תנו לחיות לחיות נ. משרד החקלאות ופיתוח הכפר

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3051/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת י' וילנר העותרות: 1. תנו לחיות לחיות 2. אנימלס נ ג ד המשיבים: 1. משרד החקלאות ופיתוח הכפר 2. תשלובת נקניק נהריה כפר זוגלובק 1972 בע"מ עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרות: בשם המשיב 1: בשם המשיבה 2: עו"ד ארז וול עו"ד מיטל בוכמן-שינדל; עו"ד אסתי אוחנה עו"ד טלילה רוזנבלום פסק-דין השופט י' עמית: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרות ולפיה נורה למשיב 1 (להלן: המשיב או משרד החקלאות), להעביר למחלקת העררים שבפרקליטות המדינה את הערר שהוגש על ידן בהתאם לסעיף 64(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], השתמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ) באשר לאי העמדה לדין של המשיבה 2 (להלן: זוגלובק) ונושאי המשרה שבה. רקע עובדתי וטענות הצדדים 1. העותרות, "תנו לחיות לחיות" ו"אנימלס", הן עמותות הפועלות למען בעלי חיים. בתמצית, על פי הנטען בעתירה, בשנת 2015 פורסם תחקיר שחשף התעללויות קשות והפרות חוק חוזרות ונשנות במשחטת זוגלובק, ועל כן, פנו העותרות אל מנהל השירותים הווטרינריים של משרד החקלאות בטענה שיש לנקוט בצעדים כנגד זוגלובק. לאחר כשלוש שנים, הוגש כתב אישום כנגד מספר עובדים ומנהלים זוטרים בזוגלובק, אך לא כנגד חברת זוגלובק ונושאי המשרה שבה (ת"פ 34097-06-18). משכך, העותרות פנו למשיב בדרישה להעמידם לדין, ולהעביר לידיהן את חומרי החקירה בתיק. במכתבו מחודש דצמבר 2019 מסר נציג המשיב לעותרות כי בהינתן שהועמדו לדין חשודים בתיק, התיק לא נסגר, ומכאן שלא עומדת לעותרות זכות ערר לפי סעיף 64(א) לחסד"פ. בעקבות כך, ביום 20.1.2020 הגישו העותרות ערר על ההחלטה שלא להעמיד לדין את חברת זוגלובק ונושאי המשרה שבה, וכן על עצם הגשת הערר. 2. במסגרת העתירה נטען, בין היתר, כי העותרות פנו אל המשיב באופן חוזר ונשנה על מנת שיעביר את הערר למחלקת העררים, אך הוא לא נענה לפניותיהן מזה למעלה משנה (נכון ליום הגשת העתירה); כי הימנעות המשיב מהעברת העררים מהווה הפרה של חובתו הכללית כרשות מנהלית לפעול במהירות הראויה ובתוך פרק זמן סביר, וכן הפרה של הנחיית פרקליט המדינה מספר 1.11 – לוחות זמנים לטיפול בערר על החלטה לסגירת תיק; וכי התנהלות המשיב מוקשית אף יותר בשל העובדה שהוא מונע ביקורת על החלטותיו שלו-עצמו. עוד נטען כי החלטת המשיב לא פוגעת רק באינטרס הציבורי ובשלטון החוק, אלא בבעלי החיים, התלויים בארגונים כמו העותרות ואינם יכולים להיאבק בהתעללות שהופנתה כלפיהם; וכי היעדר הטיפול בעררים מפגינה זלזול עמוק בהליכים הפליליים העוסקים בהגנה על בעלי חיים. בשלב זה יוער כי העתירה במתכונתה המקורית הוגשה אף כנגד בית המטבחיים דבאח בע"מ, אולם משהמשיב הסכים למתן הסעד המבוקש בעתירה, ביום 22.8.2022 הוריתי על מחיקתה מההליך. 3. בתגובת המשיב נטען, בין היתר, כי בעקבות הודעה בתקשורת אודות תחקיר שצפוי להתפרסם על התעללות במשחטת זוגלובק ביישוב שלומי, ביום 5.7.2015 נערכה במקום ביקורת מטעמו, ובמסגרתה נגבו עדויות ראשונות. לאחר שידור התחקיר, בוצעו פעולות נוספות ובתוך כך נחקרו 11 חשודים, נגבו עדויות משמונה עדים נוספים, ונתפסו מסמכים. בתום החקירה, הוגש כתב אישום נגד החשודים העיקרים בתיק, המייחס להם, בין היתר, עבירת התעללות לפי סעיף 2(א) לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994 (להלן: החוק), שהינה העבירה החמורה ביותר בחוק. עוד המשיב טען כי העיכוב במענה לפניית העותרות בעניין העברת הערר למחלקת העררים, מקורו בתקופת הקורונה שהובילה להיעדרויות מרובות במהלך הסגרים וליצירת עומס רב, וכן במחסור בכוח אדם במחלקת התביעות שבמשרד החקלאות. לגופם של דברים, נטען כי אין עילה להתערבות בהחלטת המשיב שלא להעביר את הערר למחלקת העררים בפרקליטות המדינה, שכן מקום שבו הוחלט על הגשת כתב אישום כנגד חלק מהחשודים בפרשה, לא קמה זכות ערר מכוח סעיף 64(א) לחסד"פ; כי זכות הערר הקבועה בסעיף 64(א) לחסד"פ, נועדה לאפשר למתלונן להשיג על החלטת רשויות האכיפה שלא להעמיד לדין כאשר מדובר בהחלטה סופית שמשמעותה "סתימת הגולל על האפשרות שיתקיים הליך פלילי", ולא במקרים שבהם הוגש כתב אישום "רק" כנגד חלק מהחשודים; וכי חרף חשיבותה של זכות הערר, היא מוגבלת וניצבים מולה שיקולים אחרים כדוגמת יעילות ההליך הפלילי, שמירה על זכויות נאשמים, הסרת החשש לפגיעה ראייתית אפשרית, והימנעות מהימשכות הליכים ככל שניתן. עוד נטען כי לשון הסעיף הינה כללית, והמחוקק יכל ליתן זכות ערר על ההחלטה שלא להעמיד לדין חשוד מסוים, אולם לא עשה כן; כי מכל מקום, פרשנות תכליתית של הסעיף מובילה למסקנה ולפיה לא תינתן זכות ערר, שכן אחרת תהא פגיעה קשה בניהול הליכים פליליים באופן הגון ואפקטיבי, וכן עשויה להיות פגיעה בנפגעי העבירה עצמם. עוד המשיב ציין בתגובתו "כי המדינה מסכימה כי במקרים חריגים וקיצוניים, שנסיבותיהם ייחודיות, יבחנו, לפנים משורת הדין, טענות שיעלו המתלוננים לפיהן היה מקום להגיש כתב אישום נגד חשוד נוסף, על ידי גורם בכיר יותר מזה שקיבל את ההחלטה המקורית" (ההדגשות במקור – י"ע). ברם, נטען כי המקרה דנן אינו נמנה על אותם המקרים החריגים ואינו מצדיק בחינה נוספת, שכן החשודים המרכזיים הועמדו לדין ומתנהל נגדם משפט. לבסוף, המשיב ציין בתגובתו כי ישנה עתירה נוספת התלויה ועומדת בפני בית משפט זה – בג"ץ 474/21 מחאמיד נ' היועץ המשפטי לממשלה (4.12.2022) (להלן: עניין מחאמיד) – המעוררת שאלה משפטית זהה לעניין פרשנות סעיף 64(א) לחסד"פ, ומכאן שיש להתלות את ההכרעה בעתירה עד למתן פסק הדין בעניין מחאמיד. לשלמות התמונה, יצוין כי המשיב טען גם שיש לדחות את העתירה על הסף הואיל והיא כורכת שני עניינים שבבסיסם רקע עובדתי שונה, כאשר כל המשותף להן הוא הסעד המבוקש. עם זאת, מאחר ובית מטבחיים דבאח בע"מ איננו עוד צד להליך, דומה כי טענה זו מתייתרת. 4. זוגלובק בתגובתה הצטרפה לעמדת המשיב, וטענה, בין היתר, כי העותרות מגישות הליכי סרק מול זוגלובק, חרף העובדה שהוגשו כתבי אישום נגד תשעה עובדי קבלן של החברה; כי העותרות לא הצביעו על כל פגם שנפל בהליכי החקירה ובשיקול הדעת של המשיב המצדיק את התערבותו של בית משפט זה; כי פעילות המשחטה הופסקה עוד בשנת 2016, וחלק מהעובדים שעבדו בזוגלובק במועד החקירה כבר אינם עובדי החברה; וכי לנוכח פעילות העותרות הוגשה גם תובענה ייצוגית נגד זוגלובק והוענק על ידי זוגלובק פיצוי לציבור בהיקף של שני מיליון ₪. 5. לעותרות ניתנה רשות להשיב לתגובת המשיבים, ובמסגרת התשובה נטען, בין היתר, כי הפרשנות המוצעת על ידי המשיב לסעיף 64(א) לחסד"פ מעוררת קשיים ואינה עולה בקנה אחד עם לשון הסעיף; כי שיקול הדעת הרחב המוקנה לרשויות התביעה ממילא נותר בידיהן, בדומה לכל החלטה בערר; כי הגשת ערר לא תפגע בהכרח בזכויות של נאשמים ובהליכים אחרים; וכי ככלל, להגשת הערר לא אמורה להיות השפעה על ההליך שבו הוגש כתב אישום. עוד נטען כי ישנה חשיבות רבה בהעמדה לדין של חברת זוגלובק ונושאי המשרה שבה, שכן הם האחראים העיקריים על המחדלים במשחטה ובעלי האמצעים הטובים ביותר לוודא את קיום הוראות החוק; וכי בחינת הערר עשויה לסייע להליך המתנהל וליושרתו, לנוכח טענות הנאשמים בהליך להגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית. 6. לנוכח הדיון העומד ותלוי באשר לשאלת פרשנות סעיף 64(א) לחסד"פ, בהחלטתי מיום 29.8.2021 הוריתי על השהיית ההליך דנן עד למתן פסק דין בעניין מחאמיד. 7. ביום 4.12.2022 ניתן פסק הדין בעניין מחאמיד, ובמסגרתו אימץ בית המשפט את פרשנות המדינה בהליך, ולפיה ככלל, כאשר מוגש כתב אישום נגד אחד מבין החשודים בפרשה מסוימת, לא עומדת למתלונן זכות ערר נגד ההחלטה על סגירת התיק בעניינו של חשוד אחר באותה פרשה. עוד נקבע כי אין במסקנה זו כדי לשלול את קיומה של ביקורת שיפוטית על החלטת רשויות התביעה שלא להעמיד לדין חשוד מסוים, אף אם הוחלט להעמיד לדין חשוד אחר באותה פרשה. ביום 2.1.2023 הוגשה הודעת עדכון מטעם המשיב ובמסגרתה נטען כי הסעד העקרוני שנתבקש בעתירה נדון ונדחה על ידי בית המשפט בעניין מחאמיד, ועל כן העתירה התייתרה ודינה להידחות. על אף פסק הדין בעניין מחאמיד, העותרות טענו כי אין מקום לדחיית העתירה ועתרו לקבוע מועד לדיון בעתירה. נטען כי המקרה דנן שונה מעניין מחאמיד בשני עניינים עיקריים המצריכים את בירור העתירה. האחד – החשדות המיוחסים לחברת זוגלובק ומנהליה עוסקים בעבירות שונות ובמסכת עובדתית אחרת לעומת עובדי הקבלן, ואין המדובר ב"פרשה" אחת; והשנייה – כתב האישום הוגש נגד עובדי הקבלן, שהם בבחינת הש.ג, הדרג הזוטר, ולא נגד החברה ונושאי המשרה שלהם אחריות גדולה יותר להפרות החוק. עוד טענו העותרות כי זכויות נפגעי העבירה לא מוצו ביחס למעשים שלגביהם לא הוגש כתב אישום; כי לפי הנחיית פרקליט המשיב 1.14 ישנה חשיבות מיוחדת בהעמדה לדין פלילי וענישה של תאגיד, ועל כן יש להעמיד לדין את חברת זוגלובק ולא רק את עובדי הקבלן. דיון והכרעה 8. לאחר עיון בעתירה ובתגובות לה, ובהודעות העדכון מטעם הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. 9. כאמור, השאלה העקרונית העומדת בבסיס העתירה שבפנינו נדונה והוכרעה על ידי בית משפט זה בעניין מחאמיד. שם, נקבע כי במקרים שבהם הוגש כתב אישום נגד אחד מהחשודים בפרשה מסוימת, לא עומדת למתלונן זכות ערר נגד ההחלטה על סגירת התיק בעניינו של חשוד אחר באותה הפרשה (עניין מחאמיד, פסקה 12 לפסק דינו של השופט י' אלרון). עוד נקבע כי במקרים חריגים וקיצוניים, טענות מהסוג שמעלות העותרות יבחנו על ידי גורם בכיר יותר, לפנים משורת הדין; וכי אף אם לנפגע העבירה אין זכות להגיש ערר לפי סעיף 64(א) לחסד"פ, פתוחה בפניו הדרך להגיש עתירה לבית משפט זה (עניין מחאמיד, פסקה 30 לפסק דינו של השופט י' אלרון, ופסקה 7 לפסק דינה של הנשיאה א' חיות). 10. כמתואר לעיל, לשיטת העותרות, העתירה לא התייתרה שכן נסיבות המקרה דנן שונות מעניין מחאמיד משום שאין המדובר ב"פרשה" מסוימת שבמסגרתה הוגש כתב אישום רק כנגד חלק מהנאשמים, אלא, עסקינן בעבירות שונות, שבוצעו על ידי גורמים שונים כלפי נפגעים שונים. 11. אין בידי לקבל את טענת העותרות. מטבע הדברים, נסיבות המקרה דנן שונות מהנסיבות בעניין מחאמיד, שם היה מדובר בפרשת רצח, ואין בעובדה שמדובר במספר אירועים שהתרחשו על ידי גורמים שונים כדי להצדיק את בירורה במתכונתה הנוכחית. גם איני רואה לקבל הטענה כי במקרה דנן אין מדובר באותה "פרשה", באשר פרשת ההתעללות שהביאה להגשת כתבי האישום היא שעומדת בבסיס העתירה. כאמור, בית המשפט הכריע בעניין מחאמיד בשאלת פרשנותו של סעיף 64(א) לחסד"פ באופן ברור ומפורש, כך שהסעד העקרוני שנתבקש על ידי העותרות דינו להידחות. בנסיבות אלו, אין אפוא מנוס מהקביעה כי העתירה התייתרה ויש להורות על דחייתה. 12. העותרות טענו כי יש חשיבות רבה בהעמדתה לדין של החברה ונושאי המשרה שבה, בשל כך שהם נושאים באחריות כבדה יותר מעובדי הקבלן שהוגש נגדם כתב אישום בפועל. גם טענה זו דינה להידחות. כידוע, מידת ההתערבות של בית המשפט בשיקול הדעת המוקנה לרשויות התביעה והאכיפה היא מועטה ושמורה למקרים חריגים בלבד (ראו, מיני רבים: בג"ץ 6587/21 פלונית נ' פרקליטות המשיב – מחלקת עררים, פסקה 9 (7.8.2022) (להלן: עניין פלונית); בג"ץ 4586/18 ג'בר נ' פרקליט מחוז ירושלים, פסקה 5 (19.7.2018) (להלן: עניין גב'ר); בג"ץ 7879/20 פלונית נ' מדינת ישראל – פרקליטות מחוז דרום, פסקה 5 (17.11.2020)). מתגובת המשיב עולה כי רשויות התביעה בחנו מקרוב את חומרי החקירה וערכו בדיקה יסודית לתשתית הראייתית בתיק. רק לאחר ששקלו את הדברים לעומקם, החליטו להגיש כתב אישום כנגד המעורבים העיקריים בתיק ביחס לליבת האירועים הפליליים שנחקרו. בנסיבות אלו, לא מצאתי כי ישנה הצדקה להתערבות בהחלטת המשיב. 13. סוף דבר, שהעתירה נדחית. ראוי היה לעותרות להסכים לדחיית העתירה לאור פסק הדין בעניין מחאמיד. עם זאת, לאור חשיבות הנושא שהועלה בעתירה ולפנים משורת הדין, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ט בשבט התשפ"ג (‏20.2.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ 21030510_E15.docx סח מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1