לין קפלן נ. מוטי אילני

5 1 בבית המשפט העליון ע"א 3049/24 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא ע' פוגלמן המערערת: לין קפלן נ ג ד המשיב: מוטי אילני ערעור על החלטת בית משפט השלום בכפר-סבא (כב' השופטת ח' בולמש) בת"א 4984-10-22 מיום 27.3.2024 בשם המערערת: עו"ד יואב אלון-אלשיך פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופטת ח' בולמש; להלן: המותב) בת"א 4984-10-22, מיום 27.3.2024, שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינה של המערערת. בשנת 2022 הגישה המערערת, אשר מכהנת כראש מועצה מקומית, תביעה כספית נגד המשיב שבה טענה, בעיקרם של דברים, כי האחרון שיתף ופרסם פרסומים ברשת חברתית שמהם משתמע, בין היתר, כי המערערת מתנהלת באופן שמקים חשד לפלילים, וכי הדבר עולה כדי לשון הרע ופגיעה בשמה הטוב (להלן: התביעה ו-הפרסומים, בהתאמה). המשיב, מצדו, טען כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף ולחלופין לגופה. ביום 8.6.2023 התקיים לפני בית משפט השלום בכפר סבא דיון קדם משפט בנוכחות הצדדים (להלן: הדיון מיום 8.6.2023). בפתח הדיון הפנה בית המשפט את בא כוח המערערת לפסק דין שניתן בבית משפט זה (להלן: פסק הדין של בית המשפט העליון), ושאל במה שונות נסיבות התביעה מאלו שנדונו באותו פסק דין. בהמשך אמרה המערערת מספר דברים לפרוטוקול, וכפי שעולה מפרוטוקול הדיון, בשלב זה הדפיס בית המשפט את פסק הדין של בית המשפט העליון והציגו למערערת "כדי שתקרא אותו בטרם ממשיכים" (שם, בעמ' 3, ש' 27). לקראת סוף הדיון אמר בית המשפט כי בשים לב לאמור בפסק הדין של בית המשפט העליון, וכן לצורך בשמירה על חופש הביטוי בהתנהלות נבחרי ציבור, הוא ממליץ למערערת למחוק את התביעה ללא צו להוצאות. בהמשך לכך הודיע בא כוח המערערת כי מרשתו מבקשת להמשיך בניהול ההליך. בהמשך אותו היום נתן בית המשפט פסק דין שבמסגרתו הורה על מחיקת התביעה על הסף (להלן: פסק הדין בתביעה). נקבע, בעיקרם של דברים, כי הפרסומים פורסמו כחלק משיח שהתפתח ברשת חברתית בעניין ציבורי, וכי הם אינם חורגים מהבעת דעה מסויגת. עוד ציין בית המשפט כי אין צורך בדיון הוכחות "שכן התגובות לפוסט של [המשיב – ע' פ'] הן המוקד של התביעה ללשון הרע", וכי "אם יידרש ביהמ"ש לדיון הוכחות על כל דעה שאינה נוחה לנבחר ציבור, וטענה כי פעולה נדרשת לבחינה בהיבטים החוקיים של הפעולה, יוצפו בתי המשפט בדיוני הוכחות על ההתנהלות הציבורית [...]" (בעמ' 3-2 לפסק הדין בתביעה). בנסיבות אלו, ובשים לב להלכה שנקבעה בפסק הדין של בית המשפט העליון – אשר, כך נקבע, צמצם את היכולת של נבחרי ציבור להגיש תביעות לשון הרע בגין הבעת דעה – נקבע כי יש למחוק את התביעה על הסף. עוד קבע בית המשפט כי "התביעה נגד [המשיב – ע' פ'] בלבד מהווה שימוש לרעה בהליך השיפוטי כדי להשתיק את [המשיב – ע' פ'] באופן פרטני". המערערת ערערה על פסק הדין בתביעה, וביום 14.2.2024 קיבל בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ה' סילש) את הערעור (להלן: פסק הדין בערעור) וקבע, בין היתר, כי אף שלפני המערערת ניצבות "משוכות גבוהות מאוד" להוכחת תביעתה (סעיף 50 לפסק הדין בערעור), בנסיבות העניין לא היה מקום למחוק את התביעה על הסף. בפרט הדגיש בית המשפט המחוזי כי סוגיית תום לבו של המשיב – אשר משפיעה על תחולת ההגנה בדבר הבעת דעה על התנהגות בתפקיד ציבורי – לא נבחנה די הצורך בפסק הדין בתביעה, וכי יש לאפשר למערערת לנסות ולסתור את חזקת תום הלב של המשיב באמצעות שמיעת ראיות. בדומה, בית המשפט המחוזי ציין כי אמנם ייתכן שיש ממש בקביעה כי התביעה הוגשה באופן בררני כלפי המשיב, אך מדובר בקביעה עובדתית שהנטל להוכחתה מוטל על המשיב – וכי גם בהקשר זה היה מקום לשמוע ראיות. זאת, כך צוין, בפרט מכיוון ש"דומה כי גם קביעותיו של בית המשפט קמא ביחס לבררנות האכיפה היו מסויגות" (סעיף 54 לפסק הדין בערעור). לפיכך הורה בית המשפט המחוזי על החזרת הדיון בתביעה לבית משפט השלום. ביום 22.2.2024 הורה בית משפט השלום לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית. ביום 18.3.2024 הגישה המערערת בקשה לפסילת שופט וטענה, בעיקרם של דברים, כי התנהלות המותב במהלך הדיון מיום 8.6.2023 – שבמהלכו פנה אליה ישירות כדי שתעיין בפסק הדין של בית המשפט העליון, והמליץ לה למחוק את התביעה – משקפת כי עמדתו נעולה לגבי תוצאות ההליך. בנוסף, נטען כי קביעת המותב בפסק הדין בתביעה שלפיה אין צורך בקיום הליך הוכחות, כמו גם קביעותיו כי התביעה נועדה להשתיק את המשיב, מקימות חשש ממשי למשוא פנים. לבסוף נטען כי יש הצדקה לפסילת המותב מטעמים של מראית פני הצדק. ביום 27.3.2024 דחה בית המשפט את בקשת הפסלות וציין, בעיקרם של דברים, כי במהלך הדיון מיום 8.6.2023 ראה לנכון להציף קשיים משפטיים שונים, וכי אין בכך כדי להקים עילת פסלות (להלן: החלטת הפסלות). כמו כן הודגש כי המערערת "אינה בעלת דין רגילה כי אם ראשת מועצה, ובעלת תפקיד ציבורי", וכי בית המשפט הדפיס את פסק הדין של בית המשפט העליון על מנת לוודא שהמערערת תכיר את הקביעות באותו עניין (סעיף 12 להחלטת הפסלות). בנוסף, בית המשפט ציין כי העובדה שדן והכריע בתביעה אינה כשלעצמה פוסלת אותו מלשוב ולדון בה בהתאם להחלטתה של ערכאת הערעור. בהקשר זה הודגש כי הצדדים אינם חלוקים על עצם קיומם של הפרסומים, וכי "עמדת בית המשפט הובעה במלואה ובצורה מנומקת במסגרת פסק הדין" – אך כי יישום פסק הדין של בית המשפט העליון על נסיבות ענייננו אינו מקים עילת פסלות, ו"אין בין ההתנהלות בתיק זה לבין הבעת דעה נחרצת דבר" (סעיפים 14-13 להחלטת הפסלות). כמו כן עמד בית המשפט על כך שבקשת הפסלות הוגשה כחודש לאחר שניתנה החלטתו בעניין הגשת תצהירי עדות ראשית, וקבע כי בנסיבות אלו נפל שיהוי בהגשת הבקשה אשר מצדיק אף הוא את דחייתה. לבסוף, בית המשפט הבהיר כי "פתוחה הדרך לשני הצדדים לנהל את ההליך" הן בהיבט העובדתי, הן בהיבט המשפטי (שם, סעיף 16). מכאן הערעור שלפניי, שבמסגרתו חוזרת המערערת על טענותיה בבקשת הפסלות וטוענת, בעיקרם של דברים, כי התנהלות בית המשפט מעידה שעמדתו בנוגע לתביעה נעולה. בהקשר זה מצביעה המערערת על התנהלות המותב במהלך הדיון מיום 8.6.2023, ובפרט על ההחלטה להדפיס את פסק הדין של בית המשפט העליון ולהעבירו לעיונה של המערערת – החלטה אשר, כנטען, התקבלה בניגוד לעמדת בא כוחה ובאופן שנועד להפעיל עליה לחץ ואשר פוגע ביחסי עורך דין-לקוח. כמו כן מלינה המערערת על פרק הזמן הקצר שחלף בין תום הדיון לבין מתן פסק הדין בתביעה, וכן על הקביעות בפסק הדין בתביעה – שבמסגרתו, כך נטען, דן בית המשפט בטענות הגנה מבלי שקיים הליך הוכחות לצורך בירורן. בנוסף, המערערת טוענת כי בקשת הפסלות הוגשה בהזדמנות הראשונה לאחר החזרת התביעה לדיון לפני בית המשפט וכי החלטת בית המשפט בעניין הגשת התצהירים הינה "טכנית", ומשכך לא נפל שיהוי בהגשתה. לבסוף נטען כי בשים לב להבעת העמדה הנחרצת מצד המותב באשר לסיכויי ההליך, יש מקום להורות על פסילתו גם מטעמים של מראית פני הצדק. לאחר שעיינתי בערעור על צרופותיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. לפי סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אמת המידה לפסילת שופט מלשבת בדין היא התקיימותן של נסיבות אשר יש בהן כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 2155/24 גנות נ' כהן, פסקה 7 (20.5.2024); ע"א 308/24 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (21.4.2024)). איני סבור כי נסיבות כאמור מתקיימות בענייננו. באשר לטענות בעניין אירועי הדיון מיום 8.6.2023: כפי שנפסק בעבר, מעורבותו של בית המשפט בהליך מתוך מטרה להכריע בו ביעילות ולקדם את חקר האמת אינה בהכרח סותרת את דרישת האובייקטיביות השיפוטית ואינה מקימה כשלעצמה עילה לפסילתו (השוו: ע"א 8697/23 פלונית נ' פלונית, פסקה 5 (18.1.2024); ע"א 5609/20 סיסו נ' עמידר – החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ, פסקה 11 (8.10.2020)). בענייננו, הסבת תשומת לבה של המערערת לפסק הדין של בית המשפט העליון, על מנת לקבל את התייחסותה אליו ולהציף מורכבויות משפטיות שעומדות לפניה, אינה מקימה חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב – אף לא בקירוב – ואינה מעידה על נעילת דעתו בנוגע לאיזו מטענות המערערת. הוא הדין בנוגע להצעה כי המערערת תחזור בה מתביעתה (ראו למשל: ע"א 454/20 חליאלה נ' המועצה המקומית כפר משהד, פסקה 7 (1.3.2020)), ובנוגע לטענה לפגיעה ביחסי עורך דין-לקוח (השוו: ע"א 3816/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (9.7.2020)). החזרת הדיון למותב לאחר ביטול פסק הדין בתביעה, אף היא אינה מקימה חשש ממשי למשוא פנים בנסיבות העניין. כידוע, במצב שבו הליך מסוים מובא בשנית לפני המותב בעקבות התערבות ערכאת הערעור יש לבחון את שאלת קיומה של עילת פסלות בכל מקרה לגופו, בשים לב, בין היתר, לתשתית הראייתית שעמדה לפני המותב בעת מתן ההחלטה הקודמת ולשאלה האם המותב יידרש לדון בראיות או בשאלות משפטיות שלא היו לפניו באותה עת (ע"א 542/24 פלונית נ' שפירא, פסקה 5 (12.3.2024); ע"א 5811/23 לוי נ' מלמד, פסקה 12 (15.8.2023)). כאמור, בענייננו הורה המותב על סילוק התביעה על הסף והדיון בתביעה הוחזר אליו לצורך בירור התביעה לגופה, לרבות על בסיס סוגיות עובדתיות ואמות מידה משפטיות שלא נדונו במפורש בפסק הדין בתביעה. כאמור, בפסק הדין בערעור אף צוין כי חלק מקביעותיו הרלוונטיות של המותב היו מסויגות באופיין, וכי יש צורך בשמיעת ראיות על מנת להכריע כראוי בסוגיות שאליהן התייחס המותב. לאחר עיון בפסק הדין בתביעה, לא שוכנעתי כי יש בקביעות שנכללו בו כדי ללמד שדעתו של המותב אינה פתוחה לשינוי, גם לאחר שתוצגנה לפניו טענות וראיות נוספות במסגרת שלב ההוכחות. כפי שנפסק, הרציונל לכלל שלפיו החזרת הליך למותב לאחר התערבות ערכאת הערעור לא תקים כשלעצמה עילת פסלות, טמון "בהנחת המוצא בדבר המקצועיות השיפוטית של השופט היושב בדין, ובפתיחות הדעת שבה על בית המשפט להידרש גם לטעויות שלו עצמו" (ע"א 10007/17 דדון נ' אלמקייס, פסקה 5 (11.1.2018)) – וחזקה על המותב שידון בלב פתוח ובנפש חפצה בכל הסוגיות שעומדות להכרעתו. משאלה הם פני הדברים, לא מצאתי עילה לפסילת המותב, גם לא מטעמים של מראית פני הצדק. הערעור נדחה אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ד' בסיון התשפ"ד (‏10.6.2024). מ"מ הנשיא _________________________ 24030490_M01.docx זפ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1