פלוני נ. שר הפנים

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3004/14 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות כבוד המשנה לנשיאה ח' מלצר כבוד השופט ע' פוגלמן העותרים: 1. פלוני 2. פלונית נ ג ד המשיב: שר הפנים עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ז' באדר התש"ף (3.3.2020) בשם העותרים: עו"ד עדי לוסטיגמן בשם המשיב: עו"ד אודי איתן פסק-דין הנשיאה א' חיות: עתירה זו הוגשה בשל סירוב שר הפנים (להלן: המשיב) להסדיר את מעמדו של העותר 1 (להלן: העותר) בישראל באמצעות מתן רישיון לישיבת ארעי מטעמים הומניטריים לפי סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: הוראת השעה), או באמצעות מתן היתר שהייה. העותר נולד ברצועת עזה והוא נשוי לעותרת 2 (להלן: העותרת), אזרחית ישראלית ילידת הרצועה. העותר נכנס לישראל בשנת 1998 בהיתר, אולם נותר בשטח ישראל כחסר מעמד, וכיום הוא מתגורר עם העותרת, ארבעת ילדיהם המשותפים ושלוש בנותיה של העותרת מנישואים קודמים לאחי העותר. תחילה נדחו בקשתו של העותר להסדרת מעמדו בישראל שהוגשה לוועדת המאוימים ועתירה שהגיש לבית משפט זה ביחס לכך (בג"ץ 7992/10). לאחר מכן, פנה העותר למשיב בבקשה לקבל מעמד מטעמים הומניטריים לפי סעיף 3א1 להוראת השעה. ביום 12.5.2013 נשלחה לעותרים החלטת המשיב המאמצת את המלצת הוועדה המקצועית לסרב לבקשה. פניית העותרים לבחינת הבקשה מחדש נדחתה גם היא. מכאן הוגשה ביום 28.4.2014 העתירה דנן, בה הלינו העותרים על פגמים שלשיטתם נפלו בהחלטת המשיב והדגישו, בין היתר, כי העותרים וילדיהם לא יכולים לחיות יחד במקום אחר, זולת ישראל. לאחר שני הדיונים הראשונים שהתקיימו בעתירה בימים 23.11.2015 ו-1.11.2017, הוחלט כי העניין יישקל שוב בידי הוועדה המקצועית ובידי המשיב. אולם המשיב אימץ פעמיים את ההמלצות העדכניות של הוועדה לדחות את בקשת העותר. לאחר הדיון השלישי שהתקיים בעתירה ביום 19.5.2019 החליט בית המשפט (המשנה לנשיאה ח' מלצר והשופטים ד' מינץ וע' גרוסקופף) ליתן צו-על-תנאי שמנחה את המשיב לבוא וליתן טעם מדוע לא יעניק לעותר מעמד ארעי בישראל או היתר שהייה, ולהורות שהוועדה והמשיב ידונו מחדש בעניין. בהמשך לכך, ביום 15.1.2020 הוגש תצהיר תשובה בו עדכן המשיב כי החליט לאמץ את המלצת הוועדה העדכנית ולדחות שוב את בקשת העותר. ביום 3.3.2020 התקיים דיון בהתנגדות לצו על תנאי, בגדרו הודיע המשיב כי תוגש הודעה מעדכנת מטעמו שתביא בחשבון את ההערות שנשמעו בדיון. ביום 18.3.2020 המשיב עדכן כי החליט להעניק לעותר היתר לשהייה בישראל לתקופה של חצי שנה, בכפוף לקבלת התחייבותו שלא להיות מעורב בפלילים. בנסיבות אלה טען המשיב כי דין העתירה להימחק, תוך שהבהיר כי חידוש ההיתר והארכת תוקפו בעתיד " [...] מותנים בעמידת העותר בבדיקות המקובלות, ובתוכן היעדר מניעה פלילית. [...] ככל שייתקבל מידע שיילמד על מעורבות העותר בפלילים, הדבר עלול להביא לכך שהיתר השהייה יישלל או לא יחודש". בעקבות כך התבקשו העותרים להגיב. העותרים הודיעו כי נחתמה ההתחייבות מטעם העותר להימנע ממעורבות בפלילים, וטענו כי החלטת המשיב להעניק לעותר היתר שהייה במתכונת האמורה אינה סבירה ואינה מידתית. זאת, בין השאר, נוכח העובדה שההיתר ניתן לתקופה קצרה של חצי שנה בלבד, ומשום שלא ברור מה ייחשב בעתיד כ"מידע שיילמד על מעורבות העותר בפלילים", אשר ימנע את חידוש ההיתר. העותרים ביקשו כי יוענק לעותר מעמד ארעי אשר יקנה לעותר זכויות מסוימות ויקל על התנהלות משפחתו, ולחלופין, כי יינתן לו היתר שהייה לתקופה בת שנה וייקבע מתווה לשדרוג מעמדו בעתיד. מעבר לכל האמור, העותרים ציינו כי יש להטיל על המשיב הוצאות, נוכח העובדה שהעתירה בנסיבות העניין היא שהובילה לשינוי עמדת המשיב. משהוסדר מעמדו של העותר בישראל אני סבורה כי העתירה במתכונתה הנוכחית מיצתה את עצמה ודינה להימחק. למותר לציין כי אם תתקבל בעתיד החלטה שלא להאריך את היתר השהייה של העותר, או אם ישתנה המצב המשפטי במכלול, טענות העותרים שמורות להם. בנסיבות העניין, בהתחשב בכך שהעתירה התייתרה רק לאחר שהוגשה ונדונה לגופה, יישא המשיב בהוצאות העותרים בסך של 4,000 ש"ח. ניתן היום, ‏כ"ט בניסן התש"ף (‏23.4.2020). ה נ ש י א ה המשנה לנשיאה ש ו פ ט _________________________ 14030040_V61.docx גק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il