פסק-דין בתיק בג"ץ 3005/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3005/16 לפני: כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט צ' זילברטל כבוד השופט נ' סולברג העותר: מנחם יהב, עו"ד נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. בית הדין הארצי לעבודה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד טניה יהב בשם המשיבה 1: עו"ד דנה מנחה פסק-דין השופט נ' סולברג: 1. לפנינו עתירה המכוונת נגד פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 48529-12-13 (סגנית הנשיאה ו' וירט ליבנה, והשופטים א' איטח ומ' טוינה; ונציגי הציבור ו' עזאם וי' פורת) מיום 23.11.2015. במסגרת פסק הדין נדחה ערעורו של העותר על פסק הדין שניתן בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו (תע"א 7526-09). 2. העותר, כיום גמלאי, שימש כמשפטן במשטרת ישראל למשך שני עשורים ויותר. עניינה של תביעת העותר, בתמצית, נוגע לתשלום רכיב 'תוספת הופעה למשפטנים' בשכרו ובגמלתו; זאת, על בסיס החלטת הממשלה העקרונית מס' 397 מיום 4.2.1979, ולפיה "ועדת השרים לענייני שכר קובעת כי תישמר ההשוואה בין שכר השוטרים לבין השכר בצה"ל"; במסגרת ההחלטה אף הוקמה ועדת מעקב בכדי לעקוב אחר השינויים החלים בשכר בצה"ל, ולקבוע כיצד להחילם על השכר במשטרת ישראל. 3. מפסקי הדין של בתי הדין לעבודה עולה, כי בשנת 2002 הסתבר לגורמים במדינה שמאז שנת 1987 מחושב רכיב השכר המכונה 'תוספת הופעה למשפטנים' בצה"ל כאחוז לא רק משכר הבסיס אלא ממרכיבי שכר נוספים, וזאת בניגוד לנהוג במשטרה. עקב כך החל דין ודברים בין משטרת ישראל ובין משרד האוצר, ובסיומו נקבע כי בסיס השכר לצורך תשלום התוספת למשפטנים חדשים בצה"ל (החל משנת 2005) יהיה הבסיס הצר, ואילו למשפטנים בצה"ל שאינם חדשים ימשך אופן החישוב על בסיס רחב. לאור סיכומים אלו החילה ועדת המעקב את אופן החישוב הרחב גם על משפטנים בשירות המשטרה, אולם זאת באופן צופה פני עתיד בלבד, בלי להחיל את ההרחבה בדיעבד. אעיר, כי החלטות אלו התקבלו בין היתר בשים לב לאי-בהירות עובדתית בנוגע לשאלה אם בסיס החישוב הרחב שהונהג בצה"ל משנת 1987 נקבע בסמכות וכדין. 4. בשנת 2007 הוגשה בקשה לאישור תובענה יצוגית על-ידי כמה קציני משטרה בגמלאות, בנוגע לתשלום תוספת ההופעה החל משנת 1987. בשנת 2012 נחתם הסכם פשרה בין מבקשי התובענה הייצוגית לבין המדינה, לפיו הבקשה תאושר ותחול על כלל המשפטנים הרלבנטיים, למעט אלו שיודיעו כי הם מבקשים להוציא עצמם מהקבוצה, ואף נקבע סכום כסף כולל שיינתן לחברי הקבוצה במסגרת הפשרה. העותר הודיע כי אינו מעוניין שהסכם הפשרה יחול עליו, והמשיך לנהל את תביעתו בבית הדין לעבודה. 5. בפסק הדין בבית הדין האזורי נקבע כי ההחלטה משנת 2005 לפיה התוספת תינתן באופן פרוספקטיבי בלבד ניתנה בסמכות. ועדת המעקב לא היתה מחויבת לאשר באופן אוטומטי את הבסיס הרחב בדיעבד, כאשר יש ספק ממשי אם אמנם מדובר בתוספת ששולמה כדין. יחד עם זאת, נקבע כי ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות, משלא נתנה משקל מספיק לאינטרס הציפייה של השוטרים ששכרם יהיה שווה לשכר משרתי צה"ל מכוח החלטת הממשלה. על אף שמדובר בהחלטה החורגת ממתחם הסבירות, נקבע כי אין בית הדין צריך לקבל החלטה במקומה של הרשות המוסמכת, משום שהוא יכול להסתמך בעניין שלפניו על שינוי המדיניות של המדינה, המתבטא בעצם ההסכמה שהושגה במסגרת הליך התובענה הייצוגית. במסגרת ההסכם האמור נקבע כי ישולם לשוטרים ולסוהרים סכום כסף בשיעור הקרוב לשלושים אחוזים מההפרשים הנובעים מדרך תשלומה השונה של התוספת. יש לראות בהסכם זה כשינוי מדיניות המביא לידי ביטוי את השיקולים השונים הרלבנטיים, ומשכך יש לראותו כהחלטה מתוקנת וסבירה. משמעות הדברים הלכה למעשה היא שיש להחיל הסכמה זו גם על העותר, על אף שביקש לצאת מתחולתו של הסכם הפשרה. לפיכך התקבלה תביעתו של העותר באופן חלקי, ונקבע כי המדינה תשלם לעותר חלק מהפרשי השכר הנתבעים, בהתאם להוראות הסכם הפשרה בתובענה הייצוגית. 6. העותר הגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, וערעורו נדחה. בית הדין הארצי ציין כי מחומר הראיות עולה שהתוספת שנהגה בצה"ל משנת 1987 ניתנה על פני הדברים שלא בסמכות, ועל רקע זה היה מקום לדחות את תביעת העותר לגופה, אולם משלא הוגש ערעור על-ידי המדינה, אין צורך להידרש לכך; מכל מקום, אין יסוד לטענת העותר לפיה תוספת זו ניתנה כדין, וממילא נשמט הבסיס לערעורו. 7. מכאן העתירה שלפנינו, שבה נטען כי בתי הדין לעבודה התעלמו במפגיע מפסקי דין שהם בבחינת מעשה בית דין ביחס לנדון דידן. בעניין גרשון ­(דב"ע מה/77-3 גרשון נ' מדינת ישראל, פד"ע יז 337 (1986)) נקבע במפורש כי אין ועדת המעקב רשאית להסתתר מאחורי הטענה שמרכיבי שכר שולמו בצה"ל ללא אישור, ובכך להימנע מלהעניק מרכיבי שכר אלו גם לשוטרים, כאשר היא מאשרת את התשלום שניתן בדיעבד. בית הדין הארצי חזר על הלכה זו גם בעניין יהב (דב"ע נג/2-18 יהב נ' מדינת ישראל (30.3.1995)). לאור הלכה זו, היה על בית הדין לקבוע כי החלטת ועדת המעקב שלא ליתן לשוטרים את התוספת באופן רטרואקטיבי, בעוד שהיא אושרה רטרואקטיבית ביחס למשרתי צה"ל, ניתנה למעשה בחוסר סמכות והיה עליה להשוות באופן מלא את שכרם של משפטנים בשירות המשטרה לשכרם של משרתים בשירות צה"ל. עוד נטען כי בית הדין הארצי שגה והתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, משקבע כי מחומר הראיות עולה שהתוספת ניתנה בצה"ל בחוסר סמכות; וכי הוא התעלם מאופן ההתנהלות הפסול של המדינה, שלא נהגה בתום לב לפי חובתה כמעסיק. 8. באשר לעילת התערבותו של בית משפט זה, נטען כי מדובר במקרה חריג המצדיק זאת. נטען כי זכות הגישה של העותר לערכאות נפגעה באורח קשה משום שבית הדין התעלם מטענותיו, ופסק בצורה מגמתית ומוטה. פסק הדין העניק סמכות רחבה לוועדת המעקב לסטות מעקרון השוואת השכר המנחה את פעולתה ובכך למעשה הפקיד את ציבור השוטרים והותירם ללא הגנה משפטית ממשית על שכרם, כאשר המחוקק שלל מהם במקביל את זכות ההתאגדות. 9. לעמדת המשיבה דין העתירה להידחות על הסף, באשר אינה עומדת באמות המידה להתערבות בית המשפט הגבוה לצדק בפסקי הדין של בתי הדין לעבודה. התערבות כזו תעשה בהתקיים שני תנאים מצטברים: אם נתגלתה טעות משפטית מהותית בפסק הדין, וכן שהצדק מחייב את התערבותו של בית משפט זה. נטען כי אין זה המצב בעניין שלפנינו. עוד נטען כי יש לדחות את העתירה גם לגופה, באשר היא אינה מגלה עילה להתערבות. קביעתו של בית הדין הארצי כי מסתבר שלא ניתן האישור הנדרש לחישוב התוספת על בסיס רחב, היא קביעה עובדתית על סמך הראיות שבתיק, ואין עילה להתערב בה. באשר לטענותיו של העותר על בסיס עניין גרשון, נטען כי אין להשוות בין העניינים. בעניין גרשון לא הופסק תשלום תוספות השכר בצה"ל, ולפיכך נקבע כי לא ניתן להיפטר מחובת ההשוואה שנקבעה בהחלטת הממשלה על יסוד הטענה שמדובר בתשלום שניתן בחוסר סמכות. בענייננו, בשל אי-הבהירות העובדתית בדבר סמכות התשלום הוחלט אמנם שלא לבטל רטרואקטיבית את התשלום שניתן למשרתי צה"ל, אולם מאידך הוחלט על הפסקת התשלום בצה"ל מכאן ולהבא למשפטנים חדשים. השיקולים שבבסיס החלטה זו, ובעיקר ההסתמכות רבת השנים של חיילי צה"ל, הם שיקולים לגיטימיים שוועדת המעקב רשאית לשקול גם לפי פסק הדין בעניין גרשון. הכרעה 10. דין העתירה להידחות על הסף משום שאינה עומדת באמות המידה להתערבותנו; העותר לא הצביע על טעות מהותית בפסק הדין ולא על כך שהצדק מחייב את התערבותו של בית משפט זה (ראו: בג"ץ 106/16 קוזק נ' ג'י פור אס פתרונות אבטחה בע"מ, פסקה 9 וההפניות שם (12.7.2016)). כזכור, תוצאת פסק הדין היא שהעותר זכאי לאותו תשלום שקיבלו יתר התובעים בתובענה הייצוגית. קשה לטעון כי תוצאה כזו נגועה בחוסר צדק המצדיק את התערבותנו, שעה שהסדר הפשרה במסגרת התובענה הייצוגית אושר כדין במסגרת הליך שיפוטי. מעיון בפסקי הדין אף לא עולה קיומן של השלכות רוחב ביחס לזכויות השוטרים כפי שמנסה העותר לטעון. פסק הדין תחום להיבטים העובדתיים של תוספת ההופעה למשפטנים, ולשיקוליה הקונקרטיים של ועדת המעקב בהחלטה משנת 2005. העותר אף לא הצביע על טעות מהותית בפסקי הדין, שעה שפסק הדין של בית הדין האזורי התייחס במפורש לעניין גרשון והבחין בין האמור בו לבין הנדון דידן. בעניין שלפנינו הוחלט בשנת 2005 להפסיק את מתן התשלום על בסיס חישוב רחב בצה"ל, אולם בשל אינטרס ההסתמכות והציפייה של משרתי הקבע הוחלט שלא לגבות סכומים אלו רטרואקטיבית. אין מדובר אפוא באישור בדיעבד, כפי שהיה בעניין גרשון שם המשיכה המדינה את מתן התשלום בפועל למשרתי צה"ל. בעניין גרשון צוין כי ועדת המעקב צריכה לשקול שיקולים רלבנטיים בלבד (וכי שיקולים תקציביים אינם בגדר זה), אולם נאמר במפורש כי יתכנו שיקולים רלבנטיים שלא להחיל תוספת מסוימת על אנשי המשטרה, וכי אין לראות בוועדה משום חותמת גומי. משכך, קביעת בית הדין לעבודה כי בעניין שלנו אין לראות את אי-דרישת ההחזר ממשרתי צה"ל כאישור בדיעבד למתן התשלום, וכי הוועדה היתה רשאית להתחשב בשוני בין אינטרס ההסתמכות של כל אחת מן הקבוצות – היא קביעה המבוססת על הבחנה מסתברת של עניין גרשון מענייננו. גם אם ניתן לסבור אחרת, ודאי שאין מדובר בטעות מהותית המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה; וכאמור, גם שיקולי צדק אינם תומכים בהעתרות למבוקש. 11. לאור האמור העתירה נדחית, ובנסיבות – ללא צו להוצאות. ניתן היום, י"ח בתמוז תשע"ו (24.7.2016). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16030050_O07.doc אמ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il