פסגות נריה בע"מ נ. רשות המיסים בישראל

החלטה בתיק ע"א 2991/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2991/15 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור המערערת: פסגות נריה בע"מ נ ג ד המשיבות: 1. רשות המיסים בישראל 2. משטרת ישראל ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים מיום 3.3.2015 ב-ת"א 16908/08 שניתנה על ידי כבוד השופטת תמר בר-אשר צבן בשם המערערת: עו"ד רוני דובר פסק דין לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופטת ת' בר-אשר צבן), מיום 3.3.2015 בת"א 16908/08, לפיה נדחתה בקשת המערערת כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינה. 1. בשנת 2008 הגישה המערערת תביעה נגד רשות המיסים בישראל לפיצוי כספי בשל נזקים שנגרמו לה, על פי טענתה, כתוצאה מתפיסת מכלית דלק על תכולתה, ובשל מכירתה בעקבות מימושה לשם כיסוי חובותיה למשיבה. המשיבה הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף. עיקר המחלוקות בין בעלות הדין היו משפטיות מהטעם שרוב העובדות הרלוונטיות לתביעה ולבקשה לסילוק על הסף נסמכו על הליכים משפטיים פליליים רחבי היקף בעניין עבירות של מהילת מוצרי דלק בחומרים אחרים ועבירות נוספות. במסגרת הליכים אלה ניתנו צווים לתפיסת חפצים ובהם תפיסת משאיות. ההליך הפלילי נגד בעל השליטה במערערת הסתיים בהסדר טיעון שאושר על ידי בית המשפט בו נקבעה הוראה רלוונטית לעניין המכלית. על יסוד האמור טענה המשיבה, במסגרת הבקשה לסילוק התביעה על הסף, כי הוראות הסדר הטיעון שאושר בנוגע למכלית יצרו שינוי מהותי המצדיק את דחייתה על הסף. השופטת ש' רנר קבעה כי הבקשה תתברר בישיבת קדם משפט. בישיבה זו נתן בית המשפט הצעה שלפיה יפסוק בתביעה על דרך הפשרה. המערערת הסכימה להצעה אך המשיבה סירבה ולכן נקבעה ישיבת הוכחות. 2. התביעה הועברה לידי השופטת ת' בר-אשר צבן שקבעה כי ישיבת ההוכחות תבוטל וכי תחילה תתברר הבקשה לסילוק התביעה על הסף. בעקבות החלטה זו הגישה המערערת בקשה לקביעת מועד דיון דחוף שבה הלינה כי נוכח חילופי השופטים בוטלה ישיבת ההוכחות, אף שמדובר בתביעה שהוגשה בשנת 2008. בעקבות זאת הודיע בית המשפט כי תינתן החלטה בהקדם וכי בכל מקרה שמיעת התיק תסתיים בשנת המשפט הנוכחית. בפסק הדין שניתן כשבוע לאחר מכן דחה בית המשפט את התביעה לאחר שקיבל את בקשת המשיבה לסילוק התביעה על הסף. על פסק הדין הגישה המערערת ערעור לבית המשפט המחוזי. 3. בפסק דין שניתן ביום 28.9.2014 בבית המשפט המחוזי (הנשיא ד' חשין, סגן הנשיא מ' דרורי, והשופט ע' שחם) נקבע כי ראוי היה להקדים שמיעת ראיות לדיון בהחלטה לסילוק התביעה על הסף. וכך קבע: "נקודת המוצא היא, כי סילוק על הסף הינו סעד קיצוני, הניתן במקרים יוצאי דופן, בהם אין מכך מנוס. המקרה הנוכחי אינו נופל לגדר הקבוצה המצומצמת של המקרים בהם ראוי להורות על דחיית תביעה על הסף. גם אם נניח, מבלי לפסוק, כי בפי המדינה טענות כבדות משקל לגופו של עניין, אין בכך כדי לגרוע מן הצורך לקיים בירור עובדתי ממצה, הן כדי להכריע בטענות הצדדים לעניין פירוש הסדר הטיעון אליו מפנה המדינה (שכן פרשנות המסמך תלויה, בין היתר, בעדויות מי שנטל חלק בעריכתו), הן כדי להכריע בטענותיה לעניין חוסר תום לב, הן כדי להכריע בסוגיות נוספות שעלו בטיעונים בפנינו, ובהן מכירת המיכלית על ידי רשות המסים לצורך מימוש חוב בסך של כ-53,000 ₪, ומצב הידיעה של הפרקליטות הפלילית על ההליך האזרחי בו נקטה המערערת, ערב ההסכמה על החילוט. לטענות אלה הן פן משפטי והן פן עובדתי. בנסיבות עניין זה, לא היה מקום להכריע בהן במסגרת של בקשה לסילוק על הסף, טרם קיומו של בירור עובדתי. במצב דברים זה, אנו מקבלים את הערעור, במובן זה שהחלטת בית משפט קמא בדבר דחיית התביעה על הסף, מבוטלת בזה. בית משפט קמא ימשיך בדיון בהליך מן הנקודה בה הופסק. מובהר, כי אין בהחלטתנו כדי למנוע מן המדינה מהעלות את טענותיה וראיותיה בדבר סילוק על הסף, וכדי למנוע הכרעה בטענות אלה, לעת סיומו של ההליך, וזאת כפי שהחליט מותב קודם שדן בהליך בבית משפט השלום, טרם העברתו למותב הנוכחי. בהקשר זה נוסיף, כי אנו דוחים את בקשת המערערת כי ניתן הוראה כלשהי ביחס לזהות המותב שידון בהליך. על המערערת, ככל שהיא מבקשת לעשות כן, לפנות בבקשה מתאימה לערכאה המתאימה, ואיננו נוקטים עמדה כלשהי לעניין זה." בהתאם, קבעה השופטת ת' בר-אשר צבן מועד הוכחות. ביום 12.2.2015 הגישה המערערת בקשה לפסילת השופטת ת' בר-אשר צבן מלדון בעניינה. המערערת הבהירה כי אינה חוששת שבית המשפט ינהג במשוא פנים במובן של העדפת צד מסוים, אלא טענה כי בית המשפט כבר גיבש דעה לגופן של הראיות. המשיבה התנגדה לבקשה. 4. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט העיר כי העלאת טענת הפסלות לא נעשתה בהזדמנות הראשונה, סמוך לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי, אלא עובר לשמיעת ההוכחות. לגופו של עניין קבע בית המשפט כי העובדות שעמדו בבסיס פסק הדין שבוטל לא היו שנויות במחלוקת, ונקבעו בהכרעות שיפוטיות שונות שאליהן הפנו בעלות הדין. נקבע, כי מאחר שבית המשפט לא שמע עדים, ממילא לא הייתה לו כל אפשרות לגבש עמדה כלשהי ביחס לגרסאותיהם, וממילא פסק הדין שבוטל לא עסק בכך. בית המשפט קבע כי אמנם התייחס בפסק הדין להסדר הטיעון שאושר על ידי בית המשפט, אך בכל הקשור לפרשנות שהמערערת טוענת לה, ושבעניינה היא מבקשת להעיד עדים, לא ניתנה כל הכרעה עובדתית שכן העדים טרם נשמעו. משכך נקבע כי אפילו הייתה המערערת צודקת בנוגע לנכונות עילת הפסלות עליה ביססה את בקשתה, הרי שעילה זו אינה מתאימה לנסיבות המקרה. לאור האמור קבע בית המשפט כי ישיבת ההוכחות תתקיים במועד שנקבע – 19.5.2015. מכאן הערעור שלפניי. 5. בערעורה, שהוגש באיחור ברשות שניתנה, מעלה המערערת טענות נגד תוכנו של פסק הדין שבוטל. לטענת המערערת, בפסק הדין מופיעות קביעות עובדתיות שנקבעו טרם שמיעת הראיות. לדבריה, בפסק הדין שבוטל הביע בית המשפט את דעתו באופן נחרץ בנוגע לפרשנות הסדר הטיעון המשליכה על התביעה נושא הערעור. לטענת המערערת, על אף שטרם בוצעו חקירות של המצהירים, בית המשפט התייחס בפסק הדין לראיות שהוגשו, ניתח אותן והגיע למסקנות ברורות. המלים הברורות בהן השתמש בית המשפט בפסק הדין מחייבות, לדעת המערערת, את החלפתו, ולוּ בשם מראית פני הצדק ותחושת המתדיינים. 6. דין הערעור להידחות. ראשית, הבקשה לפסלות המותב צריכה היתה לעלות מיד בסמוך לאחר פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שניתן כאמור, ביום 28.9.2014, אך זאת הוגשה רק ביום 12.2.2015 מעבר לכך ולגוף העניין: המערערת לא העלתה כל עילה המצדיקה את פסילתו של בית המשפט מלדון בעניינה. הלכה פסוקה היא כי, ככלל, אין מניעה שבית המשפט ידון מחדש בעניין שהוחזר לו על ידי ערכאת הערעור, בהעדר הנחייה מפורשת אחרת. כך אכן נעשה במקרה שלפניי (ראו והשוו לפסק דיני בע"א 2373/15 פלוני נ' פלוני (26.4.2015); כן השוו לע"א 8015/14 חכמון נ' הבינלאומי ליסינג בע"מ (28.12.2014)). יש לזכור כי בעצם הדיון המחודש, בהתאם להנחיית ערכאת הערעור, אין כדי להביא לפסילת השופט (יגאל מרזל דיני פסלות שופט 272 (2006)). הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שפסק הדין שבוטל ניתן בטרם נשמעו ראיות והדיון הוחזר לבית המשפט לשם שמיעתן. בית המשפט המחוזי קבע כי יש לשמוע ראיות תחילה אך טענות הצדדים שמורות ובית משפט השלום יעשה כמצוותו וישמע ראיות. לא נקבע כי ההחלטה שניתנה היתה שגויה, הכל כפי שצוטט. ויובהר, הבעת עמדה או דעה על ידי שופט במסגרת הליך קודם אינה מקימה, בדרך כלל, חשש ממשי למשוא פנים. בוודאי נכונים הדברים כשמדובר באותו תיק ממש (ראו למשל, ע"א 208/14 דיאמנט נ' שלמה נס, עו"ד (20.1.2014); יגאל מרזל, בעמודים 266-265). במקרה שלפניי לא הראתה המערערת כי מפסק הדין שבוטל עולה חשש ממשי למשוא פנים כלפיה. זאת משום שכאמור, הדיון הוחזר לשם שמיעת ראיות. לא מתעורר חשש ממשי כי דעתו של בית המשפט ננעלה בנוגע לתוצאות ההליך, ואין הצדקה להעברת הדיון בו לידי מותב אחר. אף אין מקום לפסול את בית המשפט בשל מראית פני הצדק. הערעור נדחה. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"א אייר, תשע"ה (10.5.2015). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15029910_C01.doc עע מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il