קאיד אבו-קישק נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 3001/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 3001/05 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: קאיד אבו-קישק נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, מיום 10.2.05, בתיק ת"פ 40367/01, שניתן על ידי כבוד השופטת ר' משל (שהם) תאריך הישיבה: ה' באב תשס"ה (10.8.2005) בשם המערער: עו"ד מחמוד נעאמנה בשם המשיבה: בשם שירות המבחן: עו"ד מיכאל קרשן גב' ג'ודי באומץ פסק-דין השופט א' א' לוי: ביום 13.8.00 סחר המערער ביחד עם אחרים בשני רכבים שנגנבו באותו יום, כאשר מכרו אותם לסוכן משטרתי תמורת סכום של 13,000 ש"ח. בתאריך 25.9.00 היה המערער מעורב עם אחרים באירוע דומה, כאשר מכרו לאותו סוכן רכב שנגנב באותו יום, ותמורתו קיבלו סכום של 2,100 ש"ח. המערער הודה בעובדות שיוחסו לו, ובחודש ניסן תשס"ה (מרץ 2005) הורשע בעבירות של סחר ברכב גנוב וקבלת רכב גנוב, עבירות לפי סעיפים 413י ו-413יא לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בגין האישום הראשון הועמד המערער בפיקוח שירות המבחן במשך 3 שנים, בעוד שבגין האישום השני הוא נדון ל-6 חודשי מאסר בהם ישא בדרך של עבודות שירות. כמו כן, נגזרו למערער 18 חודשים מאסר על-תנאי. מתסקיר שהוגש לבית המשפט המחוזי בחודש אוקטובר 2004, התברר כי התקווה שהמערער ישנה את אורחותיו – נתבדתה. לא זו בלבד שלא חלה בעניינו הטבה, אלא שהוא הוסיף להסתבך בפלילים, ונפתחו נגדו מספר לא מבוטל של תיקים חדשים. לנוכח כל אלה, עתר שירות המבחן להפקיע את צו-המבחן, ובית משפט קמא נעתר לכך. בהמשך, גזר בית המשפט המחוזי למערער, בגין האישום הראשון, 12 חודשי מאסר ו-18 חודשים מאסר על-תנאי, במצטבר לכל עונש בו הוא עתיד לשאת. הערעור מופנה כנגד ההחלטה להפקיע את צו-המבחן, ולחלופין, כנגד חומרת העונש. נטען, כי חלק מהעבירות הנוספות שיוחסו למערער קדמו לגזר-דינו המקורי של בית משפט קמא. כן נטען, כי על הרשעה נוספת של המערער (בפני בית משפט השלום בראשון לציון) בגינה נגזר לו מאסר לתקופה של 18 חודשים, הוגש ערעור, והדיון בו אמור להתקיים בעוד מספר חודשים. וכך נותרה העבירה של נהיגה בזמן פסילה, ללא ביטוח ואי-ציות לשוטר, שבוצעו בחודש ינואר 2004. על פי השקפת בא-כוח המערער, גם בעבירות אחרונות אלו לא היה כדי להצדיק את הפקעת צו המבחן, מאחר והמערער ביצען במתחם ביתו שבלוד. לבסוף נטען, כי ראוי היה לתת משקל לעובדה שהמערער נדון בינתיים בתיק אחר למאסר ממושך, כך שתוצאתו של המאסר הנוסף שנגזר לו בתיק הנוכחי, תהיה כליאתו הממושכת של אדם צעיר המבקש לעלות על דרך המלך. לא ראינו מקום לשנות מההחלטה בדבר הפקעתו של צו-המבחן. בית המשפט המחוזי נתן בשעתו אמון במערער מתוך כוונה לאפשר לו לעלות על דרך המלך, אולם המערער מעל באמון זה, וככל הנראה שב, וביתר שאת, לחיי פשע. מאידך, סברנו כי יש ממש באחת הטענות כנגד העונש. כוונת הדברים לכך, שבגזר דינו המקורי של בית משפט קמא הושתו על המערער בגין האישום השני גם 6 חודשי מאסר. באלה הוא אמנם נשא בעבודות שירות, אולם עובדה זו אינה גורעת מאופיו של העונש כ"מאסר". לפיכך, ואף שאנו שותפים לדעתו של בית המשפט המחוזי, כי בנסיבות שנוצרו ראוי היה לגזור למערער מאסר גם בגין האישום הראשון, החלטנו ללכת לקראתו קמעא. אנו מעמידים אפוא את תקופת המאסר הנוספת בה ישא המערער על 8 חודשים, וזאת במצטבר לכל עונש מאסר בו הוא נושא או עתיד לשאת. יתר חלקיו של גזר דינו של בית משפט קמא, יישארו על כנם. המערער יתייצב לשאת בעונשו במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ביום כ"ג באב תשס"ה (28.8.05), עד לשעה 11.00, ובלבד שהערבויות אשר ניתנו על ידו תעמודנה בתוקפן עד לאותו מועד. ניתן היום, ה' באב תשס"ה (10.8.2005). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05030010_O03.doc/שב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il