בני דרור מושב שיתופי להתיישבות בע"מ נ. חברת החשמל לישראל בע"מ

9 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3034/24 לפני: כבוד השופט יצחק עמית כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ כבוד השופטת רות רונן העותר: בני דרור מושב שיתופי להתיישבות בע"מ נגד המשיבים: 1. חברת החשמל לישראל בע"מ 2. נגה - ניהול מערכות החשמל בע"מ 3. המועצה האזורית לב השרון 4. עמיר ריטוב (ראש המועצה האזורית לב השרון) 5. המועצה הארצית לתכנון ובניה 6. ממשלת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בשם המשיבה 1: בשם המשיבה 2: בשם המשיבים 4-3: בשם המשיבות 6-5: עו"ד גלי פלד; עו"ד אריה שפירא עו"ד רון צין; עו"ד סיון רוזנבלט; עו"ד דוד פרנקן עו"ד שרית דנה; עו"ד טל צפריר עו"ד רונית עובדיה עו"ד יונתן ברמן פסק-דין השופטת גילה כנפי-שטייניץ: בעתירה שלפנינו תוקף העותר, בני דרור מושב שיתופי להתיישבות בע"מ, הוראות תמ"א מאושרת בגדרה נבחרה חלופה תכנונית הכוללת, בין היתר, העברת קווי חשמל עיליים מעל מבני משתלה המופעלת על-ידי העותר. תמצית הרקע לעתירה במוקד העתירה עומדת תכנית מתאר ארצית 10/ג/10 "'אשכול השרון' – רצועת קווי חשמל ממחלף אייל עד מזרחית לצומת ינוב, ותחנת מיתוג עמק חפר", אשר אושרה בהחלטת ממשלה מס' 529 מיום 18.5.2023 ופורסמה ברשומות ביום 30.5.2023 (להלן: התכנית). ראשיתה של התכנית בדיונים שהתקיימו במוסדות התכנון עוד במהלך שנת 2011, והיא נועדה בעיקרה לספק מענה לצורך בהרחבת תשתית הולכת החשמל באזור המרכז, על מנת להבטיח את אמינות ויעילות אספקת החשמל. זאת, בהתחשב בעליית הביקושים לחשמל, בצורך בחיבור מתקני ייצור חשמל בטכנולוגיות שונות לרשת החשמל, ובמדיניות האנרגיה הממשלתית. התכנית מאפשרת הקמת קו מתח על-עליון של 400 ק"ו במקטע שבין מחלף אייל ועד לצומת ינוב. במסגרת דיונים שהתקיימו בתכנית במהלך שנת 2015 בוועדת המשנה לעניינים תכנוניים עקרוניים של המשיבה 5 (להלן: הוולנת"ע), בנוגע לתוואי להעברת קו החשמל, נבחרה תחילה חלופה תכנונית שלפיה יותקן הקו ברצועת קווי חשמל קיימת בה עוברים כיום שני קווי מתח על (161 ק"ו) לאורך דרך ארצית 4 (תוואי שנקרא על-ידי הצדדים תוואי האפס, וכך ייקרא גם להלן). ואולם חרף היתרונות שהוצגו בקשר לחלופה זו, נמצא כי התוואי המוצע מצוי בסמיכות הגדולה ביותר למתחם דיור מוגן ולמבני מגורים במושב בני דרור. לנוכח האמור, הוחלט כי קרבת הקו למבנים אלה, על השלכותיה, תיבחן לעומקה במסגרת פרקים ג'-ה' לתסקיר השפעה על הסביבה שייערך בקשר לתכנית. בהמשך לכך, בדיון שהתקיים לפני המשיבה 5 ביום 2.3.2021 בתכנית דנן, בה נדונו ממצאי תסקיר ההשפעה הסביבתית, הוחלט לבחון את האפשרות להרחיק את קו החשמל משטח המושב והמתחם לדיור מוגן על-ידי תוואי העוקף את שטח מושב בני דרור ממזרח, ועובר מעל חלק מבנייני המשתלה המופעלת על-ידי העותר (להלן: התוואי העוקף). לאחר הגשת חוות דעת של המשרד להגנת הסביבה, תסקיר משלים, ושמיעת עמדותיהם של הגורמים השונים, הוחלט לאמץ את עמדת מינהל התכנון ולבכר את התוואי העוקף על פני תוואי האפס. בהתאם לכך, ביום 20.5.2022, פורסמה התכנית עם חלופת התוואי העוקף להערות הוועדות המחוזיות ולהשגות הציבור. לתכנית שפורסמה הוגשו הערות שונות מטעם הוועדה המחוזית מרכז וכן השגות על-ידי גורמים שונים, בהם עיריית כפר יונה, המועצה המקומית קדימה-צורן, המועצה האזורית עמק חפר, קיבוץ ניר אליהו ועוד. העותר לא הגיש כל השגה לתכנית שפורסמה – עובדה בעלת חשיבות מכרעת לדיון בעתירה דנן, כפי שיפורט בהמשך. לאחר שמיעה ובחינה של ההערות וההשגות, העבירה הוולנת"ע את המלצותיה למשיבה 5, שהחליטה על העברת התכנית לאישור הממשלה – וביום 18.5.2023 אושרה, כאמור, התכנית בהחלטת ממשלה. מכאן לעתירה שלפנינו. עיקר הטענות בעתירה העותר תוקף בעתירתו את התוואי שנבחר בתכנית להקמת קו החשמל ומבקש בעיקרו של דבר לאסור על המשיבים לבצע את התכנית בתוואי העוקף, ובתוך כך להורות על שינוי התכנית באופן שקו החשמל יועבר מהתוואי העוקף לתוואי האפס. בהמשך לכך, מוסיף העותר ומבקש להורות למשיבה 1 לבטל את תכנית העבודה לביצוע קווי החשמל. לחילופין, מבקש העותר להורות למשיבות 1, 2, 5 ו-6 (להלן: המשיבות) להסיט את קווי החשמל המתוכננים כך שלא יעברו מעל או בסמוך למשתלה; ולחילופי חילופין, מבקש העותר להורות למשיבות להסיט את קווי החשמל מזרחה וצפונה משטחו ככל הניתן. העותר טוען כי החלופה שנבחרה בתכנית התבססה על תשתית עובדתית שגויה, ולפיה המשיבה 3, המועצה האזורית לב השרון, התחייבה להעתיק את המשתלה למקום אחר הרחק מתוואי הקו המתוכנן. כן טוען העותר כי לא נעשתה בדיקה נאותה בנוגע להשפעת ביצוע המעקף על המושב ותושביו. לטענתו, משמעותה של חלופה זו היא כי שטח המושב יהיה מוקף בקווי מתח מכל הכיוונים באופן העלול לפגוע גם בהתפתחותו העתידית. עוד טוען העותר כי התסקיר שהוכן ביחס לתוואי העוקף יצא מנקודת הנחה שגויה, לפיה אין שהייה ממושכת של עובדים במשתלה, אף שקיימת שהייה ממושכת של עובדים בחממות. כן מלין העותר על כך שהמשיבה 5 קיבלה החלטות גורליות בעניינו מבלי להזמינו לדיון ומבלי שניתנה לו זכות טיעון. העותר צירף לעתירתו פניות שונות שנשלחו למשיבים לאחר פרסום התכנית, בהן עמד על הצורך בעצירת העבודות בשטחו עד למיצוי הבירור ותיקון התוואי התכנוני. בתמצית יצוין, כי ניסיונותיו ופניותיו של העותר העלו חרס בידו. אף שהעותר זכה לגיבוי מסוים מטעם המשיבים 3 ו-4, אשר ניסו לסייע לו בשינוי התוואי, לא חל שינוי בעמדתן של המשיבות 1, 2 ו-5. בתגובת מינהל התכנון לפניית העותר מיום 26.12.2023, בשמה של המשיבה 5, דחה מינהל התכנון את בקשת העותר, בציינו כי מדובר בתכנית מתאר ארצית סופית ומוגמרת שאושרה בהחלטת ממשלה. כן הובהר לעותר כי משלא הוגשה על-ידו השגה בהליך התכנוני, אין מקום להעלאת טענות בנוגע לתכנית בחלוף למעלה משמונה חודשים ממועד אישורה. באשר למשתלה צוין, כי קיומה בשטח היה ידוע בכל שלבי התכנון וכי החלטת המשיבה 5 התקבלה מתוך הבנה כי תוואי זה עדיף על פני החלופות האחרות. עוד צוין כי מבדיקה שנעשתה מול הרשות לאכיפה במקרקעין עולה, כי למשתלה שבמוקד הפניה לא ניתן היתר מתאים ולכן השימוש שנעשה בה מנוגד לדין. באשר לתוואי שמעל החממות נמסר, כי אין מניעה לפעילות חממות שאינה כרוכה בשהות ממושכת בסמוך לקווי החשמל, ולעניין התפתחותו העתידית של המושב – צוין כי רצועת הקווים שאושרה בתכנית נקבעה לאחר בחינה מרחבית ובהתייחס לכלל היישובים במרחב, וכי ממילא התכנית אינה חוסמת את המשך פיתוח המושב לכיוון צפון, דרום ומערב. עיקר הטענות בתגובות המשיבים לעתירה המשיבה 1, היא חברת החשמל, סבורה כי יש לדחות את העתירה הן על הסף והן לגופה. לטענתה, התכנית מושא העתירה היא תכנית שאושרה כדין לאחר הליך תכנוני ארוך ומקיף בו נשקלו כלל השיקולים הרלוונטיים ומכאן שאין מקום להתערב בה. כן נטען כי למרות שהתכנית פורסמה להערות והשגות הציבור, נמנע העותר מלהגיש השגה ובחר להשתהות משך כשנה עד לפנייתו לבית משפט זה. המשיבה 1 פירטה אודות הליכי הביצוע של התכנית והפעולות הרבות שנקטה עד כה בהתבסס על אישור התכנית, וטענה כי מדובר ב'מעשה עשוי'. נטען כי בביצוע התכנית הושקעו עד כה משאבים רבים אשר ככל ותתקבל העתירה, ירדו לטמיון. עוד עמדה המשיבה 1 על כך שבשטח המשתלה מצויים שני מבנים – מבנה משרדים ומבנה המשמש למכירת התוצרת החקלאית, אשר הוקמו בניגוד לדין וללא היתר מתאים. בהתאם לכך נטען, כי בהתנהלותו של העותר דבק פגם של חוסר ניקיון כפיים. עוד הוסיפה המשיבה 1 בהקשר זה, כי העותר לא ציין בעתירתו כי חלק משמעותי מחברי המושב מתנגד לסעד המבוקש בעתירה. המשיבה 2, נגה – ניהול מערכות החשמל בע"מ, היא הגורם המופקד על ניהול משק החשמל, סבורה אף היא כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה. לטענתה, כלל נקוט הוא, כי מי שבחר שלא להעלות את טענותיו במסגרת ההליך התכנוני אינו רשאי לתקוף אותו לראשונה בהליך שיפוטי. כן מוסיפה המשיבה 2, כי כבישת טענותיו של העותר עד למועד זה עולה כדי שיהוי כבד שמצדיק את דחיית העתירה על הסף. המשיבים 3 ו-4, המועצה האזורית לב השרון וראש המועצה, טוענים בתגובתם כי אין בסיס לטענת העותר, שלפיה בחירת מוסדות התכנון בתוואי העוקף, נעשתה תוך הסתמכות על התחייבות המועצה האזורית לפעול להעתקת מבני המשתלה. נטען כי הגם שבדיונים במוסדות התכנון הועלתה האפשרות לפעול להעתקת המשתלה, המשיבה 3 לא נדרשה לסוגיה זו, הכרוכה בבחינה כלכלית, לא קיבלה בה החלטה, ובוודאי שלא התחייבה לכך; ואף אין בהליך התכנוני ובמסמכים שצורפו לעתירה כל תימוכין לטענה זו. עוד טוענים המשיבים 4-3 כי הציגו לפני גורמי התכנון עמדה מקצועית שנועדה להביא להסטת קו החשמל הרחק מבתי המגורים בישוב. עם זאת, לנוכח השפעתו הניכרת של קו החשמל על העותר, ובשים לב לכך שהחלופה שאושרה במסגרת התכנית אינה מעשית בשל מבני החממה הנדרשים לפינוי, סבורים המשיבים 4-3 כי יש להחזיר את הדיון בתוואי קו החשמל למשיבות 5 ו-6, תוך מתן זכות טיעון לעותר. המשיבות 5 ו-6, הן המועצה הארצית לתכנון ובניה וממשלת ישראל, סבורות אף הן כי דין העתירה להידחות על הסף ולגופה. לאחר שעמדו בתגובתן על ההליך התכנוני שקדם לאישור התכנית טענו המשיבות, בדומה למשיבות 1 ו-2, כי מקום שבו העותר לא שטח את טענותיו במסגרת ההליך התכנוני, אין לאפשר לו לעשות כן כעת באמצעות הליך של ביקורת שיפוטית. כן עמדו המשיבות 5 ו-6 על השיהוי שדבק בעתירה ועל החשיבות שבהשלמת הפרויקט. באשר לגוף העתירה – עמדו המשיבות 5 ו-6 על שיקול הדעת הרחב המוקנה לרשויות התכנון, ובתוך כך טענו כי החלופה התכנונית שנבחרה נסמכה על שיקולים תכנוניים מובהקים והתקבלה בהליך תכנוני סדור ועל יסוד התשתית העובדתית המלאה, לרבות קיומה של המשתלה. המשיבות 5 ו-6 הוסיפו וטענו אף הן, כי בדיקה שערכו העלתה שחלק מן השימושים במבני המשתלה נעשה ללא היתר ובניגוד לדין. להשלמת התמונה יצוין, כי בתגובת העותר לתשובות המשיבים הוסיף העותר כי לא נפל שיהוי בהגשת העתירה, משפנה למשיבות 3-1 סמוך לאחר פרסום התכנית ברשומות, ובשים לב לפרוץ המלחמה ולגיוסו של מרכז המשק למילואים; כי פעל למיצוי הליכים מול המשיבים; וכי לא הובאה ראיה המלמדת על השקעת משאבים בביצוע העבודות בעוד שהצפי לביצוען הוא רק בסוף שנת 2024. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה ובתגובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות, הן על הסף הן לגופה, כפי שיפורט להלן. החובה למיצוי הליכים היא ממושכלות היסוד של ההליך המנהלי והביקורת השיפוטית, ולפיה צד אשר לא טען את טענותיו תחילה לפני הרשות המינהלית אינו רשאי לעשות כן לראשונה במסגרת ההליך המשפטי. חובה זו מקבלת משנה תוקף מקום שבו עסקינן בביקורת שיפוטית על החלטותיהן של רשויות התכנון, שכן ההליך התכנוני כולל בתוכו מנגנון השגה מובנה שמאפשר לציבור, ובייחוד לגורמים שעתידים להיות מושפעים מן התכנית שעומדת לדיון, ליטול חלק בהליך ולהביע את הסתייגויותיהם באמצעות הגשת התנגדויות לתכנית שהופקדה (עע"ם 5937/14 אניאט נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה חיפה, פסקה 17 (19.7.2015); עע"ם 7186/10 זילבר נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים, פסקה 14 (22.4.2013) (להלן: עניין זילבר); בג"ץ 3459/10 אלעתאימן נ' ממשלת ישראל, פסקה 13 (14.6.2011)). כפועל יוצא מן האמור, הפסיקה הבהירה חזור ושנה כי אין מקום להעלות לראשונה לפני בית משפט זה טענות נגד החלטותיה של הרשות התכנונית, מבלי להעלותן קודם לכן במסגרת הליכי ההשגה שנקבעו לכך על פי הדין (ראו: בג"ץ 5255/22 אבו-לבן נ' ממשלת ישראל, פסקה 16 (19.4.2023) (להלן: עניין אבו-לבן); בג"ץ 6189/22 עיריית אום אל-פחם נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה ועדת המשנה לנושאים תכנוניים עקרוניים, פסקה 16 (22.9.2022); בג"ץ 1135/04 אדם וטבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' "הצוות המלווה" לעניין תמ"א 31/א/18, פ"ד נט(4) 784, 793-792 (2005) (להלן: עניין אדם טבע ודין), ורבים אחרים). בענייננו, אין חולק כי העותר לא העלה את טענותיו במסגרת הליכי אישור התכנית, ובכלל זאת הליכי ההשגה הרלוונטיים. אין בטענתו שלפיה לא ידע אודות התכנית והתוואי התכנוני שנקבע בה, ואף לא בטענתו לפיה לא הגיש השגה נגד התכנית מאחר שסמך על המשיבה 3 שתייצגו כראוי בהליכי התכנון – כדי לרפא את הפגם שדבק בהתנהלותו. בית משפט זה קבע בעבר בהקשר דומה לענייננו כי "אי-הידיעה, כשלעצמה, אינה מהווה טעם מספיק המאפשר מסלול עוקף של המתווה להגשת התנגדות הקבוע בחוק התכנון והבניה. זאת, משום שבהתקיים הדרישות הקבועות בדין לעניין אופן פרסום הפקדתה ואישורה של תכנית, מוחזק בעל המקרקעין כמי שידע עליה" (עניין זילבר, בפסקה 14). משאין לפנינו כל טענה בדבר פסול כלשהו שדבק בהליך פרסום התכנית או במועד להגשת השגות והערות, די בפגם זה לבדו כדי להצדיק את דחיית העתירה על הסף. פתיחת פתח להעלאת טענות שמקומן בהליך התכנוני, לראשונה במסגרת הביקורת השיפוטית, יוביל בהכרח לפגיעה בוודאות הנדרשת בהליכי התכנון ובתוך כך לסרבול ההליכים ולבזבוז משאבים. יתר על כן, אופן ההתנהלות האמור יש בו כדי לגרום לעיכוב הליכי התכנון הארוכים לעייפה, ובכך גם לפגיעה באינטרס הציבורי. זאת בפרט, מקום בו עסקינן בתכנית מתאר ארצית, הכרוכה במורכבות מיוחדת ובמכלול רחב של שיקולים ובעלי עניין המושפעים מאישורה. לא זו בלבד, נראה כי גם לאחר שנודע לעותר, לטענתו, אודות התכנית והתוואי התכנוני שנבחר בה, לא אצה לו הדרך, והוא בחר להמתין קרוב לשנה ממועד פרסום התכנית עד להגשת העתירה דנן. אמנם, העותר שלח מכתבים ופניות שונות למשיבים 4-1, חלקם כבר בחודש יוני 2023, ואולם פנייתו הראשונה למשיבה 5 – היא הגורם המוסמך לדון בהשגות על התכנית – נעשתה רק ביום 26.12.2023, בחלוף כשבעה חודשים ממועד פרסומה של התכנית. אף לאחר שקיבל מענה לפנייתו האמורה ביום 29.1.2023, בחר העותר להמתין למעלה מחודשיים עם הגשת העתירה. התנהלות זו כשלעצמה מצדיקה אף היא את דחיית העתירה על הסף מחמת השיהוי שדבק בה (לעניין חילופי מכתבים עם הרשות ועילת השיהוי, ראו: בג"ץ 106/24 עמותת ברכת הארץ נ' מדינת ישראל - השר לענייני דתות, פסקה 11 (18.3.2024); בג"ץ 1139/24 סעיד נ' רשות הפיתוח רשות מקרקעי ישראל, פסקה 14 (29.5.2024); בג"ץ 1240/18 שדולת הנשים בישראל נ' הוועדה לבחירת שופטים, פסקה 10 (19.2.2017)). השיהוי האמור מציב לפני העותר קושי נוסף, הנעוץ בקידום הליכי התכנון והביצוע של קו החשמל. כמתואר בעתירה ובתשובות לה, נציגי המשיבה 1 כבר החלו בפעולות לקידום עבודות הקמת הקו בחודש יוני 2023 תוך השקעת משאבים בתכנונו, רישויו ובביצוע עבודות מקדימות. גם אם אין מדובר ב'מעשה עשוי', ברי כי לפתיחת הליכי התכנון מחדש, ולשינוי התוואי המתבקש בעתירה, השלכות מהותיות על לוח הזמנים לביצוע קו החשמל ועל מועד השלמת הפרויקט כולו (השוו: בג"ץ 954/23 אבו עסא נ' הרשות לפיתוח והתיישבות הבדואים בנגב, פסקה 9 (31.12.2023); בג"ץ 281/11 ראש מועצת בית איכסא נ' שר הביטחון, פסקה 22 (6.9.2011); עניין זילבר, בפסקה 19). לכל אלה יש להוסיף את העובדה כי הפרויקט שעומד במוקד התכנית הוא פרויקט בעל חשיבות, שנועד ליתן מענה לצורך הקיים בפיתוח תשתיות החשמל במרכז הארץ. למעלה מן הנדרש יצוין, כי גם לגופם של דברים אין מקום לקבלת העתירה ולמתן הסעדים המבוקשים בה. הלכה מושרשת וידועה היא כי לרשויות התכנון מוקנה שיקול דעת רחב בהחלטותיהן, וכי בית המשפט אינו יושב "כמתכנן על" הממיר את שיקול הדעת של מוסד התכנון בשיקול דעתו-שלו. לפיכך, התערבותו של בית המשפט בהחלטות רשויות התכנון תיעשה במשורה, רק מקום שבו נפל פגם חוקי המצדיק התערבות בהתאם לעילות הביקורת של המשפט המינהלי (בג"ץ 2535/18 עיריית רמלה נ' הוועדה הארצית לתכנון ובניה של תשתיות לאומיות, פסקה 27 (21.5.2019); בג"ץ 1482/19 גוטליב נ' הוועדה לתשתיות לאומיות - מנהל התכנון, פסקה 16 (22.7.2020); עע"ם 2418/05 מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, פסקה 9 (24.11.2005)). הלכה זו חלה ביתר שאת מקום שבו העתירה מופנית נגד החלטה של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, בהיותה מוסד התכנון המקצועי העליון (בג"ץ 4375/19 מועצה אזורית מטה יהודה נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פסקה 19 (18.5.2020); בג"ץ 5262/22 עיריית חולון נ' ממשלת ישראל, פסקה 6 (21.3.2023)). בענייננו, לא מצאתי עילה להתערבות שיפוטית בהעדפת החלופה התכנונית של התוואי העוקף על פני תוואי האפס, העדפה שבבסיסה שיקולים מקצועיים ותכנוניים, ובכללם השיקול של הרחקת קוו החשמל מבתי המגורים וממתחם הדיור המוגן המצויים בסמיכות לתוואי האפס. כאמור, חלופה זו נבחרה בהליך תכנוני סדור שנפרש על פני שנים רבות, במסגרתו ניתנה הזדמנות לכל המעוניין, לרבות לעותר, להעלות השגות לתכנית – ואין די בהעלאת טענה מאוחרת לחלופה תכנונית אחרת המיטיבה עם העותר, כדי להוביל להתערבות בחלופה שנבחרה. אשר לטענת העותר כי בחירת החלופה התכנונית התבססה על תשתית עובדתית שגויה, שלפיה התחייבה המשיבה 3 להעתיק את המשתלה למקום אחר – הרי שלא הונחה תשתית הולמת לטענה שהחלטת המשיבה 5 לבחור בתוואי העוקף התבססה על התחייבות כאמור. בכל המתייחס לטענתו של העותר ולפיה התוואי התכנוני שאושר בתכנית התעלם מקיומה של המשתלה – גם בטענה זו אין ממש. בחירת החלופה המתאימה ביותר מבין החלופות התכנוניות האפשריות, בדומה לדילמות אחרות הנגזרות מההליך התכנוני, הן שאלות תכנוניות מובהקות, שההכרעה בהן נתונה בידי רשויות התכנון ולא לבית המשפט (ראו והשוו: בג"ץ 1517/14 קיבוץ רגבים נ' המועצה הארצית לתכנון ובניה, פסקה 19 (24.11.2014); בג"ץ 8160/13 ועד תושבי שכונת עין כרם נ' ממשלת ישראל, פסקה 4 (1.5.2014); עניין אדם טבע ודין, בעמ' 794-793). ההחלטה שהתקבלה בקשר לתכנית בענייננו התבססה על מכלול רחב של שיקולים ונתונים, ביניהם נשקל גם קיומה של המשתלה בתוואי העוקף. המשיבה 5 העמידה לנגד עיניה מספר חלופות תכנוניות אפשריות, לרבות חלופת האפס שאותה מנסה העותר לקדם, ואולם חלופת התוואי העוקף היא זו שלבסוף נבחרה, זאת משיקולים מקצועיים ובהם טעמים של בריאות הציבור – כפי שאלו פורטו בהרחבה בדיונים שנערכו ברשויות התכנון. ולבסוף, מעיון בעתירה ובתגובות המשיבים עולה כי השימוש בחלק ממבני המשתלה נעשה ללא היתר כדין. העותר, הער לאי-החוקיות האמורה, ציין בעתירתו כי "למירב מבני המשתלה יש היתרים כדין, וחלקם האחר ניתן להכשירם". עם זאת, לא טרח להביא לפני בית המשפט נתונים ברורים ובדוקים בעניין זה, אף שלנתונים האמורים עשויה הייתה להיות חשיבות להכרעה בעתירתו. 19. סוף דבר: העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות המשיבה 1, המשיבה 2, והמשיבות 6-5, בסך של 10,000 ₪ כל אחת, ובסה"כ 30,000 ₪. ניתן היום, ט"ו אב תשפ"ד (19 אוגוסט 2024). יצחק עמית שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת רות רונן שופטת