אבנר - איגוד ביטוח נפגעי רכב בע"מ נ. ארזים הנדסה טכנולוגית 1

פסק-דין בתיק ע"א 3035/01 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3035/01 בפני: כבוד השופט ת' אור כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט א' א' לוי המערערת: אבנר - איגוד ביטוח נפגעי רכב בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. ארזים הנדסה טכנולוגית 1991 בע"מ 2. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ 3. סולל בונה בניין ותשתית מרחב טרומי בע"מ 4. אליהו חברה לביטוח ב"מ 5. דימיטרי טרפקצ'וק 7. א' הנפלד מפעלי מתכת בע"מ 8. אינג' דב יהלום 9. מנחם ויצמן ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 563/96 שניתן ביום 28.2.01 על ידי כבוד השופט י' דר בשם המערערת: עו"ד יוסף אפק בשם המשיבים 2-1: עו"ד יצחק שפרבר בשם המשיבים 4-3: עו"ד חיים גלזר בשם המשיבים 6-5: עו"ד יצחק ריינפלד בשם המשיבה 7: עו"ד עפר שגיא בשם המשיב 8: עו"ד עדי מיכלין בשם המשיב 9: עו"ד מירון שביט פסק-דין השופט ת' אור: 1. המשיב החמישי (להלן: הנפגע) נפגע בתאונה שאירעה במהלך עבודתו ונגרמו לו נזקי גוף. בעת שנפגע הוא היה עובד כוח אדם של חברת כוח האדם "ארזים" (להלן: ארזים) ונשלח מטעמה לעבוד אצל סולל בונה (להלן: סולל בונה). חברת הביטוח הפניקס (להלן: הפניקס) ביטחה את ארזים בביטוח מעבידים. אבנר איגוד ביטוח נפגעי רכב בע"מ (להלן: אבנר) וחברת אליהו (להלן: אליהו) ביטחו במשותף את העגורן, שפגע בנפגע, על פי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970. בגין פגיעתו בתאונה, הגיש הנפגע תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד כל הנזכרים לעיל - ארזים, הפניקס, סולל בונה, אליהו ואבנר. בהסתמכו על ההלכה שנקבעה בע"א 5757/97 אליהו נ' עלי חמאדה, פ"ד נ"ג (5) 849 - להלן: פרשת חמאדה), חייב בית המשפט המחוזי את אבנר ואליהו לפצות את התובע, על אף שנקבע כי העגורן הנדון אינו מהווה כלי רכב במובנו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). בפרשת חמאדה נקבע כידוע, כי במקרה שבו הוצאה פוליסת ביטוח לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970, לכלי שאינו מהווה "כלי רכב" במובנו של חוק הפיצויים, עשויות הוראות חוק הפיצויים להפוך חלק מן החוזה בין הצדדים, מכוח הסכמתם. כך, ובהתאם להסכמה זו, ניתן לקרוא את פוליסת הביטוח, כאילו היה הכלי המבוטח כלי רכב, במובנו של חוק הפיצויים. כן נקבע באותה הלכה, שהחוזה בין הצדדים הוא חוזה לטובת צד שלישי, שהוא הנפגע בתאונה בה מעורב כלי הרכב. לאחר שנקבעה חבותן של אליהו ואבנר לפצות את הנפגע, תבעו השתיים שיפוי כדי הסכום בו חוייבו מהנתבעות האחרות בתיק (סולל בונה, ארזים והפניקס). את זכות השיפוי הן בססו הן על עילה נזיקית לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין) הקיימת נגד הנתבעות האחרות והן על עילה חוזית. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתן של אליהו ואבנר לשיפוי כאמור. על פי קביעתו, משהוצאה פוליסת הביטוח לכלי הרכב על ידי אליהו ואבנר, במטרה לבטח מפני סיכונים שבגינם קיים הסדר בחוק הפיצויים, חלות על המבטח כל הוראות חוק הפיצויים, לרבות סעיף ייחוד העילה שבו - סעיף 8 של החוק. משכך, אין לאפשר לחברות הביטוח לחזור אל הנתבעים האחרים מכוח עילה על פי פקודת הנזיקין. בית המשפט המחוזי לא התייחס לעילה החוזית, אשר גם עליה הסתמכו אליהו ואבנר. על פסק דין זה הגישה אבנר את הערעור שבפנינו כשהיא טוענת טענות הן במישור הנזיקי והן במישור החוזי. 2. במהלך הדיון בערעור צמצמה אבנר את טענותיה למישור החוזי בלבד. במישור זה, מסתמכת אבנר על תנית שיפוי שבחוזה ההתקשרות שבין סולל בונה, בנעליו באה אבנר, לבין ארזים (להלן: החוזה). התניה מצויה בסעיף 3.3 של החוזה בין ארזים לבין סולל בונה, הקובע כך: "החברה (ארזים - ת"א) תהיה אחראית בלעדית משך כל זמן ההתקשרות ועבודת העובדים לכל נזק שיגרם למי מהעובדים הנ"ל במשך תקופת עבודתם מכל עילה שהיא ולכל נזק שייגרם למזמין (סולל בונה - ת"א) ו/או לצד ג' כל שהוא ע"י מי מהעובדים הנ"ל, בין נזקי גוף ובין נזקי רכוש". בהסתמכה על סעיף זה, טוענת אבנר, וכך טענה גם בסיכומיה בפני בית המשפט המחוזי, כי עומדת לה הזכות לחזור אל ארזים ואל הפניקס (שהיא כאמור המבטחת של ארזים בביטוח מעבידים), על מנת שישפוה על התשלומים ששילמה לנפגע או על מנת שישתתפו עמה בתשלום זה. 3. השאלה הראשונה שבמחלוקת הנוגעת לחוזה היא, אם הוא מהווה ראיה שהוגשה כדין לבית המשפט המחוזי. לטענת ארזים והפניקס, התשובה לכך שלילית. העובדות הצריכות לעניין זה הן כדלקמן. אבנר צורפה להליך בשלב מאוחר יחסית, בעקבות בקשתן של ארזים והפניקס לצרף אותה ואת חברת הביטוח אליהו, שכאמור ביטחו את העגורן, כנתבעות. לאחר הצירוף, ולאחר שבעקבות ההלכה שנקבעה בפרשת חמאדה, נקבע כי אליהו ואבנר חייבות בפיצוי בגין נזקי התאונה, קבע בית המשפט כי הצדדים יגישו סיכומים באשר לשאלת הזכות לשיפוי או להשתתפות של אליהו ואבנר. במסגרת סיכומים אלה, טענה אבנר כי היא זכאית לשיפוי או להשתתפות מכוח החוזה וצרפה לסיכומיה את החוזה כראיה. ארזים והפניקס לא הביעו את התנגדותן לצירוף החוזה בשעה שהוגש והועבר לעיונם ביחד עם הסיכומים. התנגדותן לצירופו כמסמך מועלית לראשונה בפנינו. במהלך הדיון בפנינו לא חלקו ארזים והפניקס על כך שהחוזה שהוגש כאמור כראיה משקף נכונה את החוזה אשר בין ארזים לסולל בונה. יתכן מאוד שמטעם זה גם לא התנגדו לצירוף החוזה כראיה כחלק מסיכומי אבנר, אשר הוגשו בבית המשפט המחוזי. גם בית המשפט יצא בפסק דינו מהנחה שזה החוזה המחייב. נדגיש, כי בשלב זה של ההליך כל טענותיה של חברת אבנר מבוססות על פרשנותה של תנית השיפוי שבחוזה. החוזה הנו, על כן, ראיה רלוונטית מהותית, העומדת בבסיסן של טענות הצדדים. על רקע זה, על סמך כל המתואר לעיל, והואיל ואין מחלוקת בין הצדדים לגבי מהימנות החוזה ומקוריותו, אני סבור כי ראוי שהחוזה ישמש ראיה בהתדיינות בין הצדדים. 4. בית המשפט המחוזי לא דן, לגופו של עניין, בטענותיה החוזיות של חברת אבנר, דהיינו לזכות שיפוי או השתתפות על יסוד התנייה שבחוזה. לכך יש להוסיף, שהכרעה בטענות אלה עלולה להצריך התדיינות והכרעה בזכויות להן טוענות ארזים והפניקס כלפי אחרים. בנסיבות אלה, ראוי להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע במחלוקות כאמור. התוצאה היא, שאנו מחליטים לקבל את הערעור ולהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי, כדי שידון ויכריע בטענות אבנר ואליהו לשיפוי או להשתתפות מכוח החוזה, וכן ידון בית המשפט ויכריע בכל שאלות נילוות או נגררות להכרעה האמורה. בית המשפט המחוזי יהיה רשאי לשמוע ראיות נוספות, אם ימצא זאת לנכון. בנסיבות המקרה, כל צד ישא בהוצאותיו. ש ו פ ט השופט מ' חשין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור. ניתן היום, כ' באייר תשס"ג (22.5.2003). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ /עכב העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 01030350_E15.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il