חברת סאלח השקעות ופיתוח (שומרון) בע"מ נ. המנהל האזרחי איו"ש-

פסק-דין בתיק בג"ץ 3025/18 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3025/18 לפני: כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג העותרת: חברת סאלח השקעות ופיתוח (שומרון) בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. המנהל האזרחי איו"ש – קמ"ט רישום מקרקעין 2. משטרת ישראל עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד אירית ינקוביץ בשם המשיבים: עו"ד ערין ספדי-עטילה פסק-דין השופט ע' פוגלמן: 1. עניינה של עתירה זו בדרישת העותרת להמשיך הליכי רישום ראשון בבקשה שהגישה. להלן תמצית הנתונים הצריכים לעניין. העותרת טוענת כי רכשה ביום 9.8.2012 מקרקעין שמצויים בכפר מסחה באזורׁ (להלן: המקרקעין). לצורך הסדרת הזכויות בהם, הגישה העותרת למשיב 1 (להלן: המשיב) בקשה להיתר עסקה שאליה צירפה, בין היתר, לפי הנטען על ידי המשיבים, ייפוי כוח בלתי חוזר בין העותרת לבין המוכרת של המקרקעין מיום 8.11.2012 (להלן: ייפוי הכוח). ביום 24.4.2013 ניתן לעותרת היתר עסקה לרכישת החלקה. בהמשך הגישה העותרת בקשה לרישום ראשון של המקרקעין. במהלך בחינת הבקשה עלה חשד בדבר זיוף ייפוי הכוח, שמכוחו נעשתה עסקת המכירה הנטענת. בנסיבות אלה, הגיש נציג המשיב תלונה למשטרה. ביום 30.6.2016 הודיע המשיב לעותרת כי הוגשה על ידו תלונה למשטרה נגד העותרת בחשד לזיוף, ומשכך הופסק הטיפול בבקשה לרישום ראשון. העותרת הגישה עתירה לבית משפט זה, במסגרתה התבקש בין היתר להורות על השלמת הטיפול ברישום המקרקעין. בתגובה הודיעו המשיבים כי יש קושי בהמשך ההליכים לפני הוועדה לרישום ראשון, שכן תוצאות החקירה עשויות להשפיע על ההליכים. עוד צוין כי לא ניתן לחשוף פרטים נוספים לפני העותרת, על מנת למנוע פגיעה בחקירה. ביום 20.12.2017, לאחר שמיעת טענות הצדדים, מחק בית משפט זה (השופטים י' דנציגר, א' שהם ומ' מזוז) את העתירה, תוך שמירה על זכותה של העותרת להגיש עתירה עדכנית בעתיד (בג"ץ 5136/16 חברת סאלח השקעות ופיתוח (שומרון) בע"מ נ' המנהל האזרחי איו"ש קמ"ט רישום ‏מקרקעין (20.12.2017)) (להלן: בג"ץ 5136/16). 2. ביום 16.4.2018 הגישה העותרת את העתירה שלפנינו, שבה ביקשה, בין היתר, שנורה למשיב להמשיך את הליך הרישום הראשון של המקרקעין. העותרת טענה כי זו הוגשה נוכח התנהלות המשיבים, שמסבה לה הן נזקים כספיים משמעותיים, ואף פוגעת בבריאות מנהלה, כתוצאה מלחצים בעטייה של החקירה המשטרתית. לגופו של עניין, העותרת טוענת לחוסר סמכות של המשיב להורות על הפסקת הרישום הראשון; לאפליה של המשיב כלפיה; ומלינה על המעצר והחקירה של מנהל העותרת, מבלי שהובהרו לו הסיבות לכך. בתגובתם לעתירה המשיבים טוענים כי דינה להידחות על הסף. המשיבים מבהירים כי היחידה החוקרת ממשיכה בחקירה, לאחר שפרקליטות מחוז המרכז, אליה הועבר התיק על ידי המשטרה, ביקשה השלמות חקירה מהותיות רבות היקף; כי בנסיבות העניין יידרש פרק זמן נוסף בן מספר חודשים להשלמת החקירה; וכי אופן ניהול החקירה, והימשכותה, נתונים לשיקול הדעת של המשטרה. בהמשך לרשות שניתנה לעותרת בהחלטתי מיום 1.8.2018, הגישה העותרת תשובה לתגובה המקדמית מטעם המשיבים, שבה טענה, בין היתר, כי צוות החקירה בעניינה של העותרת הוקם בעקבות בג"ץ 5136/16; כי המשטרה ציינה לפני המנהל שחקירתו הסתיימה, בעוד שמטעם הפרקליטות נטען כי החקירה צפויה להסתיים במהלך חודש פברואר 2019; וכי אמנם המשיב, בעת בחינת עסקת מקרקעין, מוסמך להחליט האם להעבירה לוועדה לרישום ראשון או למחוק את הבקשה, אך לשיטתה, הוא אינו מוסמך להעביר את הסמכות למשטרה, כפי שארע בנסיבות העניין. 3. דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו, לעת הזו. כפי שמתבהר מתגובת המשיבים, נדרשו פעולות חקירה נוספות בהתאם לחוות דעתה של הפרקליטות, ואלו צפויות להסתיים בחודשים הקרובים. כידוע, בית משפט זה אינו רואה להתערב בשיקול דעתם של גורמי החקירה ביחס לניהול חקירה פלילית, למעט במקרים שבהם נפל פגם משמעותי בהתנהלות החקירה שנגועים בחוסר סבירות קיצוני, וגורמים לעיוות דין לנחקר (בג"ץ 9378/09 רגבים נ' שר לביטחון פנים, פסקה 3 (14.6.2010)). בנסיבות העניין, שבהן, בשלב זה, נדרשת השלמת חקירה לפי עמדת הפרקליטות בפרק זמן מוגבל, סבורני כי המקרה אינו בא בקהלם של המקרים שמצדיקים התערבות שיפוטית בניהול החקירה. לא מצאנו כי יש להורות למשטרה להעביר לעותרת פרטים נוספים הנוגעים לאופן ניהולה של החקירה, כאשר זו מצויה בעיצומה, על מנת שלא לשבשה (השוו: בג"ץ 9899/17 מליניאק נ' משטרת ישראל, פסקה 9 (4.1.2018)). ככל שהעותרת תסבור כי נפלו פגמים בהתנהלות המשטרה בחקירה, טענותיה שמורות לה להליך הפלילי, אם יוחלט על הגשת כתב אישום. 4. לא מצאנו ממש בטענת העותרת בהתייחס להפעלת סמכותו של קמ"ט רישום מקרקעין. הדגש עליו עומדת העותרת בתשובתה לתגובת המשיבים, כפי שכבר הוסבר, הוא כי הקמ"ט אינו מוסמך להתלות את הבקשה לתקופה שאינה מוגבלת, וכי עליו ליתן החלטתו ולא לאפשר העברת הסמכות לגורם אחר, אף לא למשטרת ישראל. דא עקא, שאין זה המצב שלפנינו. ראשית אשר לפרק הזמן הנדרש להשלמת חקירה – אין מדובר בהתליה לתקופה בלתי מוגבלת, אלא בהשלמת חקירה במשך פרק זמן מוגדר. לכך יש להוסיף כי אין לראות בהיעזרות אפשרית בממצאי חקירת המשטרה, כחלק מהתשתית העובדתית הצריכה לעניין, משום העברת סמכות ההחלטה לגוף זה; וברי כי הפעלת הסמכות תיעשה על ידי המשיב, בגדר הוראות הדין, ותחיקת הביטחון. כמו כן, גם טענת ההפליה, בהתייחס לחלקה 57, נעדרת תשתית מספקת נוכח הבהרת המשיבים כי גם הדיונים בקשר לחלקה זו נפסקו עם הגשת תלונה למשטרה. על יסוד דברינו אלה, לא מצאנו כי העתירה מגלה עילה להתערבות בנקודת הזמן הנוכחית, ואנו רואים לדחותה בלא שיינתן צו על תנאי. בנסיבות העניין לא ראינו לעשות צו להוצאות. ניתן היום, ‏ח' באלול התשע"ח (‏19.8.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 18030250_M05.doc צנ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il