דוד כבירי נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 2996/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2996/02 בפני: כבוד הנשיא א' ברק כבוד המשנה לנשיא (בדימ') ת' אור כבוד השופט א' ריבלין המערער: דוד כבירי נ ג ד המשיב: בנק לאומי לישראל בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בת"א 1297/94 שניתן ביום 26.2.02 על ידי כבוד השופטת ע' צ'ררניאק בשם המערער: עו"ד אילן דסאו בשם המשיב: עו"ד עו"ד יוחנן בירו ועו"ד מיכאל רוהר פסק-דין המשנה לנשיא (בדימ') ת' אור: בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, בו נדחתה תביעת המערער - מר דוד כבירי, כנגד המשיב - בנק לאומי לישראל בע"מ, בעילת רשלנות. 1. בסוף שנת 1993, או בסמוך לכך, התקשר המערער עם אדם בשם אבי קורן (להלן: קורן) בעסקה. לטענת המערער, נבנתה העסקה באופן הבא: המערער אמור היה לממן לקורן רכישת מזגנים באמצעות העברת שיקים משוכים מחשבונו בבנק הפועלים לטובת קורן, כהלוואה, שתוחזר לו בצירוף ריבית וכן בצירוף חלק מן הרווחים בעיסקה. כנגד השיקים ולצורך החזר ההלוואות, נתן לו קורן שיקים מעותדים משוכים מחשבון על שם רן לסרי (להלן: לסרי) בבנק לאומי (להלן: המשיב או הבנק). השיקים נחזו להיות חתומים בחתימת ידו של אותו לסרי. המערער טוען כי הסכים לתת לקורן את השיקים האמורים, בסך כולל של 975,800 שקלים, רק לאחר שהבנק דיווח לו, דרך הסניף שלו בבנק הפועלים, כי החשבון והאיש לסרי הם ללא דופי. המערער טוען, כי מתוך השיקים המעותדים שקורן מסר לו, ניכה שיקים בסכום של 550,000 שקלים, כאשר יתרת השיקים בסכום של 425,800 שקלים, הופקדה בבנק הפועלים למשמרת ושימשה אותו לצורך קבלת אשראי. בסופו של דבר, השיקים שנמסרו למערער לא כובדו מחמת היעדר כיסוי מספיק, וחשבונותיו של המערער בבנק הפועלים נמצאו ביתרת חובה של 700,000 שקלים. 2. לימים נפתחה חקירת משטרה בנוגע לנסיבות הנוגעות לפרשה. בסופה, הוגש כתב אישום נגד קורן, נגד אדם בשם מוטי יוסיפוף (להלן: יוסיפוף) ונגד עובדת הבנק גברת רוזי מג'אר (להלן: רוזי). רוזי הורשעה על פי הודאתה בעבירה של הפרת אמונים כלפי הבנק המשיב ופגיעה בו אגב מילוי תפקידה, עבירות לפי סעיף 425 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. העובדות שביסוד האישום היו, שהיא אפשרה לקורן וליוסיפוף לנהל במרמה חשבון בבנק המשיב על שם רן לסרי, ובכלל זה איפשרה להם קבלת פנקסי שיקים, משיכת שיקים ומזומנים מהחשבון וכיוצא באלה מעשי מרמה. 3. בית המשפט המחוזי דחה את תביעת הרשלנות שהגיש המערער נגד המשיב. נקבע כי המערער לא הוכיח כי נגרם לו נזק, כנדרש לשם ביסוס חבות המשיב בפיצויים. זאת, גם בהנחה שהמשיב התרשל בהתנהגותו כלפי המערער. גם אם אצא מהנחה שהמשיב אחראי כלפי המערער בעוולת רשלנות, הן מכוח באחריות שילוחית להתנהגותה הרשלנית של רוזי, והן באחריות ישירה בגין מסירת המידע הרשלני בדבר לסרי וחשבונותיו - דין הערעור להידחות. כפי שאראה להלן, אני סבור, כי אין להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה המערער לא הוכיח שנגרם לו נזק כתוצאה מהתרשלות הבנק. 4. המערער טען בבית המשפט המחוזי, כי שילם לקורן סכום של 975,800 שקלים בעבור השיקים המזוייפים. אך בית המשפט מצא את גירסת המערער לעניין זה כבלתי מהימנה, לא אחידה ורצופת סתירות. בנוסף, ציין בית המשפט כי המערער לא הוכיח את התשלומים הנטענים לקורן באף ראיה או עדות חיצונית. דעתי היא שאין להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי, המבוססת היטב על חומר הראיות שהיה בפניו, לפיה המערער לא הוכיח כי שילם לקורן את הסכומים האמורים. כפי שהדגיש בית המשפט המחוזי בפסק דינו, נתגלו סתירות רבות בין עדותו של המערער במשטרה לבין עדותו בבית המשפט, וכן בין עדותו של המערער בבית המשפט לבין טענותיו בכתב התביעה. לכך מצטרפת גם העובדה, אשר הודגשה גם היא בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהמערער נמנע מלהביא ראיות או עדים אשר יוכיחו את התשלומים לקורן, אם אכן שילם תשלומים אלה. כך, למשל, יכול היה להביא פירוט של הפעולות שנעשו בחשבון הבנק שלו או העתק של ספיחי השיקים אשר מסר לטענתו לקורן. הימנעותו של המערער מלעשות זאת מעוררת תמיהות, משום שלו היו הדברים הנטענים על ידו נכונים, היו ראיות אלה זמינות למערער והוכחת התשלומים לקורן בבית המשפט היתה קלה ופשוטה. על רקע זה, אין להתערב בקביעתו המנומקת של בית המשפט המחוזי לפיה המערער לא הוכיח תשלום כאמור. 5. לחילופין, טען המערער לקיומו של נזק בשיעור של 961,400 שקלים - הוא הסכום שנקבע בפסק הדין הפלילי, בו הורשעו יוסיפוף וקורן, כסכום שאותו העביר קורן למערער מחשבון לסרי. גם טענה זו יש לדחות. גם לו היה קבילים חלקי פסק הדין הנוגעים ליוסיפוף ולקורן כראיה בהליך שבפנינו (מכוח סעיף 42א' לפקודת הראיות (נוסח חדש)), אין הוא מהווה הוכחה לנזק שנגרם למערער בשל רשלנותו של המשיב. העובדה שקורן העביר למערער כספים בסכום של 961,400 שקלים מלמדת אך על כך שהמערער קיבל מקורן כספים, כנטען על ידו. בכך אין די כדי להוכיח את קיומו ואת שיעורו של נזק שנגרם למערער בעקבות קבלת הכספים. בצורה דומה איני סבור שיש בת/8 - העתקים של 27 שיקים החתומים בחתימה הנחזית להיות חתימתו של רן לסרי, בסכום הכולל של 975,800 שקלים ואשר נמסרו למערער על ידי קורן - כדי ללמד על נזקיו של המערער. גם שיקים אלה, אשר ניתנו למערער על ידי קורן, אינם מלמדים על כך שלמערער נגרם נזק בשיעור סכום השיקים או חלקם. 6. לחילופי חילופין טען המערער, כי נגרם לו נזק בסכום של 555,000 שקלים, אשר לטענתו הוא סכום השיקים אשר נוכו בפועל על ידי בנק הפועלים. גם טענה זו אינה משכנעת. גם לו היה מוכח כי בוצעו נכיונות בסכום של 555,000 שקלים, לא היה בכך ללמד כי למערער נגרם נזק בשיעור זה. משמעותו של הניכיון הנטען הנה זיכוי חשבונו של המערער בבנק הפועלים בסכום של 550,000 שקלים. עובדה זו, כשלעצמה, אינה מלמדת על קיומו של נזק בשיעור זה למערער אלא אך על כך שחשבונו זוכה בסכום האמור. לאור האמור, המסקנה היא שאין להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי, לפיה המערער לא הוכיח את נזקו. הערעור נדחה. המערער ישא בשכר טרחת עורך דין של המשיב בסכום כולל של 40,000 ש"ח ומע"מ. המשנה לנשיא (בדימ') הנשיא א' ברק: אני מסכים. ה נ ש י א השופט א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא (בדימ') השופט ת' אור. ניתן היום, כ"ז בסיון תשס"ד (16.6.2004). ה נ ש י א המשנה לנשיא (בדימ') ש ו פ ט _________________________ /עכב העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02029960_E04.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il