רחמני ד.א.מ.עבודות עפר בע"מ נ. סלע שיווק מוצרי בטון (2002) ב

החלטה בתיק ע"א 3/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3/06 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת א' חיות המערערים: 1. נ.פ.ג יזום ושיווק בע"מ 2. רבקה כ"ץ 3. יהושע כ"ץ נ ג ד המשיבה: דור אנרגיה (1988) בע"מ ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבש"א 14513/05 מיום 16.11.05 שניתן ע"י כב' הרשם, השופט ש' ברוך תאריך הישיבה: ה' בשבט התשס"ז (24.1.07) בשם המערערים: עו"ד עידו קלס בשם המשיבה: עו"ד אחיקם שינדלר פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. המשיבה הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בקשה לביצוע שטר נגד המערערים. מדובר בשטר בסכום של 4 מיליון ש"ח. המערערים הגישו התנגדות לביצוע השטר. כבוד הרשם של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופט ש' ברוך) דחה את ההתנגדות. מכאן הערעור שבפנינו. 2. המערער 3 עסק בניהול תחנות דלק. הוא פעל באמצעות המערערת 1 ובאמצעות גופים נוספים. הדלק נרכש מן המשיבה. במהלך העסקים נמסר למשיבה בשנת 1999 שטר בסכום של 4 מיליון ש"ח, שנעשה על ידי המערערת 1 ובערבותם של המערערים 2 ו-3, שהינם בני זוג. ביום 16.1.01 נעשה הסכם בין המשיבה לבין המערערים וגופים ואנשים נוספים מצידם של המערערים (להלן - הסכם הפריסה). במסגרת ההסכם אישרו המערערים כי הם חייבים למשיבה, למועד ההסכם, סכום של 3,254,975 ש"ח. בהסכם הפריסה נקבעו הוראות לעניין פירעון החוב, וכן בנוגע לבטוחות. מתברר, כי ההליך הנוגע לשטר אינו ההליך היחיד שמתנהל בין בעלי הדין. בשנת 2004 הוגש הליך אחר על ידי המשיבה לבית משפט השלום בחיפה. בעלי הדין הגיעו באותו תיק להסדר שהוכתר "הסדר דיוני" (להלן - ההסדר הדיוני). ההסדר הדיוני אושר על ידי בית המשפט בחיפה ביום 2.8.04. בגדרו של ההסדר הדיוני הסכימו המערערים כי החוב שהגיע למשיבה ליום 16.1.01 הינו כאמור בהסכם הפריסה. עוד הוסכם כי רואה חשבון יהלי שפי (להלן - רו"ח שפי) ימונה על מנת שיקבע על פי ספרי הצדדים מהו הסכום העדכני המגיע, וזאת בהתחשב בהנחיות שונות שנכללו בהסדר הדיוני. הוסכם כי קביעותיו של רואה החשבון "תחייבנה את הצדדים ללא השגה". רו"ח שפי אכן הגיש דו"ח. לקביעותיו נתייחס בהמשך. 3. התנגדותם של המערערים לביצוע השטר נתמכה בתצהיר של המערער 3. בתצהיר הועלו טענות בעניין תוקפו של השטר ובאשר לגובה החוב. לעניין השטר נטען, כי משנעשה הסכם הפריסה, שהיה מאוחר למועד מסירת השטר, לא ניתן עוד להשתמש בשטר, שכן הבטוחות שלזכות המשיבה מתמצות באלה הנזכרות בהסכם הפריסה. בעניין גובה החוב נטען, כי הסכום הנכון של החוב אינו זה שהופיע בהסכם הפריסה, אלא סכום נמוך הימנו, וכי מאז עשייתו של הסכם הפריסה קיבלה המשיבה סכומים שונים, שהביאו להפחתתו של החוב. לתצהיר צורף מסמך של רואי החשבון של המערערת בדבר גובה החוב המגיע למשיבה. 4. בעת הדיון בהתנגדות לביצוע השטר נחקר המערער 3 בקצרה על תצהירו. בעקבות זאת סיכמו הצדדים, וכבוד הרשם נתן בו במקום את החלטתו. כבוד הרשם דחה את הטענה לפיה מעת שנעשה הסכם הפריסה לא הייתה המשיבה זכאית עוד לעשות שימוש בשטר, אלא היא הוגבלה לבטוחות וערבויות שנכללו במסגרת אותו הסכם. בכל הנוגע לגובה החוב, קבע כבוד הרשם כי בהתנגדות "אין טענות של ממש", וכי ההשגות הועלו באופן ערטילאי ובלא פירוט. משכך, נדחתה ההתנגדות. דעתנו היא שצדק הרשם בקביעתו לפיה השטר לא עבר מן העולם עם עשיית הסכם הפריסה. לעומת זאת, בכל הנוגע לגובה החוב, נראה לנו כי הטענות שהועלו הצדיקו מתן רשות להתגונן לגבי חלק מן הסכום. 5. הסדר הפריסה כולל הוראות שונות בעניין סילוק החוב המוסכם בסך 3,254,975 ש"ח. כן נכללו בו הוראות בעניין בטוחות. אין התייחסות מפורשת בהסכם זה לשטר שנמסר למשיבה עוד בשנת 1999. עם זאת, מדובר בהסכם (בסעיף 16.1.1) על זכותה של המשיבה לממש "איזה מהבטוחות שנתנו ו/או ינתנו במסגרת הסכם זה". הוראה נוספת בהסכם הפריסה (סעיף 17) מדברת על כך ש"כל אחד [כך!] מהבטוחות שניתנו ו/או ינתנו בתוקף הסכם זה יעמוד באופן עצמאי ואוטונומי ולא יגרע מזכויותיה ותרופותיה של דור [המשיבה] לגבי הבטוחות האחרות...". על יסוד הוראות אלה קבע כבוד הרשם שאין לקבל את הטענה בדבר חוסר תוקפו של השטר מעת שנעשה הסכם הפריסה. המערערים לא הצליחו להסביר במה שגה כבוד הרשם. הלשון של ההוראות הנזכרות אינה תומכת בטענתם. הסכם הפריסה מדבר גם על בטוחות שניתנו בעבר, לפני הסכם הפריסה. אף אין בהסכם זה כל הוראה הקובעת כי לא ניתן עוד לעשות שימוש בשטר. בנסיבות אלה, צדק כבוד הרשם בקביעתו כי אין המשיבה מנועה מלעשות שימוש בשטר. 6. בתצהיר התומך בהתנגדות כפרו, כזכור, המערערים בכך שסכום החוב למועד הסכם הפריסה היה כנקוב בו, היינו סך של 3,254,975 ש"ח. טענה זו אינה יכולה להתקבל, ולו בשל האמור בהסדר הדיוני, בו אישררו המערערים את האמור בהסכם הפריסה באשר לגובה החוב. כפי שצוין, בהסדר הדיוני הוסכם על מינויו של רואה חשבון שיקבע מהו הסכום המגיע למשיבה. רו"ח שפי הגיש דו"ח ביום 12.9.04. הדו"ח כולל נתונים לגבי החוב המגיע מן המערערת 1, וכן לגבי החוב של תחנות דלק שבניהולו של המערער 3. מן הדו"ח האמור אנו מגלים שהחוב המיוחס ספציפית למערערת 1 ליום 31.3.04 היה סכום של 1,134,282 ש"ח. כנראה שסכום זה אינו כולל ריבית שהצטברה עד למועד האמור. בהחלט ייתכן שהסכום אותו ציינו זה עתה אינו משקף את החוב הנכון של המערערת 1 למשיבה. כנראה שהסכום גבוה יותר. אף אפשרי שהחוב הרלוונטי כולל גם את חובן של תחנות אחרות שבניהולו של המערער 3 ושל תאגידים נוספים שבשליטתו. ברם, בלא הסבר לגבי האמור בדו"ח, לא ניתן לקבוע, על יסוד קריאה תמה של הדו"ח, כי הסכום המגיע הינו גבוה יותר לעניין השטר שנעשה על ידי המערערת 1 ובערבותם של מערערים 2 ו-3. ניתן היה לנסות ולבחון את המרכיבים שבדו"ח של רו"ח שפי במסגרת חקירתו הנגדית של מערער 3 על תצהירו. ייתכן ובדרך זו ניתן היה להבהיר שהחוב המובטח בשטר גבוה מן הסכום הנזכר, זאת בהתייחס לדו"ח של רו"ח שפי. ברם, הדבר לא נעשה. 7. בין כך ובין כך, בצד הדו"ח של רו"ח שפי צרפו המערערים להתנגדות שהגישו מסמך שנעשה על ידי משרד רואי חשבון מטעמם (פיק, כהן, לנדאו, פינפטר ושות'). המסמך מיום 14.6.05 מלמד על כך שלדעת רואי החשבון של המערערים, הסכום המגיע למשיבה לפי הסכם הפריסה נכון ליום 31.3.04, היה - 1,196,975 ש"ח. בצד סכום זה נזכר סכום נוסף, של 64,532 ש"ח, אלא שגם בעניין זה נדרש הסבר, אשר לא ניתן. לאור האמור במסמך, לא ניתן לקבל את טענת המערערים כי לא מגיע מהם שום סכום למשיבה. אפילו לשיטתם שלהם, קיים חוב בסכום הנזכר. 8. מצאנו, אם כן, שאין יסוד לטענת המערערים שהשטר בסכום 4 מיליון ש"ח עבר מן העולם. נותרה השאלה בדבר גובה החוב. לפי רואי החשבון שפעלו עבור המערערים, הסכום המגיע למשיבה הוא, לכל הפחות, סך של 1,196,975 ש"ח ליום 31.3.04. לפיכך, ברי שאין מקום למתן רשות להתגונן לגבי סכום זה. כנראה שהסכום המגיע לפי הדו"ח של רו"ח שפי הינו גבוה יותר. דא עקא, בהעדר הסבר לאמור בדו"ח, אין מנוס מליתן רשות להתגונן לגבי הסכום שמעל 1,196,975 ש"ח. 9. אשר על כן, הערעור מתקבל בחלקו, כך שניתנת רשות להתגונן לגבי הסכום העולה על 1,196,975 ש"ח. היה ותתעורר שאלה בכל הנוגע לפסיקתה, אם תידרש הוצאתה, יפנו בעלי הדין לרשם בית המשפט המחוזי בתל-אביב. פסיקת שכר הטרחה על ידי כבוד הרשם תעמוד בעינה. אין צו להוצאות בערכאתנו. ש ו פ ט השופטת מ' נאור: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת א' חיות: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' גרוניס. ניתן היום, י"ד באייר התשס"ז (2.5.2007). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06000030_S12.doc שא/גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il