פלוני נ. פלוני

5 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3033/19 וערעור שכנגד לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט ג' קרא כבוד השופט ד' מינץ המערערים והמשיבים שכנגד: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלוני 4. פלונית 5. פלוני נ ג ד המשיבים והמערערים שכנגד: 1. פלוני 2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 13.03.2019 בת"א 59688-05-15 שניתנה על ידי כבוד השופט א' פורג תאריך הישיבה: י' באב התשפ"א (19.07.2021) בשם המערערים והמשיבים בערעור שכנגד: עו"ד אלעד זרנקין בשם המשיבים והמערערים בערעור שכנגד: עו"ד משה עבדי; עו"ד שירלי מגן פסק-דין השופט י' עמית: 1. המערער 1 (להלן: המנוח), יליד 8.2.1955, נפגע ביום 9.10.2014 בתאונת דרכים עת רכב על אופנועו והתנגש ברכב בו נהגה המשיבה 1. כתוצאה מהתאונה, המנוח נפגע באורח קשה, והמל"ל קבע לו נכות רפואית צמיתה בשיעור 100%. המנוח הגיש תביעה כנגד המשיבה 1 וכנגד המשיבה 2 (להלן: המשיבה), מבטחתה של המשיבה 1 והמערערת שכנגד. מאחר שהמנוח רכב על אופנוע ללא ביטוח, התביעה הוגשה על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], ולא על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. נציין, כי בהליך שהתנהל בבית המשפט קמא, נדחתה טענת המשיבות על אשם תורם מצד המנוח, כך שכיום אין חולק כי המשיבה 1 היא האחראית הבלעדית לתאונה. 2. כאשר נדונה התביעה בבית המשפט קמא, המנוח היה עדיין בחיים כשהוא במצב של נכות קשה, קוודרופלג עם יכולת תנועה מוגבלת מאוד בפלג הגוף העליון. בבית המשפט קמא נחלקו הדעות לגבי תוחלת החיים של המנוח. פרופ' איסקוב, המומחה מטעם המנוח, סבר כי אין קיצור משמעותי של תוחלת החיים, בעוד שפרופ' לנגר, המומחה מטעם המשיבה, סבר כי תוחלת החיים של המנוח עומדת על כעשר שנים. בית המשפט קמא העמיד את תוחלת חייו של המנוח על כעשר שנים וחצי ממועד פסק הדין, עד לחודש דצמבר 2029, ובהתאם לכך ערך את חישוב הנזק. בית המשפט העמיד את בסיס שכרו של המנוח, שהיה עצמאי, על סך של 5,500 ₪ ברוטו לחודש, בהתאם לשומות המס שהגיש לרשויות המס, ועל בסיס שכר זה חישב את הפסדי השכר של המנוח לעבר ולעתיד. בראש הנזק של עזרת צד ג', בית המשפט העמיד את הפיצוי על הסך של 16,330 ₪ לחודש, על פי הלכת אקסלרד (ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור שמיר חברת ביטוח, פ"ד נד(4) 450 (2000)). בגין כאב וסבל, נפסק למנוח הסך של 800,000 ₪. סך הכול, נפסק לזכות המנוח הסך של 5,036,000 ₪, על פי הפירוט כלהלן: הפסדי שכר לעבר לעתיד - 654,000 ₪; עזרת צד ג' לעבר ולעתיד - 2,462,000 ₪; הוצאות לטיפולים ולתרופות לעבר ולעתיד - 100,000 ₪; אביזרים וציוד מתכלה לעבר ולעתיד - 201,000 ₪; הוצאות נסיעה וניידות לעבר ולעתיד - 173,000 ₪; התאמת דיור - 600,000 ₪; עלויות עודפות של מזגן, ייבוש וכביסה - 25,000 ₪; עלות מנוי שנתי במרכז ספורט לנכים - 21,000 ₪; נזק לא ממוני - 800,000 ₪. 3. על פסק דינו של בית המשפט קמא נסבים הערעור והערעור שכנגד. לאחר הגשת הערעור, כשבעה חודשים וחצי לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט קמא, נפטר המנוח ביום 22.10.2019. לנוכח זאת, עתרה המשיבה להפחתה משמעותית בסכום שנפסק לזכות המנוח. מנגד, עזבון המנוח, שנכנס בנעליו, דבק בערעורו המקורי. לטענת עזבון המנוח, אין להתחשב בפטירתו של המנוח, לאור עקרון סופיות הדיון ומאחר שאין מדובר בשינוי נסיבות בלתי צפוי. בהקשר זה, בא כוח העיזבון הצביע על פסק הדין בע"א 597/89 טויטו נ' כמאל, פד"י מז(2) 874 (1993), ממנו ביקש להסיק כי יש להתחשב רק בנסיבות בלתי צפויות שאירעו לאחר מתן פסק הדין בערכאה הדיונית, בעוד שבמקרה דנן, תוחלת חייו של המנוח נדונה בהרחבה בפסק דינו של בית המשפט קמא, ולכן לא מדובר בנסיבה בלתי צפויה. 4. דין טענת עזבון המנוח להידחות. בהחלטתי מיום 14.6.2020, התרתי למשיבה לתקן את הודעת הערעור שהגישה, ואפנה לחלק מהדברים שנאמרו שם: "הפסיקה הכירה בכך שניתן להתיר הבאת ראיות נוספות בערעור במשפטי נזיקין, מקום בו מתברר כי הבסיס לחישוב הפיצויים התערער: 'המדובר במקרה שבו חל [...] 'שינוי נסיבות קיצוני', שינוי בלתי צפוי אשר משמיט את הקרקע מתחת לחישוב הפיצויים כפי שנערך בערכאה הראשונה' (ע"א 597/89 טויטו נ' כמאל, פ"ד מז(2) 874, 878 (1993) (להלן: עניין טויטו), וראו גם ע"א 724/90‏ אבישר‎ ‎נ' פייזקום (ישראל) בע"מ, בפסקאות 8-7 (6.4.1994) (להלן: עניין אבישר); ע"א 5220/90‏ אטאס נ' שלום, בפסקה 7 (1994) (להלן: עניין אטאס); ע"א 6996/98 שבשוביץ נ' "דן" אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית, בפסקאות 12-9 (28.8.2000); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: הערעור האזרחי)). כזה הוא מקרה של פטירת הניזוק-התובע עוד קודם לשמיעת הערעור, שהוכר כשינוי נסיבות שעשוי להצדיק הבאת ראיות בשלב הערעור (ראו והשוו לעניין טויטו; עניין אטאס; ע"א 4234/02‏ דולב חברה לבטוח בע"מ נ' עזבון נאמן, בפסקה 4 (17.5.2004); ע"א 10457/04‏ אטריק נ' החברה לתפעול החוף השקט 1998 בע"מ, בפסקה 12 (17.4.2007) ע"א 5856/05 ‏ג'זמאווי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, בפסקה 4 (17.6.2013); ע"א 8312/04 יורשי שני נ' המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי, בפסקה 8 (12.8.2008)). [...] את בקשת המבקשים בהליך שלפניי יש לבחון מן הפריזמה של תיקון הודעת ערעור על רקע התחשבות הפסיקה בפטירתו של ניזוק (על השיקולים שיש לשקול ביחס לתיקון הודעת ערעור ראו ע"א 3657/09 ‏ברזילי נ' אוחיון, בפסקה 5 (3.12.2009); ע"א 2734/09 פיוטרקובסקי נ' ארנון, בפסקאות 13-12 (20.6.2010(; הערעור האזרחי, עמ' 294). [...] ודוק, אין מדובר במצב בו ניתן כבר פסק דין בערעור והוא הפך לחלוט, או שמתבקשת הארכת מועד לנקיטת הליך שאלמלא פטירת הניזוק כלל לא היה מוגש (ע"א 2005/03 ברנר נ' ברנר (13.9.2005) [דחיית בקשה להבאת ראיה בדבר פטירתו של ניזוק לאחר מתן פסק דין בערעור]; בש"א 3401/02‏ הרץ נ' עיזבון המנוח מנטל, פ"ד נו(4) 589 (29.5.2002) [דחיית בקשה להארכת מועד לקיום דיון נוסף עקב פטירת הניזוק]). משהוגש ערעור וערעור שכנגד, והפסיקה הכירה בכך שפטירת הניזוק מהווה שינוי נסיבות בו ניתן להתחשב, אין הצדקה להגבילו רק לעניינים שנכללו בהודעות הערעור או הערעור שכנגד המקוריות". 5. לאור האמור לעיל, יש להתחשב אפוא בפטירתו של המנוח לפני שפסק הדין הפך לחלוט, שעה שהערעור תלוי ועומד בבית משפט זה. אקדים ואומר, כי אילולא פטירתו של המנוח, לדידי לא היה מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא (למעט בראש הנזק של ניידות). כך, לעניין בסיס השכר, איני רואה לקבל טענת עזבון המנוח כי יש להכיר בבסיס שכר גבוה יותר, בהינתן ששכרו החודשי הממוצע של המנוח על פי דו"חות המס שהגיש, עמד על הסך של 6,137 ₪ בשנת 2012, 4,883 ₪ בשנת 2013 ו- 4,824 ₪ בשנת 2014, היא שנת התאונה. 6. בעקבות פטירתו של המנוח, הרי שיש להפחית מפסק דינו של בית המשפט קמא את הסכומים כלהלן (בחישוב נלקחו בחשבון עוד כשמונה חודשים לאחר מתן פסק הדין, עד למועד פטירתו של המנוח): שכר עתיד עד גיל 70 – סכום של 318,000 ₪; עזרת צד ג' לעתיד – סכום של 1,669,000 ₪; טיפולים – סכום של 50,000 ₪; אביזרים וציוד – סכום של 120,000 ₪; ניידות – סכום של 75,000 ₪; כאב וסבל – סכום של 200,000 ₪ (בהינתן שבקביעת הסכום של 800,000 ₪ התחשב בית המשפט קמא בכאב וסבל של המנוח עד לתום תוחלת החיים הצפויה). הוצאות עודפות ומינוי שנתי – סכום של 20,000 ₪. סך הכול להפחתה מהסכום שנפסק על ידי בית המשפט קמא – 2,452,000 ₪. 7. מנגד, איני מקבל את טענת המשיבה כי הסיבה לפטירתו של המנוח לא הוכחה, ובהעדר ראיה לסתור, יש לזקוף את פטירתו המוקדמת לתאונה. משכך, יש להוסיף בצד השני של המשוואה, הפסד שכר לעתיד לפי שיטת הידות עד לגיל 70 – הסך של 270,000 ₪, ובגין הוצאות קבורה ואובדן שירותי אב ובעל – הסך של 150,000 ₪. לכן, מהסכום להפחתה יש להפחית סך כולל של 420,000 ₪, כך שהסכום להפחתה יעמוד על הסך של 2,032,000 ₪. בית המשפט קמא פסק פיצוי בסכום כולל של 5,036,000 ₪ (לפני ניכויי המל"ל), ובהפחתת הסך של 2,032,000 ₪ – סכום הפיצוי הכולל עומד על 3,004,000 ₪. מסכום זה יש להפחית את תגמולי המל"ל לעבר, עד לפטירתו של המנוח. לאחר שעיינתי בחוות הדעת האקטואריות שהוגשו נכון לחודש ינואר 2019, ובתוספת כשמונה חודשים, המדובר בסכום של כ-880,000 ₪. סה"כ פיצוי - 3,004,000 ₪. בניכוי תשלומי המל"ל - 880,000 ₪. סה"כ - 2,204,000 ₪. הסכום שנפסק על ידי בית המשפט קמא לאחר ניכויי המל"ל הוא 3,182,130 ₪. לכן, הסכום להחזר עומד על הסך של 978,130 ₪ (=3,183,130-2,204,000), ובמעוגל – 978,000 ₪, בצירוף שכ"ט בסך 20% בצירוף מע"מ. 8. אשר על כן, הערעור נדחה. הערעור שכנגד מתקבל, במובן זה שמהסכום שנפסק לזכות המערערים יש להפחית הסך של – 978,000 ₪, בצירוף שכ"ט בסך 20% בצירוף מע"מ. בנסיבות העניין אין צו להוצאות בערכאה זו. ניתן היום, י' באב התשפ"א (19.7.2021). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 19030330_E18.docx מא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1