דניס ספיבק נ. מדינת ישראל

החלטה בתיק ע"פ 2998/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2998/04 בפני: כבוד השופט מ' חשין כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט י' עדיאל המערער: דניס ספיבק נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדין וגזר-הדין של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתיק פ 40129/03 מיום 24.2.04 שניתנו על-ידי כבוד השופט ג' קרא תאריך הישיבה: כ"ח באלול תשס"ד (14.09.2004) בשם המערער: עו"ד שחר מנדלמן בשם המשיבה: עו"ד דניאלה ביניש פסק-דין השופט מ' חשין: המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשתי עבירות של שוד בנסיבות מחמירות ובעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע (הוא אחד מעבירות השוד האמורות). משהורשע כך בדינו נגזר עונשו של המערער לחמש שנות מאסר, מתוכן שלוש שנים לריצוי בפועל ושנתיים על-תנאי. כן הופעל מאסר מותנה לתקופה של שלושה חודשים בחופף למאסר שלוש השנים. הערעור שלפנינו ערעור הוא על הכרעת הדין וגזר-הדין כאחד. תיאור העבירות בהן הורשע הנאשם הוא, בקצרה, כלהלן: לילה אחד, בחודש אפריל 2003, בתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב, תקפו המערער ואחרים את המתלונן, היכו אותו בראשו וגנבו ממנו פלאפון שהיה מוחזק בחגורת מכנסיו. שוד זה היה בשעה 22:00. לא חלפו אלא כארבע שעות, ובשעה 02:00 של היום העוקב, ארבו המערער ואחרים למתלונן מחוץ לבית. משנכנס המתלונן לחדר המדרגות של הבית באו אחריו המערער ואחרים, אחד מהם (שאינו המערער) תקף אותו, היכה אותו בראשו, והשודדים גנבו מהמתלונן פלאפון שהיה על גופו. הראייה העיקרית שבית-משפט קמא סמך עליה הייתה זו, שבאותו יום של השוד השני, בשעה 09:00 בבוקר נעצר המערער בידי סיור שיגרתי של המשטרה ועל גופו נמצאו שני מכשירי פלאפון. אחד מאותם מכשירים היה מכשיר הפלאפון שנשדד בשוד הראשון, ואילו הפלאפון השני לא היה הפלאפון שנשדד אך "הכרטיס החכם" שהיה בו (ה"סים") היה מן הפלאפון השני שנשדד. משנשאל המערער מניין אותם שני מכשירי פלאפון, השיב כי את הפלאפון הראשון רכש לפני זמן רב ואילו את הפלאפון השני (אשר אין טענה כי נשדד) רכש לפני זמן קצר והחליף את "הכרטיס החכם" שבו. המערער נעצר ובמהלך החקירה נמצאו בהודעותיו חילופי גירסאות אחדים באשר למקורם של מכשיר הפלאפון האחד וה"סים" שבמכשיר הפלאפון השני. בית-המשפט הרשיע את המערער בעבירות שוד בהסתמכו על החזקה הקרויה "חזקה תכופה", דהיינו, על העובדה שהמערער החזיק בפלאפונים שנשדדו זמן קצר ביותר לאחר השוד, חזקה התובעת הסבר מן המחזיק ברכוש שנשדד להסביר כיצד הגיע אותו רכוש לידיו. בית-המשפט ניתח את גירסאותיו הסותרות של המערער באשר לדרך בה הגיעו הפלאפונים להחזקתו, ולסוף קבע כי לא עלה בידו לסתור את הנדרש מתוך החזקה התכופה, לאמור, כי היה אחד מן השודדים. בית-המשפט לא האמין אפוא לטיעוניו של המערער והמסקנה שנדרשה מכאן הייתה כי יש להרשיעו בדינו. קראנו את טיעוניו בכתב של בא-כוח המערער והוספנו ושמענו מפיו טיעונים מפורטים על-פה. אחרי כל אלה לא נמצא לנו כי עלה בידו להצביע על שגגה שנפלה בפסק-דינו של בית-משפט קמא. אין חולקים על כי החזקה התכופה הטילה על המערער נטל להסביר את הדרך בה הגיעו לידיו הפלאפונים שנשדדו, ומשלא האמין בית-משפט קמא להסבריו (בנוסף לראיות האחרות שהובאו לפני בית-המשפט), לא נמצא לנו כי נכון וראוי להתערב בהכרעת הדין כפי שהוכרעה. אנו מחליטים לדחות את הערעור על הכרעת הדין. אשר לגזר-הדין: לא נמצא לנו כי גזר-הדין חמור בנסיבות העניין, ואם כך ככלל לא כל שכן שהמערער גורר אחריו הרשעה קודמת בעבירה של גניבה. אנו מחליטים אפוא לדחות את הערעור הן על הכרעת הדין הן על גזר-הדין. היום, כ"ח באלול תשס"ד (14.9.2004). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04029980_G02.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il אש