שאדי גנאם נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3020/14 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3020/14 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט נ' הנדל המערער: שאדי גנאם נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 1.04.2014 בת"פ 185-11-12 שניתן על ידי כבוד השופט י' כהן תאריך הישיבה: א' באב תשע"ד (28.7.14) בשם המערער: עו"ד יהלי שפרלינג; עו"ד דורון נוי בשם המשיבה: עו"ד זיו אריאלי פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' כהן) בת"פ 185-11-12 מיום 1.4.2014 במסגרתו הורשע המערער בהזנחת השמירה של כלי יריה לפי סעיף 339 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק); מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק; קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א) לחוק; התפרצות לרכב בכוונה לבצע פשע או גניבה לפי סעיף 413ו סיפא לחוק: גניבה לפי סעיף 384 לחוק וכן שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק. בשל הרשעתו בביצוע עבירות אלה נגזרו על המערער 52 חודשי מאסר, מתוכם 42 חודשים לריצוי בפועל בניכוי ימי המעצר והיתרה לריצוי על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע או כל עבירה אחרת מסוג פשע הקשורה לכלי נשק. כתב האישום 1. על פי האישום הראשון, המערער שרת כסגן ראש צוות בילוש ביחידת "שחר" 101 של משמר הגבול. בתוקף שירותו, החזיק המערער ברובה מסוג 16-M ובמכשיר שליטה חשמלי המכונה טייזר (להלן יחד: כלי הנשק). ביום 9.10.2012 נסעו המערער ואשתו (להלן: רנין) לחתונת אחותה של רנין. לקראת הנסיעה הפקידו בני הזוג את בתם התינוקת למשמורת בידי בן דודו של המערער (להלן: רוני). כן הפקיד המערער בידי רוני תיק ובו כלי הנשק ומספר תיקים נוספים. המערער עשה כן חרף ידיעתו כי על פי נהלי משמר הגבול הדבר אסור, וכן חרף ידיעתו כי רוני היה בעבר מעורב בפלילים וכי אין לרוני רישיון או אישור להחזיק בכלי הנשק. ביום 11.10.2012 בשעה 23:30 או בסמוך לכך שבו המערער ורנין מן החתונה ונכנסו לביתו של רוני. במהלך הביקור העבירו בני משפחתו של רוני לבני הזוג את התיקים שהושארו אצלם, מלבד התיק ובו כלי הנשק. למחרת פנה המערער לרוני וביקש ממנו כי ישיב לו את כלי הנשק אך רוני השיב כי כלי הנשק אינם מצויים אצלו. המערער נמנע מלדווח ליחידתו על היעלמותם של כלי הנשק. בשל המעשים המתוארים הואשם המערער במרמה והפרת אמונים; הזנחת השמירה של כלי יריה וחומרים מסוכנים וכן סיוע לאחר מעשה. 2. על פי האישום השני, ביום 13.10.2012 נפגשו המערער ורוני במטרה לטכס עצה כיצד לחפות על נסיבות גניבת כלי הנשק. למחרת נפגשו השניים בשנית בביתו של רוני, והגו את התכנית המתוארת להלן. בהתאם לתכנית, תיאם המערער עם שוטר המשרת עימו (להלן: איציק) כי הלה יגיע לביתו ויאסוף אותו ליחידה באמצעות רכב משטרתי, אך יעשה כן בשעה מוקדמת מהנדרש. באותו יום, בשעה 19:40 או בסמוך לכך, הגיעו המערער ורנין לביתם יחד עם בנו הקטין של רוני (להלן: הקטין) ושם הם פגשו באיציק. השניים הציגו לאיציק מצג כוזב כאילו הם שבו מקניות והקטין סייע להם בסחיבת המצרכים. המערער ביקש מהקטין, בנוכחות איציק, שישים בתא המטען של הרכב המשטרתי את ציודו האישי וכן תיק אשר נחזה להכיל את כלי הנשק, וזאת במטרה להטעות את איציק. בהמשך, וכדי להסיח את דעתו של איציק, הזמינו המערערים את איציק להיכנס לביתם וכיבדו אותו בקפה. בשלב מסוים ערך המערער לאיציק סיור בבית. באותה עת, ועל פי תדרוך מוקדם שקיבל מהמערער ומרוני, התפרץ הקטין למכונית תוך שהשתמש במפתחות הרכב וגנב מן הרכב את נשקו האישי של איציק, רובה מ מסוג 16-M. כן "גנב" הקטין את תיקו של המערער. לאחר מכן נסעו המערער ואיציק ליחידה ונקראו להשתתף בפעילות מבצעית. בתום הפעילות המבצעית גילה איציק שנשקו נגנב מהמכונית - ודיווח על כך. בסמוך לאחר מכן, "גילה" גם המערער כי כלי הנשק "נגנבו" יחד עם הרובה של איציק. בשל המעשים המתוארים לעיל הואשם המערער בקשירת קשר לביצוע פשע; עשיית עסקה בנשק; התפרצות לרכב בכוונה לבצע פשע או גניבה; גניבה בידי עובד ציבור וכן שיבוש מהלכי משפט. יש לציין כי רנין הואשמה גם היא בגדרו של כתב האישום בעניינו של המערער בו היא סומנה כנאשמת 2. גם רוני הועמד לדין בשל המעשים המתוארים, במסגרת כתב אישום נפרד. הכרעת הדין 3. לפני בית המשפט המחוזי הודה המערער בביצוע עבירת הזנחת הנשק, ועל כן הרשיע אותו בית המשפט בביצוע עבירה זו. כן קבע בית המשפט כי בכך שלא דיווח לממונים עליו על היעלמות כלי הנשק, ביודעו כי כלי הנשק עלולים להגיע לידיים בלתי רצויות, ביצע המערער מעשה הפוגע בציבור. לפיכך הרשיע בית המשפט את המערער בעבירת הפרת אמונים. אולם, בית המשפט קיבל את גרסת המערער ולפיה הוא פנה לרוני ודרש ממנו כי ישיב לו את כלי הנשק שהפקיד בידו. לאור ממצא זה החליט בית המשפט לזכות את המערער מעבירת הסיוע לאחר מעשה. 4. באשר לאישום השני, בית המשפט המחוזי ציין כי בהודעתו הראשונה מיום 15.10.2012 (להלן: ההודעה הראשונה) טען המערער כי נשקיו נגנבו יחד עם נשקו של איציק. אולם, בהודעתו מיום 22.10.2012 (להלן: ההודעה השנייה) לפני המחלקה לחקירות שוטרים הודה המערער כי רוני הציע לו "שכאשר השוטר יעלה איתי לבית נפתח את הרכב עם השלט וזה הבן שלו [של רוני] יעשה את זה". המערער העיד בחקירתו כי הוא הסכים לתכניתו של רוני, ואמר: "הוא הציע את כל הדברים האלה ואני הסכמתי מחוסר ברירה. אני הסכמתי אתו מחוסר ברירה". בעדותו שינה המערער את הגרסה שמסר בהודעה השנייה וטען כי רוני אמנם הציג לו את התכנית אך הוא סרב להוציאה אל הפועל. כן הכחיש המערער כי פעל במטרה להסיח את דעתו של איציק. 5. בית המשפט המחוזי העדיף את גרסת המערער בהודעתו השנייה על פני הגרסה שמסר בעדותו. בתוך כך קבע בית המשפט כי הודאת המערער בהודעתו השנייה היא הודאת אמת אשר ניתנה באופן חופשי ומרצון. כן קבע בית המשפט כי לא הופעלו על המערער אמצעים פסולים שהובילוהו למתן הודאה זו. בית המשפט הסביר כי גרסת המערער בעדותו אינה מתיישבת עם שורה של ראיות, וכן אינה עולה בקנה אחד עם טענות באת כוחו של המערער בדיוני המעצר ועם הודעתה של רנין. בית המשפט המשיך ומצא חיזוקים להודאת המערער, וביניהם התנהגות המערער במהלך האירועים, עדות איציק, הודעתו הראשונה של המערער, הודאת רנין בעובדות כתב אישום מתוקן, הודעות רנין במשטרה ועדות הקטין. לאור האמור לעיל הרשיע בית המשפט את המערער בעבירת קשירת הקשר לביצוע פשע, ההתפרצות לרכב בכוונה לבצע פשע או גניבה ובעבירת גניבה. אולם, בית המשפט זיכה את המערער מעבירת עשיית עסקה בנשק ומעבירת גניבה בידי עובד. 6. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירת שיבוש מהלכי המשפט. בעניינה של עבירה זו כתב בית המשפט את הדברים הבאים: "הודעתו הראשונה של הנאשם, מתאריך 15.10.2012 (מוצג ת/2), ניתנה על ידו במטרה להכשיל את החקירה. כזכור, באותה הודעה סיפר הנאשם שכלי הנשק שהיו בהחזקתו הושמו על ידו בתא המטען של מכונית המשטרה, עמה אסף אותו איציק ימיני לעבודתו. ברור הדבר, שגרסתו []זו של הנאשם הייתה בדיה מוחלטת, שכן הנאשם ידע שכלי הנשק שלו נעלמו זמן רב לפני שאיציק ימיני הגיע לאסוף אותו. הנני סבור, שהתקיימו בנאשם כל היסודות העובדתיים הדרושים להרשעתו בעבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, וכן התקיים בו היסוד הנפשי הדרוש". גזר הדין 7. בית המשפט המחוזי ציין כי על רנין - אשר הורשעה על פי הודאתה במסגרת הסדר טיעון - נגזרו שישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות. הסדר טיעון נכרת גם עם רוני, אשר הורשע על פי הודאתו ונידון ל-30 חודשי מאסר לריצוי בפועל. בית המשפט דחה את טענת המערער לפיה יש להשוות את עונשו לזה של רנין, והסביר כי בשונה מרנין המערער הורשע לאחר שמיעת הוכחות, מה גם שחלקו בפרשה עולה על חלקה של רנין. כן דחה בית המשפט את טענת המערער לפיה יש לגזור עליו עונש פחוּת מזה שהושת על רוני. בית המשפט הסביר כי בשונה מרוני המערער ביצע את העבירות בהיותו שוטר ותוך הפרה של חובות האמון החלות עליו, מה גם שהמערער הורשע בביצוע עבירות אשר לא יוחסו לרוני. 8. בית המשפט המחוזי קבע כי העבירות בהן הורשע המערער מהוות אירוע אחד. בית המשפט ציין, כנסיבה מחמירה, כי במועדים הרלוונטיים היה המערער שוטר אשר זנח את חובותיו ו"בחר לעבור משורות השוטרים אל שורות הגנבים". כמו כן, במעשי המערער דבק פגם מוסרי חמור המתבטא בבגידתו בחברו איציק. לאור האמור לעיל ובהתבסס על פסיקה רלוונטית קבע בית המשפט כי מתחם הענישה ההולם את נסיבות ביצוע העבירות בהן הורשע המערער נע בין 3 ל-5 שנות מאסר לריצוי בפועל. 9. בית המשפט המחוזי ציין כי המערער הוא בן כ-34 שנים, נשוי ואב לשני ילדים אשר ניהל אורח חיים נורמטיבי עובר לביצוע העבירות ושירת את המדינה בנאמנות במשך כ-14 שנים. בעקבות הגשת כתב האישום פוטר המערער מעבודתו, הוא מצוי בקשיים כלכליים ומשפחתו התפרקה. כן ציין בית המשפט כי מוכן הוא "להניח לזכות" המערער כי הוא מצטער צער רב על אשר אירע. אולם, בית המשפט ציין כי המערער אינו נוטל אחריות למעשיו והוא נוטה להאשים את אשתו ולטעון כי נפל קורבן למעשיה. לאור האמור לעיל השית בית המשפט על המערער את העונשים שברישא. טענות המערער 10. המערער - באמצעות באי כוחו עו"ד דורון נוי ועו"ד יהלי שפרלינג - כיוון ערעורו כנגד הרשעתו בעבירת המרמה והפרת אמונים שבאישום הראשון וכן כנגד הרשעתו בכל העבירות בהן הורשע במסגרת האישום השני. אולם, בדיון לפנינו הודיע בא כוח המערער כי המערער עומד רק על ערעורו בעניין ההרשעה בעבירת שיבוש מהלכי המשפט ועל ערעורו בעניין העונש. באשר לעבירת השיבוש טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי שקריו בהודעתו הראשונה מספיקים כדי לבסס את הרשעתו בעבירת השיבוש. לשיטתו, "הרשעתו במקרה זה תביא לכך כי כל מערער אשר לא יודה במיוחס לו, יוגש נגדו כתב אישום בגין שיבוש". עוד מציין המערער כי טרם מסר את הודעתו השנייה לא הזהירוהו החוקרים כי הוא נחשד בביצוע עבירת השיבוש. 11. המערער טוען כי העונש אשר נגזר עליו סוטה לחומרה מרמת הענישה הנהוגה במקרים דומים ואינו הולם את נסיבות חייו האישיות. המערער טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר לא ייחס משקל לסיטואציה המלחיצה אליה נקלע, לכך שביצע את העבירות ללא תכנון מוקדם ולכך שהמעשים לא בוצעו ממניעים עבריינים או מבצע כסף. עוד טוען המערער כי שגה בית המשפט כאשר השית עליו עונש חמור מזה שהושת על רוני. המערער מזכיר בעניין זה כי לרוני עבר פלילי עשיר, כי הוא היה הרוח החיה מאחורי האירועים וכי הוא שמר ברשותו את הנשקים שנגנבו. עוד מזכיר המערער כי כתוצאה מהרשעתו הוא פוטר מעבודתו במשטרה ללא פיצויים וכי הוא נושא על מצחו "אות קין". המערער מוסיף וטוען כי הרומן שניהלו רוני ורנין, רומן שהתגלה בעקבות האזנות סתר אשר בוצעו בתיק, מהווה נסיבה לקולא המצדיקה התחשבות מיוחדת. טענות המשיבה 12. המשיבה - באמצעות בא כוחה עו"ד זיו אריאלי - טענה בדיון לפנינו כי אין לזכות את המערער מעבירת שיבוש מהלכי המשפט. המשיבה מזכירה כי גרסתו המשבשת של המערער ניתנה בעת שנחקר יחד עם איציק בעניין גניבת נשקיהם, ומציינת כי באותה עת לא נחשב המערער לחשוד. כן טוענת המשיבה כי הותרת הנשקים בידי רוני הייתה רשלנות רבתי מצד המערער, במיוחד שעה שביתו של רוני מרוחק כעשר דקות נסיעה מתחנת משטרה בה יכול היה המערער להפקיד את הנשקים בבטחה. פעולות המערער אשר נועדו לחפות על רשלנות רבתי זו, לרבות מסירת הגרסה המשבשת, מהוות שיבוש אשר נועד לסכל חקירה אשר צפויה הייתה להיפתח בעניין זה. עוד טוענת המשיבה כי יש להקפיד הקפדה יתרה על אמירת האמת בחקירה שעה שהנחקר הוא שוטר, לגביו ערך אמירת האמת צריך שיהווה "ערך עליון". המשיבה טוענת כי אין מקום להתערב בעונש אשר הושת על המערער. היא מציינת כי המניע לביצוע העבירות אמנם לא היה כלכלי אבל ברי שאין מדובר במניע "אצילי", כפי שניתן לסבור ממקרא טענות המערער. כן מזכירה המשיבה כי למעשי המערער נלוותה חומרה מיוחדת שמקורה בכך שהוא עבר "מצד השוטרים לצד העבריינים". מאפיין זה הוא שמבחין בין המערער לבין רוני ומצדיק את העונש החמור אשר הושת על המערער ביחס לעונש אשר הושת על רוני. דיון והכרעה 13. דין הערעור להידחות. 14. היסוד העובדתי של עבירת שיבוש הליכי המשפט שבסעיף 244 לחוק העונשין כולל רכיב התנהגותי העוסק ב"עושה דבר" בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי. כן כולל יסוד עובדתי זה רכיב נסיבתי בדבר היות ההליך מושא השיבוש "הליך שיפוטי". כבר נפסק כי היסוד העובדתי של עבירת השיבוש כולל גם מעשה של אמירת דבר שקר בחקירת משטרה [ראו: רע"פ 7153/99 אלגד נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(5) 729, 745-743 (2001) (להלן: עניין אלגד); ע"פ 8702/12 זאוי נ' מדינת ישראל, פסקה כא (28.7.2013); ע"פ 3372/11‏ קצב נ' מדינת ישראל, פסקה 306 לפסק דינה של השופטת (כתארה אז) מ' נאור (10.11.2011); ע"פ 8721/04 אוחנה נ' מדינת ישראל, פסקה 21 (17.6.2007) (להלן: עניין אוחנה)]. היסוד הנפשי של עבירת השיבוש דורש מודעות לטיבה של ההתנהגות המשבשת ולהתקיימותה של הנסיבה בדבר היותו של הליך "הליך שיפוטי". כן כולל יסוד זה דרישה ל"כוונה מיוחדת" לשבש הליכי משפט [עניין אוחנה, פסקה 21; עניין אלגד, עמ' 743]. כאשר מדובר בשיבוש הנעשה בדרך של אמירת שקר בחקירה, מתמלא היסוד הנפשי כאשר מוכח כי דבר השקר נאמר במטרה לפגוע בהליך שיפוטי קונקרטי וכי הנאשם ידע בעת שמסר את גרסתו כי שקריו רלוונטיים לאותו הליך שיפוטי קונקרטי בו הוא מתכוון לפגוע [עניין אלגד, עמ' 746]. 15. בעניין אלגד הובעה הדעה כי עבירת השיבוש יכול שתחול בין אם המשבש מסר את השקר בהיותו נחקר ובין אם עשה כן בהיותו חשוד, ואף אם אמירת האמת תחת השקר עשויה הייתה להעמיד את המשבש בסכנת האשמה פלילית [עניין אלגד, עמ' 742-741]. ייתכן כי ניתן לסבור, כטענת המערער, כי כאשר מועמד נאשם לדין בביצוע העבירות אותן הוא ביקש להסתיר באמצעות השקר, אין הצדקה, ככלל, להעמידו לדין גם בשל השקר, וזאת כאשר השקר נאמר בהיותו חשוד ובנסיבות בהן אמירת האמת תחת השקר הייתה מעמידה אותו בסכנת אשמה פלילית. בנסיבות כאלה, השונות מנסיבות עניין אלגד, העמדה לדין בעבירת השיבוש עלולה שלא להתיישב עם זכותו של נחקר להימנע מהפללת עצמו. יתרה מכך, כאשר דבר העבירה מתגלה והנחקר מועמד לדין, עשויים שקריו בחקירה לספק תמיכה ראייתית לראיות המאשימה [ראו, למשל: ע"פ 846/10 בדוי נ' מדינת ישראל, פסקה 105 (14.7.2014)], כך שלא ניתן לומר כי הנחקר השקרן ייצא נשכר מחטאו. 16. אולם, הערות אלה אינן רלוונטיות לעניינו של המערער דנן. החקירה במסגרתה מסר המערער את גרסתו השקרית עסקה בנסיבות "גניבת" נשקיו וגניבת נשקיו של איציק. בעת שנחקר בעניין זה לא נחשד המערער כי נטל חלק בגניבת הנשקים. לפיכך, החקירה במסגרתה מסר המערער את שקריו לא עסקה בעבירות בהן הוא הורשע, אלא בעבירה אחרת שעניינה גניבת כלי הנשק מן הרכב, עבירה אשר בסופו של יום התברר כי כלל לא הייתה ולא נבראה. במצב דברים זה אין קושי של ממש במסקנה אליה הגיע בית המשפט המחוזי ולפיה שקרי המערער בהודעתו הראשונה מספיקים כדי לבסס את הרשעתו בעבירת השיבוש. יתרה מכך, מעשיו המשבשים של המערער אינם מתבטאים אך באמירת שקר בחקירתו. למעשה, ניתן להשקיף על מכלול העובדות המתוארות באישום השני כניסיון לשבש חקירה פוטנציאלית שתעסוק בעובדות המתוארות באישום הראשון. בין מעשים אלו ניתן למנות את תיאום המפגש עם איציק; תיאום כי הקטין יציב בפני איציק מצג כוזב לפיו הוא הניח את הנשקים בתא המטען של הרכב המשטרתי; הסחת דעתו של איציק; תיאום עם הקטין שיתפרץ לרכב המשטרתי ויגנוב את הנשקים; ולבסוף – מסירת גרסה שקרית בהודעתו הראשונה. עיקר המעשים המתוארים לעיל בוצעו, אמנם, טרם נפתחה החקירה המשטרתית. אולם, ברי כי בעת ביצועם האמין המערער כי הליך כאמור צפוי להיפתח וכיוון את פעולותיו כדי לשבש הליך צפוי זה [ראו, למשל: עניין אוחנה, פסקה 21; ע"פ 236/88 איזמן נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(3) 485, 509-510 (1990); עניין אלגד, עמ' 744]. לפיכך, המעשים המתוארים מבססים את היסוד העובדתי של עבירת השיבוש. כמו כן, ברי כי המעשים בוצעו תוך מודעות לטיב המעשה המשבש ולכך שמדובר בשיבוש של הליך שיפוטי, וכן כי המעשים בוצעו תוך כוונה מיוחדת לפגוע בהליך שיפוטי. 17. לא מצאתי ממש אף בטענות המערער בעניין אי אזהרתו לפני פתיחת חקירתו השנייה כי הוא חשוד בעבירת השיבוש. הרשעת המערער בעבירת השיבוש אינה מושתתת במישרין על דברים שמסר בהודעתו השנייה, אלא על מכלול הראיות הקושרות אותו לביצוע המעשים המתוארים באישום השני. הואיל והמערער הוזהר כדבעי כי הוא חשוד בביצוע מעשים אלו, אין פגם של ממש באי אזהרתו כי הוא נחקר גם בחשד לשיבוש הליכי משפט. 18. יוצא כי הרשעת המערער בעבירת שיבוש מהלכי המשפט בדין יסודה. 19. לא מצאתי להתערב גם בעונש אשר הושת על המערער. כידוע, נקודת המוצא היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בגזר דין שקבעה הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים כאשר נפלה בגזר הדין טעות בולטת [ראו, למשל: ע"פ 212/14 יעקב נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (11.8.2014); ע"פ 7140/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (2.4.2014)]. עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו מגלה כל פגם המצדיק את התערבותנו. נכון הוא, העונש אשר הושת על רוני פחוּת מזה שהושת על המערער, חרף העובדה כי חלקו של רוני בעבירות נחזה להיות חמור יותר. אולם, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי רוני, בניגוד למערער, הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון ומן העובדה שמכתב האישום בו הורשע רוני הושמט האישום הנוגע לגניבת הרובה ואקדח הטייזר. אף לא ניתן להתעלם מן העובדה כי המערער, בשונה מרוני, ביצע את העבירות בהיותו שוטר ותוך הפרת האמון אשר ניתן בו. נסיבות אלה מצדיקות את הפער בין עונשו של רוני לזה של המערער. גם ביתר טענות המערער לא מצאתי ממש. בית המשפט המחוזי הביא בחשבון את נסיבות חייו האישיות של המערער, את המניעים שהובילו את המערער לביצוע העבירות וכן את השפעתו של ההליך על המערער ועל משפחתו. בית המשפט העמיד כנגד שיקולים אלה, בין היתר, את חומרת המעשים, ביצוע המעשים בעת שהיה המערער שוטר ואת אי נטילת האחריות. בחינתם של שיקולים אלו מגלה כי האיזון שערך בית המשפט הולם את נסיבות המקרה ולא מצאתי טעם כי נתערב בהחלטתו. 20. סוף דבר – אציע לחבריי לדחות את הערעור ולהותיר את הכרעת הדין ואת גזר הדין על כנם. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופט נ' הנדל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר ניתן היום, ‏כ"ח באלול התשע"ד (‏23.9.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14030200_W03.doc חכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il