פלוני נ. פלוני

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3018/24 לפני: כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ כבוד השופט ח' כבוב העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. בית הדין הרבני האזורי תל אביב יפו 3. בית הדין הרבני הגדול בירושלים עתירה למתן צו על תנאי בעניין החלטותיו של בית הדין הרבני הגדול בירושלים בתיק 1471413/1 מימים 27.3.2024, 2.4.2024 ו-7.4.2024 בשם העותר: עו"ד שלמה בן חיים פסק-דין השופטת ג' כנפי-שטייניץ: עניינה של העתירה שלפנינו בשלוש החלטות שניתנו על-ידי המשיב 3, בית הדין הרבני הגדול, בימים 27.3.2024, 2.4.2024 ו-7.4.2024. ברקע לעתירה עומדת תביעת גירושין ומזונות שהוגשה נגד העותר, המתבררת בימים אלה לפני בית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו. ההחלטה הראשונה עליה מלין העותר התקבלה ביום 27.3.2024 על-ידי בית הדין הרבני הגדול, במסגרת הליך ערעורי שפתח העותר. בית הדין הרבני הגדול (הדיין צ' בן יעקב), הורה בהחלטתו, כי שמיעת הערעור מותנית בהפקדת ערובה בסך של 25,000 ₪, להבטחת הוצאות משפט, זאת בהתאם לסמכות הקבועה בתקנה קלד לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג. העותר לא השלים עם החלטה זו והגיש בעניינה בקשה לעיון מחדש וכן בקשה לפסלות הדיין בן יעקב עקב טענה לניגוד עניינים. כן ביקש העותר להורות על פסלות הרכבי הדיינים היושבים בדין בבית הדין הרבני הגדול עם הדיין ז' כהן, שנתן את ההחלטה מושא הערעור, ומשמש גם כדיין בבית הדין הרבני הגדול במינוי זמני, כך לפי הבקשה. בהחלטתו מיום 2.4.2024, דחה הדיין בן יעקב את בקשת הפסילה בנמקו כי "אין מקום לפסול הרכב, אך מפני שהחלטותיו אינן נושאות חן וחסד בעיני מי מהצדדים והרצון לפסול הרכב נובע מתוך רצון להישגים משפטיים". עוד קבע כי "החלטתי לקביעת הפקדה, אינה פוסלת אותי מלדון בתיק, וטוב לה לאותה בקשה שלא הוגשה לכתחילה". העותר הגיש בקשה נוספת אותה מיען לנשיא בית הדין הרבני הגדול, בה ביקש לעכב את כל ההליכים בערעור עד להגשת עתירה לבית משפט זה בעניין בקשת הפסלות. בקשה זו נדחתה ללא נימוקים בהחלטת הדיין בן יעקב מיום 7.4.2024. מכאן לעתירה שלפנינו. העותר מבקש לבטל החלטות אלו ולהורות על פסלות הדיין בן יעקב, וכן להורות על שמיעת הערעור בלא הפקדת ערובה. העותר שב על בקשתו להורות על פסילת הדיינים היושבים בדין בבית הדין הרבני הגדול עם הדיין ז' כהן. כן טוען העותר כי הדיינים כהן ובן יעקב נגועים שניהם בעניין אישי, זאת מטעמים שונים שפורטו בבקשות הפסלות שהוגשו מטעמו. העותר מוסיף ומלין על כך שהדיין בן יעקב דחה את בקשת הפסלות ללא נימוק ומבלי להידרש לטענות שהופנו כלפיו. כן הוא מלין על כך שבקשתו לעיכוב הליכים, אשר הוגשה מכוח ההוראות שנקבעו בסעיף 19א(ח) לחוק הדיינים, התשט"ו-1955 (להלן: חוק הדיינים), נדחתה אף היא בלא נימוק על-ידי הדיין בן יעקב, אף שזו הוגשה לנשיא בית הדין הרבני הגדול. לצד העתירה, הגיש העותר גם בקשה למתן צו ביניים, ובה סעדים החופפים במהותם לסעדים העיקריים שהתבקשו על-ידו בעתירה. דין העתירה להידחות על הסף, ללא צורך בתגובת המשיבים. נראה כי העותר מפנה את טענותיו כלפי שני עניינים עיקריים – עניין הפסלות ועניין הערבות. בכל המתייחס לעניין הפסלות – סעיף 19א לחוק הדיינים קובע, בין היתר, את סדרי הדין החלים על בקשות לפסלות דיינים בבתי הדין הרבניים. סעיף 19א(ה) מורה כי "נטענה טענת פסלות נגד דיין, יחליט בה אותו דיין לאלתר ולפני שייתן כל החלטה אחרת". אשר לערעור על החלטות אלו – סעיף 19א(ז) מורה כי הערעור יידון "לפני בית הדין הרבני הגדול; בערעור ידון נשיא בית הדין הרבני הגדול, או מותב של דיינים של בית הדין הרבני הגדול, או אחד הדיינים של בית הדין הרבני הגדול, הכל כפי שיקבע הנשיא". בסעיף 19א(ח) נקבע כי כאשר בעל דין מודיע כי בדעתו לערער על ההחלטה בבקשת הפסלות "יופסק הדיון עד להחלטה בערעור, זולת אם החליט הדיין או בית הדין, לפי הענין, מנימוקים שיירשמו, שיש להמשיך בהליך". עם זאת, מקום שבו הוחלט להמשיך בבירור הליך, והוגש ערעור על החלטת הפסלות "רשאי נשיא בית הדין הרבני הגדול או מי שדן בערעור להורות, לבקשת המערער בכתב הערעור, על הפסקת ההליך עד להחלטה בערעור". כאמור, העותר הגיש בקשה לפסלותו של הדיין בן יעקב, אשר נדחתה בהחלטתו מיום 2.4.2024. ככל שברצונו של העותר להשיג על החלטה זו עומדת לפניו האפשרות לעשות כן מכוח הסמכות שנקבעה בסעיף 19א(ז) לחוק הדיינים כמפורט לעיל. משלא פעל למיצוי זכויותיו בהתאם לסדרי הדין הקבועים בחוק הדיינים, יש לדחות את עתירתו מחמת קיומו של סעד חלופי. אף לא ראיתי מקום להיעתר לטענותיו של העותר בכל הנוגע לבקשה לעיכוב הליכים, שכן בית הדין הרבני הגדול מוסמך היה להורות על המשך בירור ההליך, ומכל מקום עומדת לעותר הזכות להגיש בקשה מתאימה בעניין זה במסגרת ערעור הפסלות, כפי שהובהר לעיל (ראו: בג"ץ 4078/22 פלונית נ' הדיין שלמה שפירא, פסקה 7 (19.6.2022); בג"ץ 4572/09 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי - תל אביב, פסקה 3 (17.6.2009)). אשר לטענות המופנות כלפי החלטת בית הדין הרבני להתנות את שמיעת הערעור בהפקדת ערובה בסך של 25,000 ₪ – הלכה פסוקה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים, והתערבותו שמורה למקרים חריגים שבהם נפל בהחלטה פגם מהותי כגון חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק או במקרים חריגים אחרים בהם מוצדק להעניק סעד מן הצדק. כלל זה חל ביתר שאת מקום שבו עסקינן בהחלטות דיוניות, כגון החלטה המורה על הפקדת ערבות בהליך ערעור כבענייננו (בג"ץ 8613/22 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 3 (18.1.2023); בג"ץ 1569/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 5 (20.3.2023)). העניין שלפנינו אינו בא אפוא בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבותנו. אשר על כן, העתירה נדחית ועמה הבקשה למתן צו ביניים. משלא התבקשו תגובות, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ג' בניסן התשפ"ד (‏11.4.2024). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 24030180_X01.docx מנ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1