פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

בג"ץ 3009/09

מוחמד דיב הייב נ. מדינת ישראל

העותר ביקש להורות למשיבים להקצות לו שטח מרעה חלופי לעדרו, לאחר שפונה משטח קודם בו פלש.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?
תאריך פרסום 12/08/2009 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק בג"ץ — עתירה לבית משפט גבוה לצדק.
מספר התיק 3009/09 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה הקצאת קרקע למרעה — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור העותר ביקש להורות למשיבים להקצות לו שטח מרעה חלופי לעדרו, לאחר שפונה משטח קודם בו פלש.
החלטת בית המשפט נדחה על הסף (פרוצדורלית) — ההליך נדחה ללא דיון לגופו, מסיבה פרוצדורלית (למשל חוסר סמכות או איחור).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

בג"ץ 3009/09

מוחמד דיב הייב נ. מדינת ישראל

העותר ביקש להורות למשיבים להקצות לו שטח מרעה חלופי לעדרו, לאחר שפונה משטח קודם בו פלש.

נדחה על הסף (פרוצדורלית) ?

סיכום פסק הדין

העותר, מגדל בקר, עתר לבית המשפט העליון בדרישה לקבל שטח מרעה שהובטח לו. העותר פונה בעבר משטח 'כרי דשא' בעקבות הליכים משפטיים ממושכים. המדינה טענה כי העותר לא פנה לוועדת ההשכרות כנדרש בנהלים להגשת בקשה מעודכנת, וכי הבקשה הישנה אינה רלוונטית עקב שינויים בגודל העדר. בית המשפט דחה את העתירה על הסף בקובעו כי העותר לא מיצה את ההליכים המנהליים מול הרשות המוסמכת. השופטים מתחו ביקורת על התנהלות העותר ועל ריבוי ההליכים המשפטיים שנקט בהם לאורך שנים, תוך הפרת צווי פינוי קודמים.

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)
הרכב השופטים ס' ג'ובראן, א' רובינשטיין, א' פרוקצ'יה
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • מוחמד דיב הייב

נתבעים

  • מדינת ישראל
  • מינהל מקרקעי ישראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • העותר לא מיצה הליכים מנהליים מול ועדת ההשכרות.
  • הבקשה שהוגשה בעבר אינה רלוונטית עקב שינויים בגודל העדר.
  • העותר לא הגיש בקשה מעודכנת כנדרש בנוהל.
  • העותר פועל בחוסר ניקיון כפיים בשל הפרה מתמשכת של צווי פינוי.
טיעוני ההגנה
  • העותר זכאי לקבל שטח מרעה שהובטח לו בעבר.
  • העותר טוען כי הגיש בקשה בעבר והיא הייתה צריכה להידון.
  • העותר טוען כי השטח הזמני שהוצע לו אינו מתאים.
מחלוקות עובדתיות
  • האם העותר פינה בפועל את עדרו משטח 'כרי דשא'.
  • האם הבקשה הישנה שהוגשה על ידי העותר עדיין תקפה.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • מכתבי חלופת המשיבים לעותר (נספחים מש/3 עד מש/7)
  • פסק דין בבג"ץ 765/07

הדגשים פרוצדורליים

  • העתירה נדחתה על הסף בשל אי מיצוי הליכים מנהליים.

הפניות לתיקים אחרים

תקדימים משפטיים
הפניות לפסקי דין אחרים
  • ה"פ 112/01 (בית משפט השלום בנצרת)
  • בש"א 6288/06 (בית משפט השלום)
  • עפ"א 41/08 (בית המשפט המחוזי)

תגיות נושא

  • מקרקעין
  • מרעה
  • מיצוי הליכים
  • עתירה מנהלית

שלב ההליך

עתירה

סכום הוצאות משפט

5000

טענות מנהליות

הבטחה מנהלית
הטענה הועלתה ונדחתה
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק בג"ץ 3009/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3009/09 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותר: מוחמד דיב הייב נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. מינהל מקרקעי ישראל עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד דוד דרעי בשם המשיבים: עו"ד רועי שויקה פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: בפנינו עתירה שעניינה בקשת העותר להורות למשיבים לנמק, מדוע לא יקיימו את התחייבותם להעביר לשימושו שטח מרעה שהוקצה לו. העותר הוא בעל עדר בקר המתגורר בטובא זנגרייה. בתמצית גלגולי העבר של הפרשה, העותר נהג לרעות את העדר בשטחים השייכים לחוות "כרי דשא", חוות מחקר של משרד החקלאות (להלן: כרי דשא). בפסק דין של בית משפט השלום בנצרת מיום 29.11.2001 שניתן בהסכמת העותר (ה"פ 112/01), נאסר עליו להכניס את עדרו לשטח זה (להלן: פסק דין לפינוי). העותר הפר צו זה והמשיבים נאלצו להגיש ביום 8.11.2006 בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט, לכוף אותו לציית לפסק הדין לפינוי ולא להשיג את גבולה של כרי דשא. בקשה זו התקבלה בהחלטת בית משפט השלום מיום 20.1.08 (בש"א 6288/06) ולעותר ניתנה ארכה של 30 יום לסילוק עדרו משטח החווה, שלאחריה תביא הפרת הוראת בית המשפט למאסרו. ערעור שהוגש על החלטה זו נדחה ביום 2.12.2008 בבית המשפט המחוזי (עפ"א 41/08). לאחר מכן, דחה בית משפט זה (השופט א' רובינשטיין) גם את הבקשה לרשות ערעור שהוגשה בפניו (ע"פ 10918/08), תוך שקבע כי על העותר להוציא את עדרו מכרי דשא עד ליום 15.1.2009 (להלן: ההחלטה האחרונה לפינוי העדר). במקביל להליכים האמורים, הגיש העותר מספר עתירות שעניינן הקצאת שטח מרעה חלופי עבור הבקר שברשותו. בהתייחס רק לאירועים השייכים לענייננו, בעקבות שינויים שביצע משרד החקלאות בשנת 2006 בהסדרים של הקצאת קרקעות למרעה בצפון הארץ, הוצע לעותר שטח מרעה של 1700 דונמים (להלן: השטח המוקצה). ואולם, הלה בחר שלא לשתף פעולה עם המשיבים ואף עתר לבית משפט זה, בבקשה להורות למשיבים להותיר את עדרו בשטח בו הוא מצוי נכון לאותו מועד, הואיל והשטח המוקצה איננו מתאים לרעייה. ביום 29.6.2008, דחה בית המשפט (השופטים א' א' לוי, א' חיות וח' מלצר) את העתירה על הסף, נוכח ההפרה המתמשכת של פסק הדין לפינוי (בג"צ 765/07). בחודשים ינואר-מרץ 2009, וכבר לאחר מתן ההחלטה האחרונה לפינוי העדר, התקיימה בין בא כוח העותר לבין באי כוח המשיבים, חלופת מכתבים (ראו נספחים מש/3 עד מש/7 לתגובת המשיבים). בא כוח העותר הודיע במסגרתה, כי מרשו מסכים להקצאת שטחי המרעה שהוצעו לו בעבר ודרש לקבל שטחים אלה ולהעביר לשם את עדרו בהקדם האפשרי. עוד צוין על ידו, שעם מתן ההחלטה האחרונה לפינוי העדר, הבקר של מרשו פונה משטחה של כרי דשא ומוחזק כיום בתנאים בלתי מתאימים אשר מסבים נזק לעדר ומלווים בהוצאות רבות. בתגובות שנמסרו לעותר נאמר, כי קבלת שטח המרעה עבור העדר כרוכה בהגשת בקשה מתאימה לוועדת ההשכרות להקצאת קרקע למרעה על פי נוהל המנהל למשרד החקלאות, בצירוף מסמכים ואישורים מעודכנים. עוד הודגש בתשובה, כי בכל מקרה הטיפול בפנייה יהיה מותנה בכך, שהעדר אכן פונה מכרי דשא. כפתרון ביניים עד להקצאת הקרקע, הוצע לעותר להעביר את הבקר לשטח רעייה זמני, ואולם בא כוחו טען כי אותו שטח רווי בעדרים ואיננו מהווה פתרון אמיתי. בא כוח העותר מפנה בעתירה שבפנינו למכתבים המוזכרים לעיל – בהם הוא מבקש לאפשר לו להעביר את עדרו לשטח המוקצה, עליו דובר בבג"צ 765/07 – ומלין על כך שהמשיבים דורשים ממנו לפנות לוועדת ההשכרות ולהגיש בקשה חדשה לקבלת השטח. בקשה כאמור, הוגשה לדבריו לפני זמן רב והייתה צריכה להידון בפני הוועדה כבר בחודש אוגוסט 2008. בא כוח המשיבים מציין בתגובה, כי עקב שינויים בגודל העדר, הטיפול בפניית העותר מחייב הגשת בקשה חדשה ומעודכנת, והבקשה שהוגשה על ידו בעבר איננה רלוונטית עוד. דבר זה כבר הובהר לעותר באחת מן התגובות למכתביו (ראו נספח מש/5 לתגובת המשיבים). היות שבקשה כאמור לא הוגשה, העתירה לוקה לדבריו באי מיצוי הליכים ועל כן דינה להידחות על הסף. נוסף על כך, הועלו בתגובה לעתירה ספקות בנוגע לעובדת הוצאת העדר מכרי דשא והפרה מתמשכת זו של החוק, צריכה להביא לדברי בא כוח המשיבים לדחיית העתירה גם בשל אי ניקיון כפיים. לבסוף הודגש בתגובה, כי נכון להיום עדיין קיים שטח פוטנציאלי להקצאה עבור עדר הבקר ואולם אם העותר לא יפנה לוועדת ההשכרות בתוך זמן סביר ויעמוד בנוהל ההגשה כנדרש, לא ניתן יהיה להבטיח כי יוותר עבורו שטח פנוי למרעה. דין העתירה להידחות על הסף, בשל אי מיצוי ההליכים להקצאת שטח מרעה עבור העותר, על פי נהלי משרד החקלאות. עד למתן פסק הדין בבג"צ 765/07 בחודש יוני 2008, העותר סירב לקבל את השטח המוקצה. הפניה למשיבים בבקשה לקבל שטח זה נעשתה כמחצית השנה מאוחר יותר, בחודש ינואר 2009, אחרי מתן ההחלטה האחרונה לפינוי העדר. במכתב לעותר מיום 21.1.2009, כחודשיים וחצי לפני הגשת העתירה הנוכחית, הדגישה באת כוח המשיב 1 כי הבקשה לקבלת שטחי מרעה שהוגשה על ידו בעבר, איננה מעודכנת ויש להגיש לוועדת ההשכרה מסמכים חדשים שישקפו את מצב העדר כיום. חרף הקשיים אותם מציג בא כוח העותר בפנינו, הוא לא היטיב להסביר מה פסול מצא הוא בנהלים המקובלים במשרד החקלאות ומדוע אין הוא מגיש לועדת ההשכרות אישורים מעודכנים, תחת הגשת עתירה לבית משפט זה. עד למיצוי ההליך המנהלי, אין לעותר להלין על היעדר שטח מרעה ראוי עבור עדרו, אלא על עצמו. נוכח המצוקה הכללית בשטחים המתאימים לרעייה באזור, טוב יעשה הוא, אם יביא בהקדם את כלל המסמכים הנדרשים בפני הוועדה וימנע את הקצאת השטח שייועד לו, לפונים אחרים. בנסיבות האמורות, אין צורך להידרש לטענות המשיבים בנוגע לפלישת העדר של העותר בחזרה לכרי דשא. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. בנסיבות העניין, העותר ישא בהוצאות בא כוח המשיבים בסך של 5,000 ש"ח. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: מסכים אני לחוות דעתו של חברי השופט ג'ובראן. בע"פ 4650/08 ברנס נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) נזדמן לי לומר: "תמונת ההשתלשלות, שאין עליה חולק - מבהילה, לכאורה לא תיאמן אם כי כנראה אלה העובדות ועל כן תיאמן. והואיל וכבר ראינו דוגמתה בכגון דא לא אחת, המשמעות היא כי משהו לקוי עד היסוד בעצם האפשרות להליכים מרובים כל כך, גם אם אין חולק על זכותו של כל אדם להיאבק משפטית. ואולם, בין מאבק משפטי הוגן לבין סאגה רבת שנים שיש בה לטעמי ניצול לרעה של הליכי משפט... קשה למצוא מכנה משותף - והשומע תְצִלֶינה אוזניו". בנדון דידן, כבאותו מקרה, נדרשו שמונה שנים לפינוי עדרו של העותר, ובע"פ 10918/08 הייב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם) שהגיש העותר ציינתי: "לענין השטח - ייכבד (העותר - א"ר) ויפנה, ייכבד ויגיש את הטפסים, ההחלטות יינתנו, ויקבל הוא כדין את השטח שהוקצב לו... הליכים אלה נמשכים יתר על המידה... בע"פ 6720/06 דהרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) נאמר... אין מקום לרפות עוד את ידיהם של המנסים לאכוף את החוק ונתקלים בתמרונים מתמרונים שונים, גם אם אלה נעשים במסגרת הליכי בית משפט". חזרתי כאן על דברים אלה במבט צופה פני עתיד. דלתי בית המשפט פתוחות, אך גם להן גבולות ומפתחות. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה לפסק דינו של חברי השופט ג'ובראן ולהערותיו של חברי השופט רובינשטיין. ש ו פ ט ת ניתן היום, כ"ב באב התשס"ט (12.8.2009). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09030090_H02.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il