פלוני נ. מדינת ישראל- משרד הבריאות

החלטה בתיק רע"א 3051/17 בבית המשפט העליון רע"א 3051/17 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג המבקשים: 1. פלונית 2. פלונית 3. פלוני נ ג ד המשיבה: 1. מדינת ישראל, משרד הבריאות משיבה פורמלית: 2. מרכז רפואי מ.ר.ב. בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בתיק א 000126-02-11 שניתן ביום 22.03.2017 על ידי כבוד השופטת ורדה מרוז בשם המבקשים: עו"ד ישראל וינברג בשם המשיבה 1: עו"ד אבי בנבנישתי בשם המשיבה 2: עו"ד שלי אבימור-ברוש פסק דין השופט י' עמית: בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת ו' מרוז) בגדרה נדחתה בקשה לתיקון כתב תביעה בדרך של הוספת חוות דעת. 1. בבית המשפט המחוזי מתנהלת תביעתה של המבקשת 1 (להלן: המבקשת) בעילה של 'הולדה בעוולה' כמשמעה טרם הלכת המר (ע"א 1326/07 המר נ' עמית (28.5.2012)). המבקשת, ילידת 1996, אובחנה לאחר לידתה כבעלת חוסר חלקי של הקורפוס קולוסום (קורת המוח או כפיס המוח) וסובלת ממומים רבים וביניהם פיגור שכלי. 2. לתביעה זו קדמה תביעה שהגישו המבקשת והוריה (להלן יחד: המבקשים) כנגד מומחה בתחום האולטרה סאונד (להלן: הרופא המומחה או המומחה) וכנגד המרכז הרפואי מ.ר.ב (להלן: מרכז מ.ר.ב) בו שימש כרופא עצמאי (ת"א 3246-04, להלן: התביעה הראשונה). במסגרת תביעה זו, המבקשים טענו כי המומחה התרשל בכך שלא אבחן חוסר בקורפוס קולוסום במהלך סקירות האולטרה סאונד שערך במהלך ההיריון, ולחלופין טענו להפרת חובת הגילוי. התביעה נדחתה לאחר שנמצא כי לא נפל פגם בהתנהלות המומחה וכי לא הוכח קשר סיבתי בין גילוי החוסר החלקי בקורפוס קולוסום להפסקת ההיריון. ערעור על פסק הדין נדחה אף הוא (לפירוט אודות ההליכים ראו בפסק דיני בע"א 1369/13 פלונית נ' מרכז רפואי מ.ר.ב בע"מ מקבוצת סינופסיס ואח' (23.11.2014) (להלן: פסק הדין הראשון)). 3. התביעה דנא הוגשה בחודש פברואר 2011, בעוד התביעה הראשונה מתנהלת, לאחר שבקשת המבקשים לצרף את המשיבה 1 (להלן: המשיבה) לתביעה הראשונה נדחתה מחמת המועד המאוחר בו הוגשה. כן הורה בית המשפט על עיכוב הליכים בתביעה דנא עד להכרעה בתביעה הראשונה. טענתם המרכזית של המבקשים בתביעתם הנוכחית היא להתרשלות רופאי בית החולים בו נוהל מעקב ההיריון של אם המבקשת, בכך שלא אבחנו חוסר בקורפוס קולוסום עובר ללידה. בתגובה לתביעה הגישה המשיבה הודעת צד ג' כנגד מרכז מ.ר.ב. כשנתיים לאחר מתן פסק הדין הראשון, במהלכן התביעה היתה תלויה ועומדת ללא כל פעילות, עתר מרכז מ.ר.ב לסילוק הודעת צד ג'. לאחר הגשת בקשה זו, פנו המבקשים בבקשה לצירוף חוות דעת מתוקנת ולתיקון כתב התביעה, ועל כך יפורט להלן. שתי הבקשות עומדות במרכז החלטתו של בית המשפט המחוזי, עליה נסבה הבקשה שבפניי. 4. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה לסילוק הודעת צד ג' לאחר שקבע כי ממצאי פסק הדין הראשון ביחס לאי אבחון חוסר בקורפוס קולוסום מקימים השתק פלוגתא והמבקשים מנועים מלהעלות טענה עובדתית ומשפטית ביחס לפגם זה או לקשר הסיבתי בינו לבין נזקי המבקשת. בהמשך למסקנה זו, נקבע כי מהטעם של השתק פלוגתא יש לדחות אף את חלק הארי בבקשה לתיקון כתב התביעה. נקבע כי טענה מרכזית בכתב התביעה המתוקן היא שהמשיבה התרשלה בכך שלא ביצעה למבקשת סקירת מח מכוונת שלכאורה היתה מגלה את הפגם בקורפוס קולוסום, אשר הצורך בעריכתה נבע הן מפיגור בגדילה התוך רחמית (IUGR) והן ממיקרוצפלוס (היקף ראש קטן באופן חריג), שלא אובחן אצל המבקשת. נוכח קיומם של ממצאים חלוטים ביחס לטענה זו בפסק הדין הראשון, נקבע כי התיקון המבוקש חוסה תחת מעשה בית דין ואין להתירו. בית המשפט ציין כי טענה נוספת שהועלתה במסגרת כתב התביעה המתוקן ולא נדונה בפסק הדין הראשון, נוגעת לכך שהמבקשת סבלה ממיקרוצפלוס אשר חייב כשלעצמו את הפסקת ההיריון. הבקשה לתיקון כתב התביעה על דרך הוספת טענה זו נדחתה, לאחר שנמצא כי בהתאם להוראות המעבר שנקבעו לגבי הלכת המר, עילת התביעה החדשה שהוספתה מתבקשת התיישנה. 5. טענות המבקשים בבקשה זו נשענות על מספר אדנים. ביחס למסקנת בית משפט קמא כי תיקון התביעה כולל עילה חדשה, נטען כי בהתאם להלכה הפסוקה יש לראות בתיקון כמרחיב את עילת התביעה המקורית, שכן בכתב התביעה ובחוות הדעת המקוריים פורטו העובדות והטענות המבססות את התיקון. נטען כי הפסיקה נוהגת בגישה ליברלית ביחס לבקשות תיקון כתב תביעה, לרבות בקשות תיקון של תביעות שהתיישנו, והתיקון שהתבקש נחוץ לבירור ההליך ולא יפגע ביכולת המשיבה להתגונן. לחלופין, וגם בהנחה כי מדובר בעילת תביעה חדשה, ביקשו המבקשים להסתייע בהלכה שנקבעה בעניין מכבי (רע"א 4288/15 מכבי שירותי בריאות נ' פלוני (28.8.2016)) וטענו כי תביעתם לא התיישנה נוכח ההארכה שניתנה בעניין מכבי, כך שהם רשאים לתקן את תביעתם עד ליום 31.12.2017. נטען כי הלכה למעשה החלטתו של בית משפט קמא אפשרה למבקשים תקופת התארגנות של 9 חודשים בלבד מאז נדחתה תביעתם הראשונה, ובנסיבות המקרה אין להחמיר עם המבקשים ולקפחם בהשוואת לקבוצת הנפגעים שנדונה בעניין מכבי לגביהם הוכר צורך בתקופת התארגנות שעולה על שנה. המבקשים אף תקפו את מסקנתו של בית משפט קמא בדבר קיומו של השתק פלוגתא וטענו כי הטענה הועלתה ביוזמתו והתקבלה מבלי שניתנה למבקשים זכות טיעון. לשיטתם, קביעותיו של בית המשפט בפסק הדין הראשון התייחסו לבעל תפקיד מסוים, מומחה האולטרסאונד שטיפל באם המבקשת בשלב מוקדם של ההיריון, ואין בהן כדי להקים השתק באשר לטענות המבקשים כלפי המשיבה כגורם מטפל שהיו ברשותו ממצאים שהתקבלו גם בשלב מאוחר של ההיריון. עוד נטען כי סוגיית טבעו של המום בקורפוס קולוסום לא היתה בגדר שאלה חיונית לתוצאת פסק הדין הראשון ומשכך לא יכולה להקים השתק פלוגתא בענייננו. 6. המשיבה בתגובתה טענה כי המדובר בהחלטה דיונית שאינה מצדיקה את התערבותו של בית משפט זה וכי בהתאם להלכת שנקבעה ברע"א 4512/13 בית החולים אגודת הסהר האדום (אל הלאל) נ' פלוני (28.8.2014) (להלן: עניין הסהר האדום), תביעת המבקשים התיישנה. המשיבה הדגישה כי הטענה לאי אבחון מיקרוצפלוס לא נכללה בכתב התביעה המקורי ומהווה עילת תביעה חדשה, וכי בנסיבות בהן חוות הדעת המקורית וחוות הדעת המתוקנת נערכו על ידי אותו מומחה, היה על המבקשים להעלות את מלוא טענותיהם לפני התיישנות התביעה. המשיבה הוסיפה וטענה ביחס לקיומו של השתק פלוגתא כי סוגיית עריכת סקירת מוח מכוונת, אבחון החוסר החלקי של הקורפוס קולוסום והקשר הסיבתי בינו לבין נזקי המבקשת הוכרעו כולם במסגרת פסק הדין הראשון, מטעם זה נדחתה אף ההודעה למרכז מ.ר.ב, ומכאן מתחייבת המסקנה כי המבקשים מנועים מלטעון טענות בסוגיה עובדתית-רפואית שהוכרעה. 7. מרכז מ.ר.ב תמך יתדותיו בהחלטת בית משפט קמא והוסיף כי הטענה לקיומם של ממצאים חלוטים בפסק הדין הראשון נדונה בדיון שהתקיים במעמד הצדדים, כך שלא ניתן לומר כי למבקשים לא ניתנה זכות טיעון. 8. בתשובת המבקשים לתגובות, נטען, בין היתר, כי המשיבה לא הצביעה על נזק ממשי שיגרם לה כתוצאה מקבלת הבקשה; כי התיקון מתבקש בשלב מוקדם של ההליך המשפטי; וכי יש לנקוט גישה ליברלית בבקשות כגון דא. המבקשים אינם חולקים על כך שקיים מעשה בית דין בנוגע לפרק הזמן בו אם המבקשת טופלה על ידי המומחה, אך מאחר שהתביעה כנגד המשיבה עוסקת בתקופת זמן שונה, אין להשליך מפסק הדין הראשון על ענייננו, בפרט לאחר שבמהלך הדיון שהתנהל בבית משפט קמא הם ביקשו להגיב בצורה מסודרת על הטענה להשתק פלוגתא. 9. מצאתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, והגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל, כמפורט להלן. אקדים ואומר כי לטעמי הן הצדדים והן בית משפט קמא שגו ביישום הוראות המעבר של הלכת המר, ולמעשה, לא מתעוררת בפנינו שאלה של התיישנות עילת התביעה החדשה (בהנחה כי אכן בעילה חדשה עסקינן). 10. הטענה לעילת תביעה חדשה והתיישנותה: כזכור, המבקשת והוריה הגישו תביעתם בשנת 2011, טרם ניתן פסק הדין בעניין המר (ע"א 1326/07 המר נ' עמית (21.5.2014)) שביטל את עילת התביעה של היילוד בגין 'חיים בעוולה'. לאחרונה נזדמן לי לדון בהוראות המעבר בנוגע להתיישנות תביעות בעקבות הלכת המר, ולא אחזור על הדברים אלא אפנה את הקורא לסקירה שם (ע"א 7903/16 פלוני נ' מכוני אבחון בשפלה בע"מ (2.4.2017)). בקצרה אציין, כי נוכח השינוי במצב המשפטי, נקבעה בעניין המר הוראת מעבר לפיה ההלכה לא תחול על תיקים תלויים ועומדים שבהם לא הוגשה תביעת הורים, כך שתביעת היילוד תמשיך להתנהל בעילה של 'חיים בעוולה'. ברע"א 9444/12 זאבי נ' פלוני (28.4.2013) הוחלה הוראת המעבר על מקרים כמו זה שבפנינו, בהם הוגשו תביעות של היילוד והוריו עובר להלכת המר. פשוטו של מקרא, כי על תביעות יילוד שהוגשו לפני הלכת המר, ימשיך לחול הדין הישן, על כל הכרוך בכך, לרבות פסיקת פיצויים על פי העילה של 'חיים בעוולה' ולרבות תקופת ההתיישנות הארוכה של 25 שנה. לכן, ממילא איננו צריכים להידרש לשאלה אם הטענה למיקרוצפלוס מהווה עילת תביעה חדשה אם לאו. גם בהנחה שמדובר בעילת תביעה חדשה, הרי שעילה זו לא התיישנה, באשר לא חלפו 25 שנה מיום לידת המבקשת. לכן, לא חלה בענייננו ההלכה לפיה בית המשפט לא יתיר לתובע תיקון על דרך הוספת עילת תביעה חדשה, כאשר במועד התיקון יכול היה הנתבע להתגונן מפניה באמצעות טענת התיישנות. 11. איננו נדרשים אפוא למחלוקת בשאלה אם הטענה בדבר החמצת המיקרוצפלוס מקימה עילת תביעה חדשה או לאו. כשלעצמי, ומבלי לקבוע מסמרות, דומה כי ניתן היה במקרה דנן לפרש את המונח עילת התביעה בצורה רחבה על פי מבחן "העסקה או המעשה המובא לדיון" (ע"א 203/63 עזבון המנוח אברהם בורנשטיין נ' ״עורות״ בית חרושת לעורות בע"מ, פ"ד יח(1) 306, 312 (1964); ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' זייד, פ"ד לד(4) 126, 132 (1980)). כאשר עילת התביעה המקורית נסבה על איבר מסוים, ולאחר מכן מתבקש תיקון כתב התביעה והוספת טענה לגבי איבר אחר, יש להניח כי מדובר בעילת תביעה חדשה. במקרה דנן, כבר בכתב התביעה המקורי נטען כי המשיבה התרשלה בטיפול הרפואי שהעניקה וכי במהלך הבדיקות שנערכו למבקשת או שהיו צריכות להיערך לה לא אותר מום בקורפוס קולוסום ומומים נוספים מהם סבלה המבקשת. על אף שהמונח המקצועי 'מיקרוצפלוס' לא אוזכר בכתב התביעה המקורי, הרי שאוזכרו ממצאים בדבר היקף ראש קטן של העובר וכן אוזכרו בדיקות האולטראוסנד שלפי התיקון היה ניתן ללמוד מהן על קיומו של מיקרוצפלוס. כך, נזכר בסעיף 10 לכתב התביעה כי החשד לפיגור בגדילה התוך רחמית נבע, בין היתר, מהיקף ראש קטן של העובר, ובחוות דעת המומחה מטעם המבקשים נכתב כי "הנתבעת התרשלה, בין היתר בכך שלא ביצעה מיוזמתה סקירת ראש אולטרסונית...". כל אלה, מהווים נדבך להעלאת הטענה להתרשלות שבהחמצת המיקרוצפלוס. האמור לעיל הוא למעלה מן הצורך, באשר משהגענו למסקנה כי תקופת ההתיישנות לא חלפה, אין צורך להכריע בשאלה אם מדובר בעילת תביעה חדשה אם לאו. בשים לב לשלב המקדמי בו מצויה התובענה והחשיבות שבבירור השאלות השנויות במחלוקת, ועל פי הגישה הליברלית הנוהגת לגבי תיקון כתבי טענות, יש אפוא להתיר את התיקון בכל הנוגע להחמצת המיקרוצפלוס. 12. קיומו של השתק פלוגתא: בית המשפט המחוזי קבע כי טענה מרכזית בכתב התביעה המתוקן היא כי המשיבה התרשלה בכך שלא ביצעה סקירת מוח מכוונת שהייתה יכולה לגלות את הפגם בקורפוס קולוסום, ומשנקבעו ממצאים חלוטים ביחס לטענה זו, קם השתק פלוגתא. אכן, דומה כי שאלות מסוימות שהתבררו והוכרעו במסגרת פסק הדין הראשון יהיו מחייבות בהליך דכאן, בכפוף לעמידתם בתנאים המחייבים להקמת השתק (ולפירוט ראו ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1) 642, 649 (2000); רע"א 5071/10 עיריית תל-אביב-יפו נ' ש.א.י. מועדונים בע"מ, פסקה 4 (18.10.2010)). כך למשל, ומבלי לקבוע מסמרות, הקביעה כי במועד ביצוע הבדיקות שנדונו בפסק הדין הראשון הקורפוס קולוסום היה קיים כמעט במלואו (פסקה 191 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי ופסקה 5ג לפסק הדין בערעור, או הקביעה כי לא ניתן היה להדמות את הקורפוס קולוסום בתקופה הרלוונטית, ואין לפתוח נושא זה שוב במסגרת התביעה דכאן. עם זאת, לטעמי, משהועלתה הטענה להתרשלות בגין אי ביצוע סקירת מח מכוונת כבר בכתב התביעה המקורי, לא היה צורך להכריע בשאלת קיומו של השתק פלוגתא במסגרת הבקשה לתיקון כתב התביעה, ובמנותק מהטענה בדבר החמצת המיקרוצפלוס. זאת, לאור טענת המבקשים, הן בכתב התביעה המקורי והן בכתב התביעה המתוקן, להתרשלות הרופאים המטפלים, כגורמים האמונים על מעקב ההיריון כולו וכאלו שהיו בידיהם ממצאים נוספים ומאוחרים מאלו שעמדו בפני הרופא המומחה. גם בית המשפט בתביעה הראשונה הבחין בין חובותיו של הרופא המומחה לבין אלו של הרופאים המטפלים (פסקאות 213-205 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי ופסקה 5ו לפסק הדין בערעור). מסקנתו של בית משפט קמא לפיה הטענה שהועלתה בחוות הדעת העומדת בבסיס בקשת התיקון נחסמת בשל השתק פלוגתא, סותמת במידה מה את הגולל על תביעת המבקשים. לדידי, ראוי כי טענותיהם של המבקשים כנגד המשיבה, באספקלריה של רופא מטפל, תתבררנה תוך הבחנה מטענותיהם כנגד הרופא המומחה, ומבלי לחסום מראש את דרכם. עם זאת וכאמור לעיל, מובהר בזה כי ככל שבמהלך בירור התביעה יעמדו לדיון פעם נוספת שאלות שכבר הוכרעו בתביעה הראשונה, וכוחן יפה גם כלפי הרופאים המטפלים, יש מקום להחיל את כלל השתק הפלוגתא. 13. אשר על כן, דין הערעור להתקבל ויש לאפשר למבקשים להגיש כתב תביעה מתוקן כפי שנתבקש על ידם. המשיבה תישא בהוצאות המבקשים בסך 5,000 ₪. ניתן היום, ‏י"ב בתמוז התשע"ז (‏6.7.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17030510_E04.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il