פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי בנתניה

פסק-דין בתיק בג"ץ 3037/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3037/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי בנתניה 2. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרת: עו"ד אברהם איזמן בשם המשיבה 3: עו"ד ערן פלס; עו"ד יונתן שרמן פסק-דין השופטת א' חיות: זוהי עתירה לביטול החלטות שניתנו על ידי בית הדין הרבני האזורי בנתניה (להלן: בית הדין האזורי) ובית הדין הרבני הגדול בעניין צו ירושה שהוצא לגבי נכס מעיזבון אימם של העותרת ושל אחיה ז"ל (להלן: המנוח), שהמשיבה 3 היא אלמנתו והיורשת שלו. 1. ביום 12.5.2003 הגישה העותרת לבית הדין האזורי בקשה לצו ירושה לפיו העותרת והמנוח הם יורשיה החוקיים של אימם בחלקים שווים ביניהם. ביום 15.7.2003 קיבל בית הדין האזורי את הבקשה והורה על מתן צו הירושה המבוקש. כשנתיים לאחר מכן, ביום 11.9.2005, הגיש המנוח לבית הדין האזורי תביעה לביטול צו הירושה בטענה כי האם הותירה אחריה צוואה ובה ציוותה לו את כל זכויותיה בנכס מקרקעין שמחציתו בבעלותה וכי בשל התנהלות פסולה מצד העותרת לא הבין כלל שצו הירושה לא יאפשר לו לקבל את הזכויות בנכס על פי הצוואה. המנוח הוסיף וטען כי הוא זכאי לקבל את מלוא חלקה של האם בנכס המקרקעין מכוח הצוואה וכי צו הירושה דינו להתבטל. 2. ביום 28.11.2005 התקיים דיון בתביעה בפני בית הדין האזורי. הדיון נערך בהעדר העותרת אף שעתרה לדחייתו בשל מחלתה. במהלך הדיון נשמעו טענות המנוח ובסופו הורה בית הדין האזורי כי הצדדים יגישו סיכומים בכתב בתוך ארבעה-עשר ימים. לאחר שהוגשו סיכומי שני הצדדים קבע בית הדין האזורי (כב' הרבנים שאנן, עמוס וברדוגו) בפסק דינו מיום 13.2.2006 כי צו הירושה ניתן תוך הטעיית בית הדין ובהסתמך על הצהרת העותרת כי האם לא השאירה אחריה צוואה. על כן הורה בית הדין כי צו הירושה בטל מעיקרו. על פסק דין זה ערערה העותרת בפני בית הדין הרבני הגדול והלינה, בין היתר, על כך שהדיון בבית הדין האזורי מיום 28.11.2005 התקיים בהרכב חסר שכן בראש פרוטוקול הדיון מצוינים שמותיהם של שני דיינים בלבד (כב' הרבנים שאנן ועמוס). על רקע זה הורה בית הדין הרבני הגדול לבית הדין האזורי להודיעו האם הדיון האמור אכן התקיים בהרכב חסר. בתגובתו שלל בית הדין הרבני האזורי את הדבר וציין: א) ברור שבית הדין הוטעה כשהוצהר לפניו כי אין צוואה. ב) ע"פ הרישום בפרוטוקול היו שני הדיינים. ע"פ בדיקה שעשיתי הרב בירדוגו היה באותו היום בבית הדין, וסביר אכן להניח שהיתה השמטה בפרוטוקול. ג) בכל מקרה בית הדין הרי לא הסתמך על אותה ישיבה, ולו בגלל אי נוכחות המשיבה [העותרת], ועל כן החליט ביה"ד על הגשת סיכומים... לאחר שנתקבלה התייחסות הצדדים להחלטה זו, דחה בית הדין הרבני הגדול (כב' הרבנים דיכובסקי, בן שמעון ובר שלום) ביום 21.2.2007 את ערעורה של העותרת בקובעו: לבקשתנו, קיבלנו את תגובת ביה"ד האזורי, ובה קובע ביה"ד שהדיון התנהל בהרכב מלא, ומשום מה לא נרשם הדבר בפרוטוקול. לא מצאנו סיבה לפקפק בהודעת ביה"ד האזורי. ביה"ד אמון על עשיית דין, ופגם ברישום אינו מבטל דיון ופס"ד. 3. בעתירה שבפנינו מבקשת העותרת כי נורה על בטלות החלטותיהם של בתי הדין ולחלופין כי התיק יוחזר לדיון בבית דין רבני אחר, וכן כי יינתן צו ביניים שיימנע את יישומן של ההחלטות נשוא העתירה. טענתה המרכזית של העותרת היא כי על פי פרוטוקול הדיון שנערך בבית הדין האזורי ביום 28.11.2005 נכחו בדיון שני שופטים בלבד ועל כן החלטותיו ניתנו בחריגה מסמכות. לטענת העותרת, חזקה היא כי פרוטוקול הדיון משקף את שאירע במהלכו וככל שנפלה בו טעות יש לתקנה בדרך שנקבעה לכך בדין ולא באמצעות הליך של בדיקה שכלל לא ברור כיצד נערכה. בהקשר זה מוסיפה העותרת וטוענת כי העובדה שהרב ברדוגו שהה ביום הדיון בבית הדין אינה מובילה בהכרח למסקנה כי הוא נכח בדיון בהדגישה כי החלטתו של בית הדין האזורי בעניין זה מנוסחת באופן מעורפל. העותרת מוסיפה ומלינה על כך שבית הדין הרבני הגדול ציין בהחלטתו שהדיון "התנהל בהרכב מלא" בעוד שבית הדין האזורי כלל לא נקט בלשון זו. עוד טוענת העותרת כי לא היה לה יומה בבית הדין האזורי משזה החליט לקיים את הדיון ביום 28.11.2005 בהעדרה, חרף בקשתה להיות נוכחת בו והיא מוסיפה ומלינה על כך שהחלטת בית הדין בסופו של אותו דיון נחתמה על ידי אב בית הדין בלבד ולא על ידי כל הדיינים שישבו בדין. כמו כן טוענת העותרת כי הבקשה לצו ירושה עליה הסתמך בית הדין האזורי הייתה מזויפת, שכן סומן בה כי האם לא השאירה צוואה בעוד שבבקשה המקורית שהגישה העותרת המלים "המוריש השאיר/לא השאיר צוואה" נותרו ללא כל סימון. לטענת העותרת, משלא נכחה בדיון שנערך בפני בית הדין האזורי לא ניתנה לה הזדמנות להוכיח טענה זו. לבסוף טוענת העותרת כי עובר להגשת העתירה התברר לה כי בנו של הרב דיכובסקי התמחה אצל בא כוח המשיבה 3 והדבר יוצר לטענתה חשש למשוא פנים. המשיבה 3 מצידה סומכת ידיה על החלטות בתי הדין וטוענת כי אין כל עילה להתערב בהן. לטענתה, העותרת הסתירה עובדות ומסמכים מהותיים בעתירתה בחוסר ניקיון כפיים ותוך הצגת גרסאות נוגדות. המשיבה 3 מוסיפה וטוענת כי טענת העותרת בדבר ההרכב החסר נולדה רק במהלך הדיון שהתקיים בפני בית הדין הרבני הגדול ודי בכך לצורך דחייתה. לבסוף מדגישה המשיבה 3 כי נקבע שהדיון בפני בית הדין האזורי התקיים בהרכב מלא וכי בכל מקרה פסק דינו של בית הדין האזורי ניתן בהסתמך על סיכומי הצדדים שהוגשו לאחר אותו דיון. 4. דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הרבני וכי התערבותו בהליכים המתנהלים בבתי הדין הדתיים מוגבלת למקרים חריגים המצדיקים זאת דוגמת חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או מקום שבו נדרש סעד מן הצדק והעניין אינו מצוי בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (ראו: בג"ץ 8638/03 אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (טרם פורסם, 6.4.06), פיסקה 10; בג"ץ 1842/92 בלויגרונד נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד מו(3) 423, 439-438 (1992)). המקרה שבפנינו אינו נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות. אכן, סעיף 8(ה) לחוק הדיינים, התשט"ו-1955 קובע כי "בית דין רבני אזורי ידון בשלושה" וכבר נפסק כי החלטה או פסק דין שניתנו תוך הפרת חובה זו מהווים חריגה מסמכות ודינם בטלות (ראו: בג"ץ 10769/03 הרשקוביץ נ' בית הדין הרבני האזורי, פתח-תקוה, פ"ד נח(4) 272, 275 (2004); בג"ץ 3520/95 צוברה נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד נ(5) 50, 53 (1996); לחשיבות ההקפדה על דיונים בהרכב מלא ראו בע"מ 7593/06 פלונית נ' פלוני (טרם פורסם, 22.10.06)). יחד עם זאת, בענייננו הטענה בדבר קיום הדיון בהרכב חסר נבדקה על ידי בית הדין הרבני הגדול שהחליט כי יש מקום לאמץ את ההסבר שניתן בעניין על ידי בית הדין האזורי ולפיו מדובר בהשמטה מן הרישום בפרוטוקול. טענת העותרת כי מוטב היה לנקוט בעניין זה בדרך של תיקון פרוטוקול יש בה מן הצדק, אך נוכח העובדה שהעניין נתברר כמפורט לעיל וניתן הסבר שהתקבל על דעת בית הדין הרבני הגדול, לא ראינו מקום להתערב בהחלטה שניתנה על ידו בסוגיה זו. זאת ועוד, בנסיבות שפורטו אין מקום לטענת העותרת כאילו לא ניתן לה יומה בבתי הדין ונפגעה זכות הטיעון שלה, שכן טענותיה לגופן הועלו במלואן בפני בית הדין האזורי כמו גם בפני בית הדין הרבני הגדול. העובדה שהחלטת בית הדין האזורי מיום 28.11.2005 המורה על הגשת סיכומים נחתמה על ידי אב בית הדין בלבד, אף היא אינה מגלה עילה להתערבותנו שכן עניינה בסדרי הדיון ובכגון דא אין מניעה למתן החלטה על ידי אב בית הדין (ראו תקנה קי"א(2) לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג). אשר על כן, העתירה נדחית. ממילא נדחית הבקשה למתן צו הביניים. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"א בסיוון התשס"ז (7.6.2007). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07030370_V05.doc אא מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il