ד"ר תהילה גרוס(לסמן) נ. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים

החלטה בתיק בג"ץ 3013/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3013/07 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ע' פוגלמן העותרת: ד"ר תהילה גרוס (לסמן) נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים 2. הטכניון-מכון טכנולוגי לישראל 3. מוסד הטכניון למחקר ולפתוח בע"מ 4. הסתדרות העובדים החדשה עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרת: עו"ד רפאל גרוס בשם המשיבים 2-3: עו"ד גילת ויזל-סבן בשם המשיבה 4: עו"ד ורד שדות פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. במשך כ-21 שנים עבדה העותרת לסירוגין אצל המשיב 2 (להלן – הטכניון) ואצל המשיב 3 (להלן – מוסד הטכניון). לאורך תקופה זו הועסקה העותרת בתפקידים שונים. בשנים 1986-1977 היתה העותרת סטודנטית לקבלת תואר דוקטור בפקולטה לכימיה בטכניון. במהלך תקופה זו עבדה היא בעבודות המיועדות לסטודנטים, כגון מדריכה, אסיסטנטית, עוזרת הוראה ועובדת מחקר. בשנים 1988-1987, לאחר שקיבלה תואר דוקטור, היתה העותרת פוסט-דוקטורנטית בפקולטה לכימיה בטכניון. בתקופה זו עסקה העותרת במחקר ואף ניהלה את היחידה לנוער שוחר מדע. בסיום תקופה זו קיבלה העותרת פיצויי פיטורין. משנת 1988 ועד לשנת 1996 עבדה העותרת כ"עמית מחקר" במוסד הטכניון. העותרת מציינת כי בשנים אלה ניהלה היא את היחידה לנוער שוחר מדע. משנת 1996 ועד לשנת 1998 הועסקה העותרת בטכניון כמרכזת מדעית ביחידה לפעולות נוער, לאחר שנבחרה במכרז. העותרת מונתה לתפקידה לתקופת ניסיון של שנה אחת, אשר הוארכה בחצי שנה נוספת. בסיומה של תקופת הניסיון פוטרה העותרת מעבודתה. 2. העותרת פנתה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה בבקשה לסעד הצהרתי, לפיו על תנאי עבודתה ופרישתה חלות הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד אשר נחתם ביום 30.5.1979 בין הנהלת הטכניון להסתדרות הכללית (להלן - ההסכם הקיבוצי). כמו כן ביקשה היא שיוצהר כי הפכה לעובדת קבועה, וכי פיטוריה מנוגדים להסכם הקיבוצי ודינם להתבטל. ביום 2.12.01 דחה בית הדין האזורי את תביעותיה של העותרת לסעד הצהרתי. ערעורה של העותרת לבית הדין הארצי לעבודה נדחה ברובו ביום 13.12.06, ונקבע כי העותרת לא זכתה למעמד של קביעות בעבודתה. הערעור התקבל בנוגע לסוגיה אחת, היא הארכת תקופת הניסיון, ולעותרת נפסקו פיצויים בגובה משכורת של חודש אחד. העתירה שבפנינו מופנית כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. 3. דין העתירה להידחות על הסף. טענותיה של העותרת מופנות כנגד קביעותיהם של בית הדין הארצי ובית הדין האזורי. העתירה מעלה שאלות ערעוריות באופיין, אשר אין זה ממנהגו של בית המשפט הגבוה לצדק להתערב בהן (למקרים בהם יתערב בית המשפט הגבוה לצדק בפסיקותיו של בית הדין הארצי לעבודה ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673). העתירה מעלה טענות שונות, חלקן בעלות אופי עובדתי מובהק. טענות אלו נדונו בפני שתי הערכאות אשר דנו בנושא, ונדחו זה מכבר. כך למשל טוענת העותרת כי היה על "המשיבים" (כשהכוונה היא לטכניון ולמוסד הטכניון במשותף) להעניק לה קביעות כבר בתקופה בה שימשה כ"עמית מחקר" במוסד הטכניון, דהיינו בשנים 1996-1988. זאת, מכיוון שלא עסקה במחקר, ולא יכולה היתה להיות "עמית מחקר". דברים אלה של העותרת מנוגדים לקביעותיו של בית הדין הארצי לעבודה, אשר קבע כעובדה כי הסטטוס של "עמית מחקר" תאם את עבודתה של העותרת בפועל, ולא קיבל את טענתה לפיה לא עסקה היא במחקר באותה עת. נקבע כי אף בשנים 1996-1994, בהן עבדה העותרת כ"עמית מחקר" ללא שיוך אקדמי, היה הסטטוס של העותרת - בהסכמתה - "עמית מחקר". נבהיר, כי המסלול של "עמית מחקר" הינו מסלול ללא קביעות, אשר הוראות ההסכם הקיבוצי אינן חלות עליו. לפיכך, אין העותרת זכאית לקבל קביעות בעבודתה בגין שנים אלו. טענה נוספת של העותרת מתייחסת לתקופה העוקבת. כזכור, בשנת 1996, בתום התקופה בה הוגדרה העותרת כ"עמית מחקר", נבחרה היא במכרז לתפקיד של מרכזת מדעית ביחידה לפעולות נוער. המינוי היה לתקופת ניסיון של שנה אחת, שהוארכה לאחר מכן. לטענת העותרת, לא היה כל שינוי במהות התפקיד אותו מילאה לפני ואחרי המכרז. גם כאן מנוגדת טענה זו לקביעותיו העובדתיות של בית הדין הארצי, אשר קבע כי תפקידה של העותרת היה שונה מזה אשר ביצעה קודם בהיקפו, במהותו ובדרך מימונו. אף טענותיה של העותרת לגבי תקופת הניסיון נבחנו היטב. כך, גורסת העותרת שמרגע שהסתיימה תקופת הניסיון של שנה אחת, הפכה היא לעובדת קבועה. זאת, משום שסיימה את תקופת הניסיון בהצלחה, בהתאם להסכם הקיבוצי. כאמור, הוארכה תקופת הניסיון של העותרת בחצי שנה, אשר בסיומה פוטרה. עמדת המשיבה 4, הסתדרות העובדים החדשה, וכמוה גם עמדת העותרת, הינה שאין מקום לאפשר למעסיק להאריך את תקופת הניסיון מעבר לקבוע בהסכם הקיבוצי. ברם, בית הדין הארצי קבע שההארכה נעשתה לטובת העובד, קרי העותרת, שכן האלטרנטיבה היתה לפטרה. לא שוכנענו שמדובר בעניין המצדיק את התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק. גם אם נפל פגם, בעצם ההארכה או בעיתויה, אין בכך כדי להביא למסקנה כי העותרת הפכה לעובדת קבועה. אף טענתה של העותרת בשאלת הגורם המוסמך לקבוע האם סיימה היא את תקופת הניסיון בהצלחה, נדונה באריכות על ידי בית המשפט האזורי, ואין צורך להידרש לכך שוב. 4. העותרת מנסה, מטבע הדברים, להציג את המקרה כמקרה עקרוני המצדיק התערבות של בית המשפט הגבוה לצדק. אולם כאמור, בטיעונים העיקריים משיגה העותרת למעשה על ממצאי עובדה שונים. יתכן שלוּ העובדות היו כגרסתה, היה לענין פן עקרוני, המצדיק בחינה נוספת. אולם, משאין הדברים כן, אין מנוס מדחייתה של העתירה. 5. העתירה נדחית, איפוא. אין צו להוצאות. ניתן היום, ל' באב התשס"ז (14.8.2007). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07030130_S02.doc/צש מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il