מדינת ישראל נ. חיים צוובנר זליג

פסק-דין בתיק ע"פ 305/12 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 305/12 לפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' סולברג המערער: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: חיים צוובנר זליג ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 30.11.2011 בת"פ 13244-09-10 שניתן על ידי כבוד השופט י' נועם תאריך הישיבה: י"א בסיון תשע"ג (20.5.13) בשם המערערת: עו"ד ח' שוייצר בשם המשיב: עו"ד מ' נוה פסק-דין השופטת ע' ארבל: ערעור המדינה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט יורם נועם) בת"פ 13244-09-10 מיום 30.11.11, שהשית על המשיב עונש של 6 שנות מאסר וחצי, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת. רקע והליכים קודמים 1. המשיב הורשע לאחר שמיעת ראיות בבית המשפט המחוזי בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיפים 329(א)(1)+(6) ו-329(ב)+(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), הצתה לפי סעיף 448(א) סיפא לחוק והפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א) לחוק. נסיבות ביצוע העבירות, כפי שקבען בית המשפט בהכרעת הדין, הן כדלקמן: המשיב והמתלוננת נשואים ולהם שישה ילדים. בחודש ינואר 2010 נפרדו השניים. ביום 15.6.10 הוגש נגד המשיב כתב אישום בתיק אחר המתנהל נגדו בבית משפט השלום בירושלים, בגדרו יוחסו לו חמישה אישומים הכוללים עבירות איומים, תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפת קטין או חסר ישע, הפרת הוראה חוקית ושיבוש מהלכי משפט. באותו היום, 15.6.10, שוחרר המשיב למעצר בית מלא בבית אחותו ובהמשך הוצא צו מניעה האוסר עליו להגיע לביתו או ליצור קשר עם המתלוננת ועם ילדיו. ביום 1.9.10 הפר המשיב את מעצר הבית שבו היה נתון והגיע לביתו כשהוא מצויד בשתי שקיות, שהכילו 9 בקבוקים של חומר להדלקת פחמים וכן שני בקבוקים נוספים שהכילו חומר לפתיחת סתימות ואקונומיקה. המשיב הסתתר ליד פתח הבית והמתין לפתיחת הדלת. בסמוך לשעה 5:50 בבוקר, עת פתחה המתלוננת את דלת הבית כאשר בנה לצדה, הגיח המשיב ממקום המסתור, דחף את המתלוננת אל תוך הבית והתיז על פניה ועל גופה חומר חומצי חריף. המשיב עלה לקומה השניה והצית את חדר הילדים ואת חדר השינה של המתלוננת, בידעו כי בני משפחתו נמצאים אותה שעה בבית, לאחר שנעל את דלת הכניסה לדירה. ואולם למרבה המזל, הצליחו בני המשפחה לחלץ את עצמם מהבית ולא נפגעו מהשריפה, אולם חדרי השינה ניזוקו באופן קשה. כתוצאה מהתזת החומר לעבר המתלוננת, נפגעה המתלוננת בקרנית עינה ונגרמו לה כוויות נרחבות בחזה ובבטן. 2. בית המשפט קבע בגזר הדין כי יש להשית על המשיב מאסר בפועל לתקופה ממושכת ומשמעותית, וזאת נוכח טיבן של העבירות ונסיבות ביצוען, תוך תכנון מוקדם ויצירת סיכון ממשי לשלום בני משפחתו, הפגיעות הגופניות במתלוננת, הנזק הכבד שנגרם לבית ולתכולתו, נתוני אישיותו של המשיב, כפי שפורטו בתסקירים על אודותיו, חוסר יכולתו לזהות את הבעייתיות שבהתנהגותו הפוגענית והערכת שירות המבחן בדבר קיומו של סיכון להישנות המעשים. עוד ציין בית המשפט כי המאסר הממושך מתחייב משיקולים של גמול והוקעה, הרתעה ובעיקר לצורך הגנה על הציבור ועל המתלוננת בפרט מפני התנהגות פוגענית חמורה מצד המשיב. עם זאת, לעניין משך המאסר, התחשב בית המשפט, בין היתר, בכך שזו הרשעתו הראשונה של המשיב, בפציעתו שלו כתוצאה מן השריפה, נסיבותיו האישיות והחזקתו במעצר בית תקופה של 15 חודשים. על בסיס האמור, גזר עליו בית המשפט עונש מאסר בפועל של שש שנים וחצי, שנת מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, שלא יעבור עבירות לפי סעיפים 329 ו-448 לחוק, 3 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור כל עבירת אלימות שתסב לאדם חבלה של ממש, וכן פיצוי למתלוננת בסכום של 200,000 ש"ח. מכאן הערעור שלפנינו. 3. המערערת סבורה כי העונש מקל עם המשיב בצורה בלתי סבירה וכי אין בו ביטוי ראוי למעמד הקורבנות ולנזק העצום שנגרם להם בכל המישורים – הנפשי, הפיסי והכלכלי. לגישתה, העונש מעביר מסר סלחני ושלילי, ובכך פוגע בכל היבטי הענישה – הגמול, ההרתעה הכללית והאישית והיבט המניעה. עוד היא טוענת כי העובדה שהמשיב ביצע את העבירות בעודו מפר ברגל גסה את מעצר הבית שבו אמור היה לשהות במסגרת תיק אחר, שבו הואשם בעבירות אלימות במשפחה, מגבירה ומחדדת את הסיכון הנשקף ממנו. אשר על כן, לא זו בלבד שלא היה מקום להעניק משקל של ממש לעובדה שלמשיב אין הרשעות קודמות, אלא שמן הראוי היה להרחיקו מהחברה בכלל ומבני משפחתו בפרט לתקופה ממושכת. 4. המשיב מבקש לדחות את הערעור. לטענתו, בית המשפט המחוזי הביא בחשבון כל שיקול ונתון רלוונטי לענישתו של המשיב. הוא מסכים כי המעשים חמורים אך מדגיש כי בסופו של דבר לא נגרם למתלוננת נזק חמור, ולמעשה המשיב הוא זה שניזוק בצורה הקשה ביותר מהשריפה, בסבלו מכוויות ברגליו ובראשו. בדיון ניסה לקעקע את הרלוונטיות של פסקי הדין שאליהם הפנתה המערערת ולהפנות לפסקי דין אחרים המצדדים בטענותיו. דיון והכרעה 5. הלכה היא כי המקרים שבהם תתערב ערכאת הערעור בחומרת העונש שנקבע על ידי הערכאה הדיונית חריגים המה. התערבות כאמור עשויה להידרש רק כאשר מתגלה סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה, או כשנפלה טעות ברורה בגזר דינה של הערכאה הדיונית (ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (3.7.06); ע"פ 6358/10 קבהא נ׳ מדינת ישראל (24.3.11)). אנו סבורים כי המקרה הנוכחי הוא מסוג המקרים החריגים הדורשים את התערבותנו. 6. אין שיעור לחומרת מעשיו של המשיב. זה גמר אומר בלבו לפגוע בבני משפחתו בדרך של הצתת בית המשפחה. לשם כך הצטייד מבעוד מועד בלא פחות מתשעה בקבוקים המכילים חומר דליק, יצא בשעת בוקר מוקדמת מהמקום שבו אמור היה לשהות במעצר בית מלא, והסתתר עד לרגע המתאים שבו יכול היה "להסתער" על הבית. בהיכנסו לבית שפך לעבר פניה וגופה של המתלוננת – רעייתו – חומר חומצי חריף ובדרך זו נטרל את כוח התנגדותה, כל זאת לנגד עיניו של אחד מילדיהם. המשיב שילח אש בכמה מוקדים בקומתו השניה של הבית כשהוא יודע שבני משפחתו נעולים בתוך הבית ועלולים להיפגע כתוצאה ממעשה ההצתה. 7. צודקת המערערת כי מדובר בשילוב נסיבות המעבה עד למאד את חומרת העבירות, החמורות גם כשלעצמן. המשיב העמיד את בני משפחתו בסכנת נפשות של ממש. מעשיו יכולים היו בקלות להוביל לפגיעות בגוף ובנפש ורק במקרה לא הסתיים האירוע באסון כבד. המעשים בוצעו בתוך התא המשפחתי, לרבות נגד ילדי המשיב, מי שאמורים לראות בו דמות מגוננת ובטוחה. המעשים בוצעו בבית המשפחה, שאמור להיות מקום מבצרה. אין להקל ראש גם בנזק שנגרם בפועל – נזק רכושי כבד לבית, שאילץ את בני המשפחה לעקור ממקומם ולעבור למגורים חלופיים; נזק נפשי למתלוננת ולילדים, המתפקדים בצל הטראומה ומדווחים על חשש מתמיד לביטחונם ואף לחייהם; ופגיעה פיסית שנגרמה למתלוננת כתוצאה מהתזת החומר הכימי לעברה, שהסבה לה כאבים עזים משך תקופה ארוכה וגרמה לצלקות בגופה. כל זאת, ביצע המשיב לאחר תכנון מוקדם, כאשר תלוי ועומד נגדו תיק המייחס לו אלימות במשפחה, ואגב הפרת תנאי מעצר הבית שבו הוחזק באותה שעה וצו הרחקה האוסר עליו ליצור קשר עם המתלוננת וילדיו. 8. גם מהתסקירים שנערכו בעניינו של המשיב עולה תמונה עגומה. קצינת המבחן התרשמה כי המשיב מוסיף להחזיק בעמדה המכחישה את העבירות שבגינן נשפט, אינו מגלה מודעות לחומרתן ותופס את עצמו כקורבן. המשיב שולל כל בעייתיות בהתנהגותו, ובכלל זה גילויי אלימות או תוקפנות כלשהם מצדו. ההתרשמות היא מאדם שנקט באלימות פיסית ומילולית קשה כלפי אשתו וילדיו, המתקשה לראות את האחר ועסוק בצרכיו האישיים. בשל כך, העריכה קצינת המבחן כי קיים סיכון גבוה להישנות העבירה ונמנעה ממתן המלצה טיפולית. ההערכה בדבר מסוכנות גבוהה אושרה בוועדת אלימות במשפחה שנערכה למשיב לפני מספר חודשים בבית הכלא. עוד צוין כי הגם שבעת האחרונה ביטא המשיב מוטיבציה מילולית להשתלב בהליך טיפולי, התרשמות גורמי הטיפול היא כי זו מונעת מתוך רצון להשיג רווחים משניים. במקביל, דווח כי המתלוננת מוסיפה לחשוש לחייה וכי בני המשפחה מטופלים באופן מקצועי בעקבות מצבם הנפשי הירוד והטראומה שחוו. 9. חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, העובדה שהמעשים בוצעו תוך הפרה בוטה של תנאי המעצר שבו היה המשיב נתון, באופן המלמד על תעוזה עבריינית ממשית, חוסר יכולתו להכיר בדפוסיו האלימים וליטול אחריות למעשיו, הסיכון הגבוה שעדיין נשקף ממנו, לצד השלכותיהם הקשות של מעשיו על קורבנותיו – כל אלה מחייבים הטלת עונש מאסר כבד שיבטיח את הרחקתו של המשיב לשנים ארוכות מאחורי סורג ובריח. זאת ועוד, קצה נפשנו ממעשי אלימות, ההולכים ומתרבים, במיוחד מעשי אלימות נגד נשים מצד הקרובים להן ביותר. התיק הנוכחי הוא בבחינת חוליה נוספת, המצטרפת למצבור הולך ומתרחב של מקרי אלימות מסוג זה, מה שנראה כ"מכת מדינה" המחייבת את בית המשפט לעמוד בפרץ ולהשית עונשים חמורים שירתיעו הן את העבריין העומד לפנינו, הן עבריינים פוטנציאליים. העונש שגזר בית המשפט המחוזי על המשיב אינו משקף נאמנה את הצורך להגן על ערך חברתי ראשון במעלה – לספק ביטחון לכל אישה ואישה בביתה, מקום מבצרה, בחיק משפחתה. מדובר בעונש סלחני יתר על המידה, הדורש החמרה, שיהיה בה מסר חד וברור: אלימות במשפחה תוביל על דרך הכלל לתגובה עונשית קשה, תוך הסגת מידת הרחמים מפני מידת הדין. מעשיו של המשיב מעוררים חלחלה וחרדה גדולה עד לאן יכול בן זוג ואב להגיע ואילו מעשים ביכולתו לבצע. מעשים דוגמת מעשיו של המשיב הם מסוג המעשים המותירים צלקות בנפשם של הקורבנות, ודומה שכך אירע גם במקרה שלפנינו, באשר המתלוננת וילדיה עדיין חיים תחת השפעת האירוע. הרחקתו של המשיב לתקופה ארוכה ומשמעותית נחוצה לשם הגנה על קרוביו, כמו-גם לצורך השתקמותם ותקומתם (כך לפי התסקירים). אנו תקווה כי השהות במאסר תוביל בסופו של דבר גם להשתקמותו של המשיב לאחר שיפנים את חומרת מעשיו ויתחרט עליהם. 10. לא מצאנו במקרה דנן נסיבות מקלות המצדיקות את ריכוך העונש, גם לא הפציעות שהביא המשיב על עצמו במעשיו. נעיר עוד כי גם לטעמנו, לא היה מקום להעניק משקל משמעותי על כף הזכות לכך שמדובר בהרשעתו הראשונה של המשיב, שהרי המעשים בוצעו בשעה שתיק אחר, שגם עניינו אלימות במשפחה, מתנהל נגד המשיב, וכאשר הוא מפר את חלופת המעצר, כאמור. המערערת מסרה בדיון כי המשיב הודה במיוחס לו בתיק זה בהסדר טיעון והוא צפוי לעונש מאסר בגין כך. משאלה הם פני הדברים, קיים קושי של ממש לזקוף לזכות המערער את דבר עברו הנקי כביכול. סופו של דבר, דעתנו היא כי יש להיעתר לערעור ולהחמיר את עונש המאסר שהוטל על המשיב. כערכאת ערעור לא נמצה עימו את הדין ולכן העונש יוחמר משש שנים וחצי לשמונה שנות מאסר בפועל. יתר רכיבי גזר הדין יוותרו בעינם. ניתן היום, ‏ט"ז בתמוז תשע"ג (24.6.13). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 12003050_B06.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il