אברהם בן צבי נ. ליאור אביטן

2 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים עפ"ס 30489-05-25 לפני: כבוד הנשיא יצחק עמית המערער: אברהם בן צבי נגד המשיבים: 1. ליאור אביטן 2. עמותת פורום אח"מ ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים ב-ת"א 11969-05-25 מיום 29.4.2025 שניתנה על ידי השופט מ' פורר בשם המערער: עו"ד דניאל שוורץ פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט מ' פורר) בת"א 11969-05-24, מיום 29.4.2025, שלא לפסול את עצמו מלדון בעניינו של המערער. 1. בשנת 2024 המשיב הגיש תביעה כספית נגד המערער, ובמסגרתה נטען כי האחרון, אשר שימש כחבר המועצה המקומית אפרת, פרסם פוסט בפייסבוק שבו נכללו עובדות משמיצות ושקריות ביחס למשיב (להלן: התביעה). ביום 4.4.2025, ובטרם שהוגש כתב הגנה, המערער הגיש הודעת עדכון ובמסגרתה ציין כי בכוונתו לנקוט בהליכי ערעור בקשר להחלטת המותב לדחות את טענתו בעניין הדין החל על בירור ההליך והסמכות העניינית לדון בו. עוד צוין במסגרת אותה הודעת עדכון כי מבירור שערך מול היועץ המשפטי למועצה המקומית אפרת עלה כי כתב התביעה לא הומצא לו. זאת, כך נטען, בניגוד להוראות סעיף 7ג לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין), שעניינו בהגשת תובענה נגד "עובד רשות ציבורית"; וכן בניגוד לתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), התשס"ו-2006 (להלן: תקנות הנזיקין). ביום 7.4.2025 המותב נתן החלטה בקשר להודעת העדכון וקבע כי אם במסגרת הליכי הערעור שבהם התכוון המערער לנקוט לא תינתן החלטה בדבר עיכוב ביצוע – יינתן כנגדו פסק דין בהיעדר הגנה; ולצורך כך, נקבע כי ההליך יובא לעיונו של המותב ביום 7.5.2025. 2. ביום 20.4.2025 הגיש המערער הודעת נוספת ובמסגרתה ציין כי בכוונתו לערער על החלטת המותב מיום 7.4.2025. בהקשר זה טען המערער כי במסגרת אותה החלטה קבע המותב "שלגבי ההליך שבכותרת אין תחולה בכלל להוראות בקשר לחסינות עובד ציבור" כאמור בפקודת הנזיקין; וכן ביקש כי המותב יורה על עיכוב ביצוע החלטותיו – לרבות ההחלטה שלפיה עליו להגיש כתב הגנה. ביום 23.4.2025 ניתנה החלטת המותב שלפיה "לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לא מצאתי לשנות מהקבוע בהחלטה מיום 7.4.25 ומשכך דין הבקשה להידחות". 3. ביום 23.4.2025 הגיש המערער "בקשה לביטול החלטות ולפסלות שופט", ובמסגרתה טען, בעיקרם של דברים, כי המותב קבע שההסדרים הקבועים בפקודת הנזיקין ובתקנות הנזיקין אינם חלים על ההליך נושא הערעור שלפניי. זאת, כך נטען, באופן שמצביע כי דעתו של המותב באשר לסוגיה זו ננעלה, ולכן קמה עילה לפסילתו. ביום 29.4.2025 דחה המותב את בקשת הפסלות וקבע כי "הבקשה ממוקדת בהשגות [המערער – י"ע] על ההחלטות המורות לו להגיש כתב הגנה ודוחות את בקשתו לעיכוב ההליך" (פסקה 4 להחלטת הפסלות). לצד האמור, המותב הבהיר כי הדרך להשיג על תוכן החלטותיו כאמור היא במסגרת הליכי ערעור "רגילים" וכי טענות המערער ביחס להחלטות אלו לא מקימות חשש ממשי למשוא פנים. 4. מכאן הערעור שלפניי, במסגרתו חוזר המערער, בעיקרם של דברים, על טענותיו בבקשת הפסלות. המערער סבור כי עצם העובדה שהמותב לא קיים דיון או שמע את המועצה המקומית אפרת טרם שדחה את טענותיו בעניין החסינות שמוקנית, כנטען, למערער כעובד רשות מקומית – מהווה פגיעה בכללי הצדק הטבעי ומקימה עילה לפסילת המותב. בנוסף, המערער טוען כי החלטת המותב בעניין זה התקבלה ללא נימוק ומבלי שנעשה שימוש בסמכות בית המשפט לדרוש מהתובע הוכחה מספקת של התביעה. לטענתו, התנהלות זו מצד המותב מלמדת כי דעתו של המותב בנוגע לחובת המערער להגיש כתב הגנה – ננעלה. 5. לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות. אמת המידה לפסילת שופט מלשבת בדין היא התקיימותן של נסיבות שיש בהן כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים (סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; עפ"ס 70523-02-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (28.5.2025); עפ"ס 64067-09-24 קריית חנוך מבשרת ציון בהרי ירושלים נ' קול מבשר בהרי ירושלים (ע"ר), פסקה 5 (11.11.2024)). נסיבות שכאלו אינן מתקיימות בענייננו. טענות המערער מכוונות כלפי התנהלותו הדיונית של המותב וכן כלפי החלטותיו בבקשות שעניינן במועד להגשת כתב הגנה. ואולם, כפי שנפסק לא אחת, ההתנהלות השיפוטית עצמה, כמו גם החלטות שיפוטיות שניתנות במסגרת ניהול ההליך – אינן מקימות כשלעצמן עילה לפסילת שופט, גם כאשר מדובר בהתנהלות או בהחלטות שאינן לשביעות רצונו של בעל דין (עפ"ס 19199-02-25 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (29.3.2025); ע"א 2369/24 מזרחי נ' לונדנר, פסקה 7 (14.7.2024)). בענייננו, טענות המערער הן ערעוריות באופיין, ואין מקומן במסגרת הליכי פסלות (עפ"ס 40655-01-25 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פסקה 7 (2.3.2025); עפ"ס 31683-11-24 שגיא נ' פקיד שומה תל אביב 1, פסקה 7 (17.11.2024)). 6. הערעור נדחה אפוא. מבלי להביע עמדה לגופן של טענות שהעלה המערער במישור חסינות עובדי ציבור, טוב היה עושה המערער אם היה מגיש כתב הגנה, חלף המשאבים שהושקעו בבקשת הפסלות בערכאה הדיוניות ובערכאה זו (הערעור שבפני משתרע על 13 עמודים וכמאה עמודי נספחים). ההלכה לפיה טענות ערעוריות לגבי החלטות שיפוטיות של המותב אינן מקימות עילת פסלות – מוכרת וידועה, כך שענייננו בבקשת סרק ובערעור סרק. בנסיבות העניין, המערער יישא בהוצאות בסך 2,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה. ניתן היום, י"ט סיוון תשפ"ה (15 יוני 2025). יצחק עמית נשיא