חברת נמל אשדוד בע"מ נ. לליה שמיר מיקל

4 1 בבית המשפט העליון ער"א 3019/21 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערער: חברת נמל אשדוד בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. לליה שמיר מיקל 2. הממונה על התחרות 3. שוקי סגיס 4. אלי בר יוסף ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין בע"א 8387/20 מיום 22.2.2021 בשם המערערת: עו"ד שני רפופורט; עו"ד סתו אורנשטיין בשם משיבה 1: עו"ד מיכאל אדלר; עו"ד אלרן שפירא בר-אור; עו"ד בועז גולן; עו"ד נמרוד פראוור פסק-דין לפנַי ערעור על החלטת הרשם ר' גולדשטיין בע"א 8387/20 מיום 22.2.2021 במסגרתה נדחתה בחלקה בקשת המערערת להשחרת חלקים מסוימים בהודעת הערעור שהגישה טרם העברתה למשיבה 1 שביקשה לעיין בה. הרקע לערעור ברקע לערעור שלפנַי הכרזת הממונה על התחרות (להלן: הממונה) מיום 25.12.2015 כי המערערת, חברת נמל אשדוד בע"מ, בעלת מונופולין בשלושה קווי ספנות שונים לפריקת כלי רכב המיובאים לישראל וקביעתו כי המערערת ניצלה לרעה את מעמדה בשווקים אלה על ידי מתן הנחות האסורות לפי חוק. לאור האמור, השית הממונה עיצומים כספיים על המערערת ועל נושאי משרה בה (משיבים 4-3). על החלטה זו של הממונה הוגש ערר לבית הדין לתחרות (להלן: בית הדין) ולצדו בקשה למתן צו חיסיון על כתבי הערר לרבות נספחיהם, כך שעיון בהם לא יתאפשר לצדדים שלישיים. ביום 11.9.2016 נעתר בית הדין לבקשה והורה על הטלת חיסיון כמבוקש. בהמשך הורה אף כי ההליך יתקיים בדלתיים סגורות. במקביל לניהול ההליך בבית הדין, הגישה משיבה 1 ביום 25.10.2017 בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המערערת שעניינה נזקים שנגרמו לטענתה לחברי הקבוצה בעקבות המעשים שיוחסו למערערת על ידי הממונה. ביום 25.1.2018 הורה בית המשפט בהסכמת משיבה 1 על מחיקת בקשת האישור, אך זאת בכפוף להתחייבות המערערת שלא להעלות טענת התיישנות נגד בקשת אישור חדשה ככל שזו תוגש לאחר שיינתן פסק דין חלוט בערר שהגישה המערערת בבית הדין כאמור. פסק דינו של בית הדין ניתן ביום 23.6.2020 ובגדרו התקבל ערר המערערת באופן חלקי. בהתאם להוראת בית הדין, מגרסת פסק הדין שפורסם בפומבי הושמטו פרטים מסוימים. דעתם של המערערת ונושאי המשרה שבה לא הייתה נוחה מתוצאת פסק הדין וביום 1.12.2020 הם הגישו ערעור על פסק הדין לבית משפט זה. בסמוך לכך, הגישה משיבה 1 בקשה לעיין בכתב הערעור מכוח תקנה 4(א) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: תקנות העיון), לצורך קידום מטרתה להגשה מחודשת של הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המערערת. המערערת, בתגובתה לבקשת העיון, הסכימה להעמדת כתב הערעור לעיון משיבה 1, אך זאת בכפוף להשחרת נתונים מסוימים אותם פירטה בתגובתה. לשיטתה, ההשחרה נדרשה כיוון שחלק מהנתונים מהווים סוד מסחרי וחלק מהם הועברו לבאי כוחה על ידי צדדים שלישיים בהתאם להתחייבותם לשמור על סודיות המידע. ביום 22.2.2021 הכריע הרשם בבקשת העיון, וקבע כי יש להשחיר את מרבית הנתונים אותם ביקשה המערערת להשמיט מעותק הודעת הערעור שיימסר לעיון משיבה 1, בהינתן הצדקה לכך בדין. לצד זאת, באשר לסעיפים מסוימים בהודעת הערעור (סעיפים 264, 268 ו- 278 (להלן: הסעיפים)), אישר הרשם את השחרת הנתונים רק ביחס למידע המפורט בהם הנוגע לצד שלישי מסוים. השחרת המידע המצוי בסעיפים, שלגביו נטען כי מדובר ב"מידע מסחרי סודי" של המערערת, לא אושרה, משום שהמערערת העלתה את הטענה בלקוניות ובאופן עמום. צוין כי על המתנגד לעיון בתיק בית משפט להציג נתונים קונקרטיים לפגיעה העלולה להיגרם עקב העיון המבוקש, ואין די באמירות כלליות. טענה כללית בדבר קיומם של סודות מסחריים אין בה כדי לעמוד בנטל הנדרש מבעל דין המבקש למנוע את זכות העיון בהליך שהוא במהותו פומבי. כן הוער כי המערערת כלל לא טענה בתגובתה לבקשת העיון כי מידע דומה הושמט מכתבי בי-דין בבית הדין ומפסק דינו. טענות הצדדים על החלטה זו הוגש הערעור שלפנַי. המערערת טוענת כי המידע המופיע בסעיפים כולל נתונים המצוטטים מתוך חוות דעת שערך עבורה מומחה כלכלי, המהווים סודות מסחריים מובהקים וקשורים לכמות כלי הרכב אשר מתחרה יעיל כדוגמתה יכול היה לפרוק בנמל. עוד נטען, כי כלל המידע אשר ביקשו להשחיר בהודעת הערעור חוסה תחת צו החיסיון שניתן על ידי בית הדין וכי אין לעקוף החלטה של הערכאה הדיונית בדרך של הגשת בקשת עיון בפני ערכאת הערעור. לפיכך, על מנת להשיג את מבוקשה היה על משיבה 1 לפנות לבית הדין להסרת החיסיון על מידע זה. בתגובתה לערעור משיבה 1 תומכת את ידיה על החלטת הרשם וטוענת כי המערערת לא הרימה את הנטל המצדיק מניעת עיון במידע הכלול בסעיפים. הטענה כי המידע מהווה סוד מסחרי נטענה בלקוניות ובכל מקרה מדובר במידע מסחרי הרלוונטי לתקופה של לפני שבע שנים לפחות. בחלוף תקופת זמן כה משמעותית דרושה הצדקה משכנעת במיוחד על מנת שניתן יהיה להכיר בסודיות הנטענת של המידע. כמו כן, יש לדחות את טענת המערערת לפיה המידע שבסעיפים חסוי על פי החלטות בית הדין. זאת, שכן מידע זה לא הופיע כלל בפסק דינו של בית הדין ולא נתקבלה לגביו החלטה קונקרטית בקשר עם החיסיון. דיון והכרעה דין הערעור להידחות. זכות העיון בתיקי בית משפט מוקנית למי שאינו צד להליך מכוח תקנה 4 לתקנות העיון הקובעת כך: (א) כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית משפט (להלן – בקשת עיון), ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין. (ב) ... (ג) ... (ד) בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לענינו בתיק של המבקש, לענינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה. בהתאם לתקנה זו נקבע בפסיקה כי ככלל יש לאפשר את העיון בתיקי בית המשפט לכל אדם אף אם הוא איננו בעל דין בתיק (רע"א 1026/14 רובין נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (‏16.3.2014)). תפיסת יסוד זו נובעת מההכרה במעמדו של עקרון פומביות הדיון, והיא מתחייבת ממנו. אכן, ככל זכות, אף זכות העיון היא מוגבלת, ויש לאזנה אל מול האינטרס הציבורי ולמול זכויות ואינטרסים של בעלי הדין בהליך בו מבוקש העיון ושל צדדים שלישיים. יחד עם זאת, ולאור מעמדה המיוחד של זכות העיון הנגזרת מהעיקרון החוקתי בדבר פומביות הדיון, בעל הדין המתנגד לעיון הוא הנושא בנטל להציג טעם ממשי וכבד משקל לשלילת זכות זו או להגבלתה (ראו: בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים, פסקאות 22-20 ו-25-24 (8.10.2009); רע"א 1242/21 מעוז נ' ט.ב מתקדמים בכספים בע"מ, פסקה 7 (3.5.2021)). בענייננו החלטת הרשם שאישרה את רוב רובן של ההשחרות שנתבקשו על ידי המערערת מאזנת היטב בין הזכויות והאינטרסים של המערערת לבין הזכויות והאינטרסים של משיבה 1. אף באותם סעיפים בודדים שהשחרתם לא אושרה, אישר הרשם את השחרת המידע המופיע בהם הנוגע לצד שלישי. זאת, שעה שכפי שקבע הרשם, טענת המערערת כי עיון בסעיפים יפגע בסודותיה המסחריים נטענה בעלמא ובאופן עמום, כך שאין בה טעם ממשי לשלילת זכות העיון של משיבה 1 (השוו: בג"ץ 8935/14 חברת החשמל מחוז ירושלים נ' ממשלת ישראל, פסקה 3 (25.3.2015)). כמו כן, המערערת, אשר עליה מוטל הנטל להציג טעם לשלילת זכות העיון כאמור, כלל לא טענה בפני הרשם כי המידע המצוי בסעיפים מהווה מידע שהוטל עליו חיסיון על ידי בית הדין. אין לקבל את ניסיון המערערת לבצע "מקצה שיפורים" ולטעון טענה זו, כמו גם לבסס ולהרחיב את הטענה כי פרסום המידע יפגע בסודות מסחריים, רק כעת במסגרת הערעור שלפנַי. הלכה היא כי ערכאת הערעור איננה "מקצה שיפורים" של הערכאה המבררת (ראו: בש"א 6183/20 פלוני נ' פלוני, פסקה 3 (17.9.2020); בש"א 5174/20 שחם נ' פקיד שומה חולון, פסקה 4 (30.7.2020)). המערערת תישא בהוצאות משיבה 1 בסך של 7,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י"ט בתמוז התשפ"א (‏29.6.2021). ש ו פ ט _________________________ 21030190_N04.docx אש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1