי הבנה וטעות מקצועית", פנתה פרקליטות המחוז אל משטרת ישראל רק ביום 17.11.99 - דהיינו, כחודשיים לאחר שכתב האישום הוגש לבית-המשפט - בבקשה "דחופה", כלשון הפרקליטות, להוצאת תעודת חיסיון. באותה בקשה ציינה הפרקליטות כי התיק קבוע להוכחות ליום 28.11.99. עד כאן - תקלה מספר אחת.
משהגיע המכתב למשטרת ישראל, השתהה הטיפול בבקשת הפרקליטות כחודשיים ימים, עד ליום 20.1.2000, מועד בו המליצה המשטרה לפני השר לבטחון פנים כי יאשר את תעודת החיסיון. תקלה מספר שתיים.
השר לביטחון פנים לא חתם על תעודת החיסיון אלא ביום 22.2.2000, דהיינו, למעלה מחודש ימים מאז הומלץ בפניו כי יחתום על תעודת החיסיון. תקלה מספר שלוש.
תעודת החיסיון החלה במסעה מלשכתו של השר לביטחון פנים למטה הארצי של המשטרה, והמסע נמשך שמונה ימים. וכך, רק ביום 1.3.2000 הגיעה תעודת החיסיון אל המטה הארצי של המשטרה. תקלה מספר ארבע.
ביום בלתי ידוע יצאה תעודת החיסיון מן המטה הארצי של המשטרה וביום בלתי ידוע הגיעה אל פרקליטות המחוז. תקלה מספר חמש.
תעודת החיסיון נשלחה אל באי-כוח המערער רק ביום 27.6.2000, דהיינו, למעלה מארבעה חודשים מאז חתם השר לביטחון פנים עליה. תקלה מספר שש.
כל אחת מתקלות אלו תקלה בלתי ראויה היתה. תקלה שניתן היה למונעה. ואולם בצירופן של התקלות אלו אל אלו, מתגברת והולכת התמיהה על דרכי עבודתה של הפרקליטות ועל דרכי עבודתה של המשטרה. הדברים מעוררים דאגה, דאגה חמורה. וכל זאת, ביודענו כי מאז פרשת סיקסיק (ע.פ. 3331/91, פ"ד מו(5) 8) יודעות הפרקליטות והמשטרה את חובותיהן. יתר-על-כן: מסתבר כי הוצאו בזמנו הנחיות ברורות לפרקליטות ולמשטרה כיצד עליהן לפעול, אלא שהאירועים בערעור שלפנינו הוכיחו כי הנחיות לעצמן וביצוע לעצמו.
אנו ערים, כמובן, לשרשרת ההליכים בהוצאתו של כתב חיסיון, ומסתבר כי שרשרת ההליכים הוליכה לשרשרת של תקלות; ולמותר לומר כי שרשרת תקלות מביאה לאפקט סינרגטי. הפרקליטות מודיעה אותנו כי למדה את הלקח מענייננו, וכי בכוונתה לעשות כדי למנוע תקלות דומות בעתיד. כן מודיעה הפרקליטות אותנו, כי אפשר תבקש לעשות תיקוני חקיקה ראויים. הודעה זו היא במקומה, ואולם אין בה כדי למחוק את הרושם המצטבר של הטעויות שאירעו בענייננו, והן טעויות שנתגברו זו על גבי זו.
כל-כך - לעניין מחדליהן של הפרקליטות ושל המשטרה למלא את החובות המוטלות עליהן.
משעמדנו על כל תקלות אלו, ביקשנו לעיין בחומר הראיות שהוטל עליו חיסיון, ובהסכמת באי-כוח המערער עשינו זאת. עיינו בחומר הראיות, ודעתנו נחה כי לא היה בו כדי להיות לעזר, ולו כהוא-זה, להגנתו של המערער. מבחינתו של המערער - לעניין משפטו הנוכחי - לא היה חומר הראיות רלוונטי להגנתו - ושוכנענו כי לא נגרם לו כל עיוות דין שהוא באי-גילויו של חומר הראיות למועד שקבע החוק. יתר-על-כן: שוכנענו כי המשטרה והפרקליטות נהגו בתום-לב וכי לא היה כל זדון - ולו שמץ-זדון - במעשיהן ובמחדליהן.
משהגענו למסקנה זו, שאלנו את עצמנו אם ראוי הוא המערער כי נורה על זיכויו "מן הצדק", ותשובתנו לשאלה היא בשלילה גמורה. אכן, נתגלו פגמים חמורים בהליכי הפרקליטות והמשטרה, ואולם פגמים אלה לא השפיעו כהוא-זה על הגנתו של המערער, ולו משום שמתחילת הדברים נטל אחריות על עצמו לאותם שמונה ק"ג קנביס. לא נשלול אפשרות כי אם יימשכו וילכו הפגמים בגילוי חומר ראיות לסניגוריה - ועל כך הלין לפנינו מרה עורך-דין בכר, בא-כוח המערער - כי אז יזוכה יום אחד נאשם אך בשל אותו גילוי. לא כן בענייננו שלנו, שמקובל עלינו כי היתה זו רשלנות שגרמה למחדלי המשטרה ופרקליטות המחוז ואולם רשלנות זו לא ניגעה בכוונה רעה ואף לא פגעה בהגנתו של המערער אשר לא נגרם לו כל עיוות-דין שהוא.
אשר לעונש שהוטל על המערער: עונש זה אינו חמור כל עיקר בתיתנו דעתנו לכמות סם הקנביס. אם-כך-ככלל, לא כל-שכן שביני לביני הורשע המערער בעבירה נוספת, הוטל עליו עונש בן 18 חודשי מאסר - ולטענת הפרקליטות שמונה חודשי מאסר נוספים - אשר המערער אמור לרצות אותם בחופף למאסר שהוטל עליו בתיק הנוכחי.
סוף דבר: הערעור נדחה.
היום, י"ד באלול התש"ס (14.9.2000).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
00030520.G04