פלוני נ. פלוני

החלטה בתיק ע"א 2990/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2990/15 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור המערערת: פלונית נ ג ד המשיבות: 1. פלונית 2. פלונית ערעור על החלטת בית המשפט לעניני משפחה בפתח-תקוה מיום 20.4.2015 בתמ"ש 4676-12-14 שניתנה על ידי כבוד השופטת מ' קראוס תשובת המשיבות מיום 28.5.2015 בשם המערערת: עו"ד מאיר ברנע בשם המשיבות: עו"ד ניר והב פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (השופטת מ' קראוס), מיום 20.4.2015 בתמ"ש 4676-12-14, לפיה נדחתה בקשת המערערת כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינה. 1. המשיבות, שהן אמה ואחותה של המערערת - בהתאמה, הגישו בקשה לצו עשה המורה למערערת לאפשר לאחותה להתגורר בנכס הנמצא בעיר ראש העין בו מתגוררת המערערת. המערערת ביקשה כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינה נוכח החלטה שנתן בתום ישיבת קדם משפט מיום 31.3.2015, ובשל קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, בנסיבות שנוצרו. המשיבות התנגדו לבקשה וטענו כי מטרת הגשתה היא ליצור סחבת תוך בזבוז זמן שיפוטי יקר. 2. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט ציטט את החלטתו מתום ישיבת קדם המשפט שבה קבע: "איני רואה שום מניעה שתמנע מטובה להשתמש בנכס כפי שלאה משתמשת בו, במיוחד לאור דברי האם ולאור העדר זכויות ממשיות בנכס למי מהאחיות. לאחר שיופקדו כספים לשם הבטחת הליך הגישור, אפנה את הצדדים להליך של גישור ולחילופין, ייקבע התיק להוכחות על פי היומן. אין מניעה שטובה תאכסן את החפצים של לי שנמצאים בחדר אותו יעדה האם לטובה במחסן". בית המשפט קבע כי סברתה של המערערת כי ההחלטה מלמדת על כך שדין התובענה נחרץ אינה נכונה, ולראייה, הפניית בעלות הדין לגישור ולחלופין להוכחות. בנוסף ציין בית המשפט כי עובר להחלטה הודיע לבעלות הדין כי הוא שוקל לפנות לעיריית ראש העין ולסוכנות היהודית כדי לברר האם יש למי מהם זכויות בנכס והאם זכאיות המערערת ואחותה להשתמש בו. בית המשפט קבע כי למעשה החלטתו זו היא בבחינת "אין חדש תחת השמש", שכן שאלת זכות השימוש בנכס עלתה בפסקי הדין שניתנו בשנת 2014 בבקשות לצווי הגנה שהגישו בעלות הדין האחת כנגד השנייה, בהם נכתב במפורש כי אף אחת מהן לא הוכיחה את זכותה בנכס, וכי בנסיבות אלו ולכן אין האחיות יכולות לדרוש האחת מהשנייה להתרחק מהנכס. בית המשפט הבהיר כי אין מדובר בהבעת דעה או בחריצת דין, אלא בציון המצב המשפטי הקיים ביחס לזכויות בנכס בשלב בו טרם התבררה התביעה. בית המשפט ציין כי המערערת לא הגישה הליך מתאים כדי להגן על "זכותה הפוססורית", כפי שביקשה. בית המשפט התייחס גם לטענה כי הורה על קיום דיון בהעדר המערערת, על אף שנפלה למשכב, וקבע כי בקשתה לדחיית הדיון הוגשה שלא בהתאם להנחיות, וכי בא-כוחה ייצג אותה נאמנה בדיון וטענותיה נשמעו. נקבע, כי טענת המערערת שלפיה קם חשש ממשי למשוא פנים מתבססת על תחושה סובייקטיבית מוטעית. על החלטה זו הוגש ערעור שלפניי. 3. המערערת מתארת את הנכס נושא הדיון ואת הרקע לפרוץ הסכסוך בינה לבין אחותה. לדבריה, בראשית שנות ה-50 קיבל אביה המנוח בשכירות מהסוכנות היהודית את הנכס, הקים בו נגריה ודירה למגורי המשפחה; המערערת נולדה בנכס בשנת 1958 ועדיין מתגוררת בו. לטענת המערערת, אחותה עזבה את הנכס כשנישאה בשנת 1977. המערערת מוסיפה כי לפני כשנה וחצי עזבה אמה את הנכס ועברה להתגורר בבית אבות. המערערת טוענת כי אחותה נקטה צעדים אלימים כדי להפריע לה להשתמש בנכס. לטענת המערערת, נוכח הסעד שהתבקש בתובענה לצו עשה ברור כי החלטת בית המשפט סיימה את הדיון בתובענה, באופן המעניק לאחותה את מלוא הסעד שביקשה כבר בקדם המשפט, ללא דיון בטענות המערערת שנעדרה מהדיון ומבלי שניתן לה יומה. לדברי המערערת, בית המשפט התעלם מהטענות שהעלתה בדבר זכותה הפוססורית בנכס ומהראיות שצירפה, אף שהיה עליו להגן על זכותה להמשיך להתגורר בנכס בלא שיפריעו לשימושה הסביר. לדעת המערערת, נוכח עמדת בית המשפט אין כל טעם להמשיך את ההליך לפניו ולכן מוצדק להורות על העברת הדיון למותב אחר. המערערת מציינת כי ההצעה להפנות את בעלות הדין לגישור הועלתה על ידי בא-כוחה ונדחתה על הסף על ידי המשיבות. 4. המשיבות הגישו תשובתן לערעור. לטענתן, המטרה האמיתית של הגשת הערעור היא למשוך כמה שיותר זמן כדי לאפשר למערערת להמשיך להתגורר בנכס עליו השתלטה לפני כשנה וחצי. לטענת המשיבות, מאז השתלטות המערערת על הנכס אין היא מאפשרת להן להיכנס אל הבית חרף התחייבותה לעשות כן. לדברי המשיבות, המערערת עושה כל שביכולתה לסרבל את ניהול ההליך המשפטי. המשיבות מציינות כי במסגרת הליך קודם נקבע כי אין למי מבעלות הדין זכויות בנכס ולכן אין האחיות יכולות לדרוש האחת מהשנייה להתרחק מהנכס. לטענת המשיבות, בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי. לגופו של עניין טוענות המשיבות כי אין בהחלטה נושא הערעור חשש למשוא פנים המצדיק את פסילת בבית המשפט. מדובר, לדעתן, בחיווי דעה בנוגע למצב המשפטי הקיים נכון לשלב הדיון. לטענת המשיבות, יש לדחות את טענות המערערת לגבי זכותה בנכס. לדברי המשיבות, בית המשפט מכיר את בעלות הדין מההליכים הקודמים. העברת הדיון לידי מותב אחר כעת אינה נדרשת, לדעתן, ותיצור סחבת מיותרת תוך בזבוז זמן שיפוטי. על יסוד האמור מבקשות המשיבות לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות משפט ראויות. 5. דין הערעור להידחות. טענות המערערת אינן מקימות עילה לפסילת בית המשפט מלדון בעניינה. כידוע, אין בחוסר שביעות הרצון של המערערת מהחלטות בית המשפט כדי להקים עילת פסלות (השוו: ע"א 4755/14 סעידי נ' בוסתן הדרום בע"מ (15.8.2014)). זאת ועוד, כבר נכתב בעבר כי ניהול יעיל של הליכים משפטיים על ידי שופט מביא אותו, ולפעמים מחייב אותו, להביע דעה בזהירות ובמתינות לגבי ההליך התלוי לפניו (ראו ע"א 3110/14 גינזברג נ' קרן קיימת לישראל (19.5.2014)). כך נעשה במקרה שלפניי בישיבת קדם המשפט, בה המליץ בית המשפט לבעלות הדין לפנות לגישור ולחלופין נקבע התיק להוכחות. לפיכך, בנסיבות העניין, אין לראות בהחלטת בית המשפט בישיבת קדם המשפט משום חריצת דעה שאינה ניתנת לשינוי ולשכנוע. בנוסף, בית המשפט כתב בסוף החלטתו: ""זה המקום לומר כי העברת התיק לשופט אחר, לאחר שמותב זה הכיר לפני ולפנים את המבקשת והמשיבות ואת הסכסוך המורכב ביניהן, הינה בבחינת צעד לא קולגיאלי אשר יוסיף ויסרבל את ההליך". ואכן, הסמכות לדון היא גם החובה לדון. 6. אכן, אפשר שבראיית המערערת נוצר חשש כי החלטת בית המשפט בישיבת קדם המשפט מצביעה על קיום חשש ממשי למשוא פנים כלפיה. ואולם, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא אשר אינו מקים עילת פסלות על יסוד מבחן אובייקטיבי, ומשכך, דין הערעור להידחות. בשולי הדברים אעיר כי טוב תעשה המערערת אם תשעה להערת בית המשפט בנוגע לאופן בו עליה להציג את טענותיה בדבר זכותה בנכס נושא הדיון. הערעור נדחה, איפוא. המערערת תישא בהוצאות המשיבות בסך של 3,000 ש"ח. ניתן היום, ‏י"ז בסיון התשע"ה (‏4.6.2015). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15029900_C02.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il