פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3047/13 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3047/13 לפני: כבוד הנשיא א' גרוניס המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 22.04.2013 בתיק פ"ח 20636-12-11 שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיאה י' אלרון, והשופטים: מ' גלעד ו-מ' רניאל בשם המערער: עו"ד רפי בלושטיין פסק-דין 1. לפניי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיאה י' אלרון, והשופטים מ' גלעד ומ' רניאל) מיום 22.4.2013, שלא לפסול עצמו מלדון בתפ"ח 20636-12-11. 2. המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום נגד המערער בו מיוחסות לו עבירות שונות על פי חוק העונשין, התשל"ז-1977, וחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. ביום 22.4.2013 נערך דיון הוכחות בתיק. במהלכו סרב בית המשפט לאפשר להעיד את אחד מהעדים שביקשה ההגנה לזמן (להלן – עד ההגנה), מן הטעם שמדובר בעד שאינו רלוונטי לעניין הנדון. נוכח החלטה זו, ביקש המערער מהרכב השופטים לפסול עצמו מלדון בתיק. לטענת המערער, מדובר בעד הגנה חיוני, אשר זומן בהחלטת בית המשפט וללא התנגדות התביעה, ועשוי היה לתמוך בגרסת המערער בשאלות המצויות במוקד המחלוקת בתיק. עוד טען המערער כי ההחלטה שלא להעיד את עד ההגנה התקבלה בעת שהמערער עצמו לא נכח באולם. המשיבה, מצידה, התנגדה לבקשת הפסלות וטענה כי לא קמה עילת פסלות. לשיטתה, בקשת הפסלות נובעת מחוסר שביעות רצון של המערער מהחלטת ביניים של בית המשפט, אשר אין עליה זכות ערעור במשפט פלילי. בית המשפט דחה את בקשת המערער לפסול עצמו עוד באותו יום. בהחלטתו קבע בית המשפט כי בקשת המערער הינה, למעשה, השגה על החלטה דיונית שלא נשאה חן בעיניו. 3. על החלטת בית משפט קמא שלא לפסול עצמו הוגש הערעור שלפניי. עוד מבקש המערער להורות על שמיעת עד ההגנה אשר בית משפט קמא סרב לאפשר את העדתו. בערעור חוזר המערער על הטענות שהעלה בפני בית משפט קמא, ומדגיש את חיוניות עדותו של עד ההגנה ואת העובדה שהמערער לא נכח באולם בעת קבלת ההחלטה שלא לאפשר לעד ההגנה להעיד. כמו כן, טוען המערער שבית משפט קמא אפשר לעדים רבים מטעם התביעה להעיד, על אף שאינם רלוונטיים למחלוקת, אך סרב להעיד דווקא את עד ההגנה. המערער מעלה טענות נוספות, ובכלל זאת שהפרוטוקול אינו משקף נאמנה את שנאמר בדיון, ושבית המשפט מנהל את ההליך באופן אקטיבי, ובכך מסייע לתביעה בעבודתה. נוכח דברים אלו, טוען המערער כי אין המדובר בחשש ממשי ממשוא פנים, אלא בקיומו של משוא פנים הלכה למעשה. לסיום, טוען המערער כי על בית משפט זה לקיים דיון בערעור בנוכחות הצדדים. 4. להשלמת התמונה יוער כי המערער הגיש בעבר בקשת פסלות באותו הליך פלילי המתנהל בעניינו, ובקשתו נדחתה (להלן – הבקשה הקודמת). אף הבקשה הקודמת עסקה, בין השאר, בסירובו של בית משפט קמא להעיד עדה מסוימת, היא באת כוחה של המאשימה, מטעם ההגנה. בית משפט קמא סירב לפסול עצמו, והמערער הגיש ערעור לבית משפט זה. הערעור נדחה (ראו, ע"פ 28/13 פלוני נ' מדינת ישראל (8.1.2013)). 5. סבורני כי אף דין ערעור זה להידחות. מרבית טענותיו המשפטיות של המערער דומות באופן משמעותי לטענות אשר נדחו בערעורו הקודם, ולכן נביא את הנימוקים לדחיית הערעור בקצרה. עיקר הערעור נסב על החלטתו של בית משפט קמא שלא להעיד עד מסוים שההגנה ביקשה כי יעיד. מדובר, אם כן, בהחלטה דיונית. כבר נפסק פעמים רבות, כי אין בהחלטותיו הדיוניות של בית המשפט, כשלעצמן, כדי לבסס עילה לפסילתו (ראו למשל: ע"פ 3374/09 פקירי נ' מדינת ישראל (21.5.2009); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-174 (2006) (להלן – מרזל)). כך נפסק אף כאשר דובר בהחלטות הנוגעות לשמיעת הראיות (ראו, ע"א 10619/02 בן עמי נ' עו"ד קידר (30.12.2002)). המערער יוכל להעלות את השגותיו על החלטותיו הדיוניות של בית משפט קמא, אם יחפוץ בכך, בפני ערכאת הערעור, אם יוגש ערעור על פסק דינה של הערכאה הדיונית. יובהר, כי אין באמור כדי להביע עמדה בדבר נכונות טענותיו של המערער נגד החלטת בית משפט קמא שלא להעיד את עד ההגנה. זהו הדין אף ביחס לטענת המערער לפיה פרוטוקול הדיון אינו משקף את שארע בדיון (ראו, ע"פ 1368/90 בטיטו נ' מדינת ישראל, פ"ד מה (3) 259 (1991); ע"פ 6956/12 רויטמן נ' מדינת ישראל (3.10.2012)). בנוסף, אין לקבל את טענותיו של המערער בעניין אופן ניהול הדיון על ידי בית משפט קמא, ולו מן הטעם שטענות אלה לא הועלו בפני בית משפט קמא במסגרת בקשת הפסלות (מרזל, בעמ' 348-345). יתרה מכך, אופן ניהול המשפט יהווה עילה לפסלות שופט אך במקרים חריגים. מן החומר שלפניי עולה כי המקרה שלפנינו אינו נמנה על מקרים חריגים אלה. 6. יובהר, כי בניגוד לטענת המערער, אין מוטלת על בית המשפט חובה לקיים דיון בערעור פסלות, אף אם מדובר בפלילים (ראו למשל: ע"פ 10818/08 אליעז נ' מדינת ישראל (22.1.2009); ע"פ 200/10 חן נ' מדינת ישראל (7.3.2010); ע"פ 1677/13 כהן נ' מדינת ישראל (7.3.2013)). ההכרעה בעניינו של המערער מבוססת על טיעוניו המפורטים של המערער בכתב, וזאת בהתאם להוראת סעיף 147(ד) לחוק סדר הדין הפלילי. הוראה זו מסדירה את הפרוצדורה להכרעה בערעור פסלות, ואינה מחייבת לקיים בו דיון במעמד הצדדים. 7. לפני סיום יצוין כי בפני בית משפט קמא טען המערער כי "מכיון שטענו דברים, ואני יודע ש[בית המשפט לא מקבל] את דברינו, אנו נטען בקצרה היום ונרחיב בעררנו לבית המשפט העליון" (עמוד 395). הדברים נאמרו טרם ניתנה החלטת בית משפט קמא בבקשת הפסלות. למותר לציין כי התנהלות זו סוטה מן המקובל. את טענותיו על המערער להעלות במלואן בפני הערכאה הדיונית. אף העיתוי של הודעת המערער כי בכוונתו לערער לבית משפט זה, קרי טרם מתן ההחלטה בערכאה הדיונית, אינה ראויה. נוסיף על אלה כי מפרוטוקול הדיון עולה כי במהלך הדיון צעק הסנגור כלפי חברי המותב (עמוד 392). 8. הערעור נדחה אפוא, ובגדרו הבקשה להורות על העדת עד ההגנה. ניתן היום, כ"ה באייר התשע"ג (5.5.2013). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13030470_S02.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il