פלוני נ. פרקליטות מחוז חיפה

פסק-דין בתיק בג"ץ 3035/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3035/11 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פרקליטות מחוז חיפה 2. פרקליטות המדינה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד יערית איל; עו"ד שלמה כרוב בשם המשיבים: עו"ד מיכל מיכלין-פרידלנדר פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. לפנינו עתירה למתן צו על תנאי נגד החלטת המשיבים להגיש כתב אישום נגד העותר. 2. העותר טוען כי בין הצדדים נכרת הסכם שעל פיו הוא ימסור עדות שתצדיק פתיחה בחקירה בעניין "פרשת שחיתות משמעותית" ובתמורה ייסגר במסגרת הסכם נוסף התיק הפלילי שנפתח נגדו. לטענת העותר הוא מילא אחר חלקו בהסכם ומסר מידע "שלא יסולא בפז" (אותו פירט גם בעתירתו) המצדיק למצער פתיחה בחקירה כפי שנקבע בהסכם. ואולם, המדינה אינה מקיימת לטענתו את חלקה והיא מפרה את התחייבויותיה כלפיו. העותר טוען כי התנהלות המדינה נגועה בחוסר תום לב משווע. על כן, מבקש העותר כי נורה על אכיפת ההסכם ובמסגרת זו נורה למדינה לחזור בה מכתב האישום שהוגש נגדו. העותר טוען כי "החלטת המדינה להגיש כתב אישום נגד העותר [...] אינה מתיישבת עם עקרונות של הגינות וצדק" ולכן מתחייבת התערבותו של בית משפט זה. 3. על פי החלטתי הגישה המדינה את תגובתה. לטענת המדינה העותר לא קיים את חלקו בהסכם ובמידע שמסר לא היה ממש ולא קמה הצדקה לפתוח בחקירה פלילית לגבי "פרשת שחיתות משמעותית". על כן, ממילא לא הייתה הצדקה לסגירת התיק הפלילי שנפתח נגד העותר. המדינה עומדת גם על כך שהסעד המבוקש בעתירה משמעו למעשה התערבות בשיקול דעת רשויות החקירה והתביעה וכי ענייננו אינו נמנה על אותם מקרים נדירים המצדיקים התערבות כזו. על כן מבקשת המדינה כי נדחה את העתירה בהיעדר עילה להתערב בהחלטות המשיבים. 4. אפשרתי לעותר להגיש תשובה לתגובה. בקשתי כי יתייחס, בין היתר, לשאלה (אותה לא העלו המשיבים) האם אין בענייננו סעד חלופי בבית משפט השלום אליו הוגש כתב האישום נגדו. באשר לטענות המדינה השיב העותר כי הצדדים חלוקים בשאלה מה נחשב "פרשת שחיתות משמעותית" והאם העותר מסר את המידע הנדרש. העותר טוען כי פרשנות המדינה לביטוי "פרשת שחיתות משמעותית" אינה כלולה בהסכם ומדובר ב"טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב" ומכל מקום גם אם תתקבל טענת המדינה בהקשר זה "המוכחשת מכל וכל" מסר העותר את המידע הנדרש המצדיק פתיחה בחקירה. בשאלת קיומו של סעד חלופי טען העותר כי טענותיו בעתירה אינן מבוססות על טענות מסוג "הגנה מן הצדק" וכי ענייננו בסוגיה חוזית גרידא כאשר העותר דורש סעד של אכיפה. לגבי סעד זה, כך טוען העותר, אין נפקות לעוצמת הפגיעה בתחושת הצדק וההגינות הנבחנים במסגרת "הגנה מן הצדק" אלא יש לבחון האם צד להסכם הפר אותו. מאחר שהמדינה היא הצד בענייננו הרי שהסמכות מסורה לטענתו לבית משפט זה. 5. לאחר שעיינתי בעתירה, בתשובה ובתגובה לתשובה הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להדחות על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. העותר טוען בתשובה לתגובה כי טענותיו נגד המדינה אינן נכללות בטענות "הגנה מן הצדק" אלא מדובר בטענות חוזיות לגביהן אין נפקות לתחושת הצדק וההגינות. ואולם, לא ברור כיצד הדברים עולים בקנה אחד עם טענות העותר בעתירה לפיהן החלטת המדינה להגיש כתב אישום נגדו "אינה מתיישבת עם עקרונות של הגינות וצדק" באופן המחייב לדבריו את התערבותנו. מכל מקום, כפי שכבר נקבע, "בין אם מדובר בהגנה מן הצדק ובין אם מדובר בטענות שמחוצה לה, ניתן להעלותם בפני הערכאה הדיונית" (בג"ץ 9131/05 ניר עם כהן אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (טרם פורסם, 6.2.2006) (להלן: עניין ניר עם)). אכן, "הערכאה הדיונית הפלילית מוסמכת לדון לא רק בטענות המכוונות ישירות כנגד האישום הפלילי, אלא גם בהשגות על חוקיות התנהלותן של רשויות המינהל טרם הגשת כתב האישום" (בג"ץ 3307/07 משאלי נ' מס ערך מוסף-נתניה, פסקה 3 (טרם פורסם, 25.4.2007)). בעניין משאלי, בדומה לענייננו, עסקה העתירה בטענת הפרה של הבטחה שלטונית שלא להגיש כתב אישום ובית משפט זה קבע כי ניתן לטעון בעניין במסגרת ההליך הפלילי (ומעניין לציין כי גם שם לא הועלה עניין הסעד החלופי על ידי המדינה). דוגמא נוספת ניתן למצוא ב- בג"ץ 3853/08 גבאי נ' ראש מדור תביעות (טרם פורסם, 14.5.2008). בעניין גבאי עסקה העתירה בטענה של הפרת התחייבות לביטול כתב אישום. בית המשפט שב וקבע כי דרך המלך להעלאת טענות בעניינים שכאלו היא במסגרת ההליך הפלילי (כן ראו והשוו: בג"ץ 2980/07 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (טרם פורסם, 14.1.2008); בג"ץ 7393/07 דור-אלון תפעול תחנות דלק בע"מ נ' רשות המסים בישראל (טרם פורסם, 28.10.2007)). אכן, מקובל עליי כי התנהלות המדינה בכגון דא נתונה גם לפיקוחו של בית משפט זה אך יש לזכור כי מדובר בסמכות שבשיקול דעת, ומקום שבו יש לעותר סעד חלופי ימנע ככלל בית משפט זה מלדון בעניין (ראו בג"ץ 6136/06 פרי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 18 (טרם פורסם, 10.9.2006)). בענייננו קיים כאמור סעד חלופי ולא הובא כל טעם שיצדיק סטייה מן הכלל, בפרט כאשר בין הצדדים מחלוקות אודות ההסכם ופרשנותו, מחלוקות שעשויות להצדיק בירורים עובדתיים, וכידוע "לערכאה הדיונית הכלים המתאימים לבירור שאלות עובדתיות ומהיבט זה עדיפה היא על פני בית המשפט הגבוה לצדק" (עניין ניר עם, בפסקה 5). 6. על כן העתירה נדחית על הסף מבלי שנביע כל עמדה לגופן של טענות העותר. מאחר שהמדינה לא העלתה את טענת הסעד החלופי לא ייעשה צו להוצאות. 7. הצדדים הסכימו על מתן צו איסור פרסום על פרטי העתירה והם מתבקשים להודיע תוך 10 ימים האם יש מניעה לפרסם באינטרנט את פסק הדין בנוסח זה ללא שם העותר. ניתן היום, ‏כ' סיון, תשע"א (22.6.2011). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11030350_C06.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il