שמעון כהן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3007/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3007/08 ע"פ 3143/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה המערער בע"פ 3007/08 והמשיב בע"פ 3143/08 : שמעון כהן נ ג ד המשיבה בע"פ 3007/08 והמערערת בע"פ 3143/08: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 21.2.08 בת"פ 8069/07 שניתן על-ידי כבוד השופט יורם צלקובניק תאריך הישיבה: ג' באב התשס"ח (04.08.08) בשם המערער בע"פ 3007/08 והמשיב בע"פ 3143/08: עו"ד שמעון תורג'מן בשם המשיבה בע"פ 3007/08 והמערערת בע"פ 3143/08: עו"ד מיטל בוכמן שינדל בשם שירות המבחן לנוער: גב' ברכה וייס פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: 1. ביום 29.3.07 הורשע המערער (המשיב בערעור המדינה) על-פי הודאתו, ובמסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נהיגה ללא רישיון רכב, ונהיגה ללא ביטוח. נגזרו עליו בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט צלקובניק) 18 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, ופסילה מהחזקת רישיון נהיגה לתקופה של 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר. העונש נגזר בלא שהיתה הסכמה בין בעלי הדין לענין העונש. הן המערער והן המדינה הגישו ערעורים על גזר הדין - זה לענין חומרת העונש, וזו לענין קולתו. 2. התשתית העובדתית ברקע הרשעתו של המערער קשורה בכך כי ביום 16.2.07 הוא נהג ברכב בלא ביטוח ורישיון רכב בר-תוקף. שוטר משטרתי שהבחין ברכב סימן למערער לעצור את רכבו לצורך בדיקה. המערער לא נענה, ופתח בנסיעה פראית כשהוא חוצה נתיבים בכביש תוך לקיחת סיכונים חמורים ביותר. השוטר דלק אחריו ברכב משטרתי, כשהוא מפעיל אזעקה ואור מהבהב. המערער המשיך לנסוע במהירות ובפראות כשהוא עובר מנתיב לנתיב כדי לעקוף את הרכבים שמלפניו. כשהגיע לצומת בה דלק אור אדום ברמזור, סטה בחדות ימינה, כשהוא חוצה את נתיבי הנסיעה לצורך כך. נהג שנסע בנתיב הימני במקביל למערער נאלץ לבלום בלימת חירום כדי למנוע התנגשות. רכב שנסע מאחורי אותו רכב נאלץ אף הוא לבלום בלימת חירום, ולסטות מנתיב נסיעתו כדי למנוע התנגשות ברכב שמלפניו. בפנותו ימינה, המשיך המערער בנסיעה מהירה והתעלם מדרישותיו החוזרות של השוטר לעצור. נסיעתו ברחוב אליו פנה אילצה שני כלי רכב לבלום בלימת חירום, ושניים אחרים לסטות מנתיב נסיעתם. בהמשך, הגיע המערער לצומת רמזורים, שבו דלק אור אדום. הוא עצר מאחורי רכב שעמד בצומת בנתיב השמאלי. השוטר שנסע אחריו יצא מהניידת וניגש לפתוח את דלת רכבו של המערער; בשלב זה התחלף האור ברמזור לירוק, והמערער החל בנסיעה. השוטר נאלץ לרוץ לפני הרכב כדי למנוע מהמערער מלהמשיך בנסיעתו. בשלב זה, פתח המערער את דלת רכבו ונעצר. 3. תסקיר שירות המבחן בעניינו של המערער מעלה כי מדובר באדם המתקשה להתמודד במצבי לחץ, אשר אינו בשל לטיפול שיקומי, ולכן שירות המבחן לא כלל המלצה טיפולית בתסקירו. עם זאת, הוא המליץ להסתפק בעונש מאסר בעבודות שירות, לאור העובדה כי המערער נעדר עבר פלילי, ונוכח החשש כי עונש מאסר בפועל עלול לדרדר את מצבו. 4. בית המשפט המחוזי הדגיש בגזר דינו, מחד, את חומרת התופעה של נהיגה פראית בכבישי הארץ, המלווה בהימלטות מביקורת משטרה ומהוראות השוטרים, ועל הסיכון החמור שתופעה זו טומנת בחובה, המצדיק הטלת עונשים מוחשיים שיהוו הרתעה אפקטיבית מפני התנהגות עבריינית כזו. מצד שני, הוא ייחס משקל לנסיבותיו האישיות של המערער - לגילו הצעיר, להתנהגותו הנורמטיבית דרך כלל, ולחרטה שהביע והודאתו בעבירות. בשים לב להיבטי החומרה והקולא הללו, גזר עליו את העונש שפורט לעיל. 5. המדינה מערערת על קולת העונש. בערעורה היא טוענת כי עונש של 18 חודשי מאסר בפועל שנגזרו על המערער אינו הולם את חומרת התנהגותו, ואת הסיכון הרב הטמון בה לחיי אדם ולרכוש, וכי אין בעונש שנגזר כדי לתת מענה למטרות ההרתעה והגמול הנדרשים. לדבריה, עונש זה אף סוטה מרמת הענישה הנהוגה בבית משפט זה ביחס לעבירות דומות של נהיגה פראית במסגרת מרדפים משטרתיים, אשר הועמדה בדרך כלל על מספר שנות מאסר בפועל, והוחלה גם על נהגים צעירים, נעדרי עבר פלילי. על-פי הטענה, מקרה זה אינו מצדיק סטייה ממדיניות ענישה זו. 6. המערער מצדו קובל על חומרת העונש שנגזר עליו. הוא טוען, כי היה מקום לתת משקל ראוי לנסיבות העבירות בעניינו, שלא היו מן החמורות ביותר, וכן לנסיבותיו האישיות - גילו הצעיר, ועברו הנקי, כמו גם המלצת שירות המבחן שהמליץ להסתפק בעונש של מאסר בעבודות שירות. הוא הדגיש את הנזק הרב העלול להיגרם לו אם ייאלץ לרצות עונש מאסר בפועל. יש לציין, כי בפתח הדיון בערעורים, ביקש ב"כ המערער להשיג גם על ההרשעה של מרשו בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, בטענה כי הודאת המערער בעובדות כתב האישום אינה מגבשת את יסודות העבירה הנדרשים. בהמלצתנו, חזר ב"כ המערער מטענה זו. 7. שקלנו את מכלול שיקולי הענישה על רקע כלל נסיבותיהם של העבירות והעבריין, ובאנו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערב בגזר הדין שהטיל בית המשפט קמא, משאין הוא סוטה באורח קיצוני, בין לחומרה ובין לקולא - סטייה המצדיקה התערבותה של ערכאת ערעור. אין חולק, כי עבירות הכרוכות בנהיגה פראית ברחובותיה של עיר, תוך הימלטות מאנשי משטרה, והתעלמות מדרישתם לעצור, ואגב יצירת סיכון ישיר ומיידי לשלומם של הולכי רגל ונוהגים ברכב, מתאפיינות בחומרה יתירה מכמה בחינות. ראשית, הן טומנות בחובן סיכון מובנה לחיי בני אדם ולשלומם כאשר הם מצויים בכביש או בסמוך לו. הן טומנות סיכון גם לשלמות רכוש, בין של הפרט ובין של הציבור. הן מלוות לעיתים קרובות בנהיגה ללא רישיון רכב וללא ביטוח, כפי שארע גם במקרה זה. ובכך לא די. תופעות הנהיגה העבריינית כאמור מלוות, על-פי רוב, בהימלטות מפני המשטרה, ששוטריה דולקים אחרי הנהג העבריין, ודורשים ממנו לעצור את רכבו, ולמלא אחר הוראות שהם מציבים בפניו באמצעות הכריזה המשטרתית. המרדפים המשטרתיים אחר נהגים נמלטים משקפים התנהגות עבריינית שיש בה משום עקיפת החוק ועקיפת גורמי אכיפת החוק, המבטאת פגיעה עמוקה במרותם של אנשי החוק ובכוחה המרתיע של המשטרה. יש בתופעה זו מסימניה של האנרכיה בכבישים, ומן הסכנה להפרה בוטה של מרותו של החוק ושל מרות הממונים על השלטתו. עבירות אלה הפכו בשנים האחרונות לתופעה נפוצה באזורים שונים בארץ, בבחינת "מכת מדינה", הצוברת תאוצה, ופוגעת פגיעה ישירה ומיידית באינטרס ההגנה על שלום הציבור ובחובה להגן על שלטון החוק במובנו הרחב. תופעות אלה מחייבות, על כן, ענישה ראויה, אשר תבטא את עוצמת הפרת החוק בנסיבות אלה על כל היבטיה. ואמנם, בית משפט זה הנהיג מדיניות ענישה מחמירה בסוג זה של עבירות, המגיעה כדי עונשי מאסר בפועל מוחשיים, במטרה להשיג הרתעה אפקטיבית, ולבער את נגע התופעה הזו מכבישי הארץ (ראו למשל ע"פ 1133/07 אלדראג'ה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.11.07); ע"פ 2079/06 אבו עצא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.6.06); ע"פ 342/05 אלרביעה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.6.05); ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (לא פורסם, 11.11.04); ע"פ 6563/07 אלקרנאוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.3.08); ע"פ 9211/07 מדינת ישראל נ' נוג'ידאת (לא פורסם, 5.3.08); ע"פ 6155/07 אמג'ד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.1.08)). עם זאת, בצד מדיניות ענישה מחמירה, לעולם יש להתייחס לנסיבות האינדיבידואליות לנאשם בבואנו לגזור את הדין. נדרש איזון ראוי בענישה בין מגמת הענישה הכללית בסוג עבירות הטומנות סיכון מיוחד, לבין מתן משקל לנסיבות האישיות לנאשם, הראויות להתחשבות ביחסיות הנדרשת. בענייננו, העבירות אותן עבר המערער נושאות חומרה מיוחדת על-פי טיבן, הן במישור הסיכון לציבור מנהיגתו הפראית והן במישור ההתנכרות שהפגין ביחס להוראות השוטר, והתעלמותו מדרישות גורמי אכיפת החוק שביטאו יחס מזלזל לחוק ולאנשי חוק. עם זאת, יש לומר, כי נסיבותיו של מקרה זה אינן עומדות ברף הגבוה ביותר של החומרה ביחס לסוג העבירות הנדון, וחשובה אף העובדה כי, בסופו של יום, חרף הסיכון הרב שבמעשי המערער, לא נגרם נזק לאדם או לרכוש. נסיבותיו האישיות של המערער פועלות במידה מסוימת גם הן להקלה בעונש. מדובר באדם צעיר, יליד 1987, אשר עברו נקי. הוא הביע חרטה על מעשיו והודה בהם. מקבץ זה של נתונים, המשלבים יסודות לחומרה ולקולא, מצדיק הטלת עונש מאסר מוחשי, בצד התחשבות בגורמים המקלים בכל הקשור להיקפו של עונש זה. בגוזרו 18 חודשי מאסר בפועל, איזן בית המשפט קמא איזון פנימי בין ההיבטים השונים הפועלים בענין זה. איזון זה אינו סוטה באורח קיצוני לקולא או לחומרה, ולפיכך איננו רואים מקום להתערב בו ולשנותו. על יסוד כל האמור, אנו מחליטים לדחות את שני הערעורים, ולהותיר את גזר דינו של בית המשפט המחוזי בעינו. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום 15.9.08 עד השעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע. ניתן היום, י"ב באב התשס"ח (13.8.08). ה נ ש י א ה המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08030070_R05.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il