פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול

החלטה בתיק בג"ץ 3029/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3029/15 לפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת ד' ברק-ארז העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. פלונית עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד יוסף רפפורט בשם המשיב 1: עו"ד יצחק שמואל רוזנטל בשם המשיבה 2: עו"ד בני דון-יחייא; עו"ד לימור סויסה פסק-דין השופטת א' חיות: עתירה למתן צו על-תנאי המופנה כלפי המשיב 1, בית הדין הרבני הגדול, ליתן טעם מדוע לא יתבטלו חלק מפסק דינו מיום 9.9.2014 וחלק מהחלטתו מיום 14.4.2015 לפיהם נפסק למשיבה 2 (להלן: המשיבה), רעיית העותר, מדור ספציפי בבית המגורים המשותף. 1. העותר והמשיבה נישאו זה לזו בשנת 1973 ולהם ילד בגיר אחד. בני הזוג מסוכסכים מזה כעשר שנים בין היתר משום שלעותר, כך נטען, מאהבת שאף הרתה לו. בשנת 2012 הגישה המשיבה תביעה לבית הדין הרבני האזורי בפתח תקווה לשלום בית ולמזונות ולחלופין לגירושין ולחלוקת הרכוש. המשיבה ביקשה, בין היתר, כי בית הדין יורה לעותר לחזור לחיי שלום עמה ויקבע כי יש לה זכות למדור ספציפי בביתם המשותף – וילה רחבת ידיים. בפסק דינו מיום 24.10.2013 דחה בית הדין הרבני האזורי את תביעת המשיבה, וקבע כי התשתית העובדתית שהונחה לפניו מלמדת כי אין כל סיכוי לשלום בית בין הצדדים ועל-כן המשיבה אינה זכאית למדור ספציפי. עוד קבע בית הדין הרבני האזורי כי טעם זה, בשילוב העובדה כי משכורתה של האישה היא גבוהה יחסית (כ-20 אלף ש"ח ברוטו בחודש), ומנגד לבעל חובות רבים על פי הנטען, מוליכים אל המסקנה כי אין מקום לחייב את העותר בתשלום מזונות ובתשלום מחצית מהמשכנתא על בית המגורים. המשיבה הגישה ערעור על פסק הדין לבית הדין הרבני הגדול, וביום 9.9.2014 קיבל בית הדין את הערעור וקבע כי למשיבה זכות למדור ספציפי בבית המגורים וכי על העותר לשלם את מחצית דמי המשכנתא והמיסים החלים על הבית. בית הדין הרבני הגדול קבע כי אכן אין מקום לחייב את העותר בניסיון עקר להחיות את הנישואין שגוועו זה מכבר, אך העותר הוא הגורם הבלעדי למציאות הנוכחית ועל כן אין בכוחו להיפטר מן החובות שהוא חייב בהם - מזונות המשיבה ומדור. בית הדין הרבני הגדול הוסיף וקבע כי על-פי הדין העברי אין בכוחו של הבעל להפקיע מן האישה את זכויותיה הממוניות אף אם אין ביניהם יחסי אישות, ככל שהסיבה לכך נעוצה בבעל וכי אין לראות במצב הדברים הנוכחי שנוצר בין הצדדים עילה לגירושין שכן מצב זה נוצר על-ידי העותר "ובידו הדבר לתקן או לקלקל, לכן הוא חייב במזונות, כסות ומדור". בית הדין הרבני הגדול ציין עוד כי קביעת בית הדין הרבני האזורי לפיה אין העותר חב במזונות המשיבה נוכח משכורתה אינה מדויקת, שכן העותר מחויב במזונות המשיבה, אך אופן קיום החיוב הוא באמצעות "מעשה ידיה" ואילו כל שאר החיובים הנלווים לחיוב המזונות ובהם החיוב במדור, שרירים וקיימים ועל העותר לאפשר למשיבה שימוש במדור הספציפי כחלק מחיוב המזונות. בית הדין הרבני הגדול קבע, אפוא, כי למשיבה זכות מדור ייחודי בבית המגורים וכן חייב את העותר בתשלום מחצית דמי המשכנתא ומחצית תשלומי המיסים החלים על בית זה (להלן: פסק הדין מ-2014). 2. העותר לא השלים עם תוצאת פסק הדין מ-2014, והגיש לבית הדין האזורי בקשה לעיון מחדש בפסק הדין לפי תקנה קכט לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג, בה עתר להגביל בזמן את זכותה של המשיבה למדור ספציפי. בית הדין הרבני האזורי קבע כי יש להגיש בקשה זו לבית הדין הרבני הגדול, אך בית הדין הרבני הגדול דחה את הבקשה בקובעו כי אין לעותר זכות שבדין להגיש בקשה זו אליו ומכל מקום, כך קבע, דין הבקשה להידחות לגופה משום שהעותר לא הציג טענה עובדתית או ראיה חדשה המצדיקה עיון מחדש בפסק הדין וכל טענותיו הן טענות ערעוריות במהותן שאין מקום לקבלן. 3. מכאן העתירה שבפנינו בה טוען העותר כי בניגוד לקביעת בית הדין הרבני הגדול, הוא אינו מערער על פסק הדין מ-2014 אלא מבקש לקצוב בזמן את זכותה של המשיבה למדור ספציפי בבית המגורים. לטענת העותר סירובו של בית הדין הרבני הגדול לקצוב תקופה זו מפקיע ממנו את זכויותיו בבית לצמיתות ופוגע בקניינו. העותר מוסיף וטוען כי אין סיכוי ולו קל שבקלים לשלום בית בינו ובין המשיבה וכי המשך המצב הנוכחי בו היא מתגוררת בבית המגורים המשותף מסב לו מתח רב ומעמיד אותו בסכנת חיים, בשל פגם חמור בליבו. המערער מוסיף כי המשיבה מתגוררת לבדה בבית המגורים מזה למעלה משנתיים והגישה את הבקשה לשלום בית כתחבולה ובמטרה לקבל טובת הנאה ויש להורות על פינויה מהבית בהקדם. 4. היועץ המשפטי לשיפוט הרבני שהגיש את תגובתו לעתירה, מציין כי קביעתו של בית הדין הרבני הגדול לפיה יש למשיבה זכות שאינה מוגבלת בזמן למדור ספציפי מעוגנת היטב בדין העברי ועזיבת הבעל את הבית אינה פוטרת אותו מחיוביו הממוניים גם אם בשל המצב – שנוצר בעטיו – אין עוד סיכוי לשלום בית. עוד נטען כי הפגיעה בזכות הקניין של העותר נעשתה על-פי דין וכי אין עילה להתערבותו של בית משפט זה בפסק-הדין או בהחלטה מושא העתירה. המשיבה מוסיפה לטענות אלו כי דין העתירה להידחות בהיותה מוקדמת, שכן העותר הגיש בקשה לפירוק שיתוף לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, והליך זה אינו צפוי להסתיים בעתיד הקרוב. 5. דין העתירה להידחות על הסף. כפי שנפסק לא אחת, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי דין דתיים, והוא לא יתערב בהחלטותיהם אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק או כאשר נדרש סעד מן הצדק והעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר (בג"ץ 7249/11 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב, פס' 5 (14.12.2011) והאסמכתאות שם). בענייננו, יישם בית הדין הרבני הגדול את הדין הדתי המקנה לאישה זכות למדור ספציפי בהבהירו כי בנסיבות המקרה דנן היעדר סיכוי לשלום בית אינו שולל זכות זו מן האישה. בכך יש אמנם משום פגיעה בזכות הקניין של העותר, אך זוהי פגיעה שעל פי נסיבות העניין אינה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה (ראו: בג"ץ 5922/13 פלוני נ' פלוני, פסקה 5 (16.1.2014) והאסמכתאות שם; בג"ץ 1744/15 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 8 (31.5.2015)). בשולי הדברים ראוי להזכיר את שכבר נפסק על ידנו בעבר כי: "הסעדים הניתנים במסגרת תביעה למדור ספציפי ולשלום בית הינם מטבעם זמניים וכפופים לשינוי נסיבות" (בג"ץ 1744/15, פסקה 8). משכך שמורה לעותר הזכות להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה מושא העתירה ככל שבחלוף הזמן ישתנו הנסיבות באופן המצדיק הגשת בקשה כזו (בג"ץ 5922/13, שם; בג"ץ 304/04 יאיר נ' בית הדין הרבני האזורי, פ"ד ס(2) 99, 115 (2005)). העתירה נדחית. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ט בסיון התשע"ה (‏16.6.2015). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15030290_V02.doc גק מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il