הווקף הדרוזי בכפר מסעדה נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 3026/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3026/10 בפני: כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט ע' פוגלמן העותר: הווקף הדרוזי בכפר מסעדה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד ס' עבדאללה בשם המשיבה: עו"ד ח' אופק פסק-דין השופט ע' פוגלמן: 1. בין הווקף הדרוזי בכפר מסעדה שברמת הגולן (להלן: העותר) לבין המשיבה נתגלע סכסוך משפטי ממושך שעניינו בעלות על מקרקעין המצויים בכפר. בשנת 2004 נדחתה תביעתו של העותר למתן פסק-דין הצהרתי ביחס למקרקעין נושא המחלוקת על-ידי בית המשפט המחוזי בנצרת, ונפסק כי הבעלות במקרקעין האמורים נתונה למשיבה. העותר ערער על החלטה זאת לבית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, וערעורו עודנו תלוי ועומד (ע"א 3639/04). 2. הדיון בערעור אמור היה להישמע עוד בחודש אפריל 2005, אך נדחה לבקשת הצדדים שביקשו לנסות ולהגיע להסדר מוסכם מחוץ לכותלי בית המשפט. במהלך השנים, הגישו הצדדים הודעות מעדכנות בדבר התקדמות המגעים ביניהם, והדיון בערעור נדחה מעת לעת בהסכמתם. ההחלטה האחרונה במסגרת הערעור ניתנה ביום 10.3.10 (הנשיאה ד' בייניש), ובה נקבע כי "המשיבה תגיש בתוך 3 חודשים הודעת עדכון בדבר התקדמות המגעים בין הצדדים". 3. בגדרי העתירה שלפנינו, מבקש העותר לטעון כי המשיבה מפרה הבטחה מינהלית שנתנה, שלפיה היא תחתום על הסכם פשרה בין הצדדים, כפי שאושר – כך לטענת העותר – על-ידי הגורמים המוסמכים עוד בשנת 2006 (להלן: הסכם הפשרה). לדברי העותר, בין הצדדים התנהלו מספר דיונים במהלך השנים, שבמסגרתם הגיעו הצדדים להסכם הפשרה שאושר על-ידי מינהל מקרקעי ישראל ושר הבינוי והשיכון. לדבריו, עם חילופי גברי בהנהלת מינהל מקרקעי ישראל בשנת 2008, ניסה מנהל המינהל החדש לשנות את ההסכמות שהושגו ולהציע רעיונות חדשים לפתרון המחלוקת. עד היום לא צלחו המגעים בין הצדדים לפתרון הסוגיה. בכך, יש – לטענת העותר – משום הפרה של הבטחה מינהלית לסיים את הסכסוך בהתאם להסכם הפשרה. 4. בהתאם להחלטתי מיום 21.4.10, הגישה המשיבה את תגובתה לעתירה. המשיבה טוענת כי יש לדחות את העתירה על הסף בהיעדר עילה, וזאת משום שאין מקום לקיומה של ביקורת שיפוטית על מגעים המתנהלים בין הצדדים להליך האזרחי במסגרת עתירה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. גם לגופם של דברים, טוענת המשיבה כי דין העתירה להידחות. לדידה, לא עלה בידי העותר להניח תשתית עובדתית או משפטית לקיומה של הבטחה מינהלית. עוד היא מדגישה כי החיוב שהוטל עליה במסגרת המשא ומתן נשא אופי השתדלותי ולא תוצאתי. בנוסף נטען כי אין עילה משפטית לחייב את המשיבה להתקשר בחוזה שבו היא תסכים לביטול פסק-דין של בית המשפט המחוזי בנצרת אשר פסק לטובתה. 5. דין העתירה להידחות על הסף. בעניין המחלוקת האזרחית שהיא נושא העתירה תלוי ועומד בפני בית משפט זה הליך ערעור אזרחי. בכל שקיימת לעותר השגה בנוגע להתנהלותה של המשיבה במסגרת המגעים ביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט, עליו להעלותה, ככל שקיימת עילה לכך, בגדרו של ההליך האזרחי. בדומה לכך, נפסק בהקשרו של הליך פלילי, כי טענה בדבר הבטחה שלטונית אינה "בגדר מפתח הפותח את שערי בית המשפט הגבוה לצדק", וכי מקומן של טענות מעין אלה הינו בהליך העיקרי ולא במסגרת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 3307/07 משאלי נ' מע"מ-נתניה (לא פורסם, 25.4.07)). נוכח האמור, אין עילה המצדיקה התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק במקביל להליך האזרחי התלוי ועומד בין הצדדים. העתירה נדחית, איפוא, על הסף. ניתן היום י"א בתמוז התש"ע (23.6.10). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10030260_M02.doc יב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il