אזייב גוד נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2990/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2990/09 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: אזייב גוד נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע ב-תפ"ח 1023/08 מיום 3.3.2009 שניתן על ידי כבוד השופטים ר' יפה-כ"ץ, ו' מרוז ו-א' ואגו תאריך הישיבה: א' בטבת התשע"א (8.12.2010) בשם המערער: עו"ד קטי צווטקוב-מאיר בשם המשיב: אין התייצבות עקב שביתה בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופטת מ' נאור: במסגרת הסדר טיעון בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע המערער הורשע בביצוע עבירות של הריגה ותקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיפים 298 ו-300 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"). בית המשפט השית על המערער 15 שנות מעצר לריצוי בפועל, מיום מעצרו (7.7.2008). הערעור נסוב על גזר הדין. העובדות 1. בעקבות הסדר טיעון שנערך בין הצדדים, תוקן כתב האישום המקורי שהוגש כנגד המערער והוא הודה והורשע בהתאם לכתב האישום המתוקן. לא הייתה הסכמה לעניין העונש. 2. בהתאם לעובדות שבכתב האישום המתוקן, בהן הודה המערער, בתאריך 1.2.08, החל משעות הצהריים, ישבו בפארק בדימונה יוסף איברגימוב (להלן: "המנוח"), יוסף ארנבייב (להלן: "יוסף"), רוברט פינחסוב, פיודור דזורינסקי (להלן: "פיודור"), המערער ואביו – רמבום אזייב. הנמנים לעיל שיחקו קלפים בפארק, שתו משקאות אלכוהוליים ואכלו. עם רדת החשיכה עברה החבורה לעמוד מסביב לשולחן מתחת לעמוד תאורה והמשיכה במשחק קלפים, שכלל הימורים על סכומי כסף קטנים. בכל משחק, שילם כל אחד מהמשתתפים דמי השתתפות בסך 3 שקלים והזוכה היה מקבל את הסכום שהצטבר. 3. בסמוך לשעה 18:30, כאשר המנוח אסף את הכסף שנאסף בקופה, הוא הבחין כי חסר סכום של 3 שקלים. כל הנוכחים טענו, כי שילמו את הסכום הנדרש במשחק. בשלב מסוים עזב פיודור את המקום והלך להטיל את מימיו, תוך שהוא צועק לעבר האחרים שהוא שם את הסכום הנדרש. יוסף האשים את המערער בכך שלא שילם, ובעקבות כך התפתח ויכוח, שלווה בקללות, בין המערער לבין מנוח. 4. במהלך הויכוח ניגש המערער אל המנוח ותקף אותו בכך שחבט באגרופו בפניו. אף המנוח תקף את המערער. יוסף, אשר חשש מפני החמרת האלימות בין המערער למנוח, נעמד מאחורי המערער, תפס את ידו ואמר לו "כפרה עליך, זה לא שווה". המערער נגח באמצעות ראשו באפו של יוסף עד שיוסף הרפה את אחיזתו ממנו, דימם מאפו ואיבד את הכרתו. בשלב זה, שלף המערער סכין ובאמצעותו דקר את המנוח 3 דקירות בפלג גופו העליון: 2 דקירות שטחיות בבטן משמאל ובגב משמאל ודקירה אחת עמוקה בחזה, אשר פגעה בליבו של המנוח. לאחר שהמנוח התמוטט ונפל על הארץ, נמלט המערער מהמקום. כן עזבו את המקום רוברט פנחסוב ואביו של המערער. 5. יוסף, שהתעורר מעלפונו, ניסה להנשים את המנוח. יוסף ופיודור, שחזר מהשירותים, ניסו לחלץ את המנוח מהמקום, אך ללא הצלחה. הדקירה השלישית שפגעה בליבו של המנוח גרמה למותו עקב נזק חמור ללב. המערער נמלט מהמשטרה ונעצר שבוע ימים לאחר האירוע. היות ובמעשיו אלה גרם המערער למותו של המנוח וכן תקף את יוסף וגרם לו חבלה של ממש, הוא הורשע בביצוע עבירות של הריגה לפי סעיף 298 לחוק ותקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק זה. 6. שירות המבחן ערך למערער תסקיר מבחן, בעיקרו קבע, כי לאור חומרת העבירות המיוחסות למערער והעובדה כי מדובר באדם אשר אינו מביע נזקקות לטיפול, על אף העובדה כי המערער נוהג לצרוך אלכוהול וסמים בשכיחות גבוהה, לא נראה כי יש מקום לבוא בהמלצה טיפולית אודותיו. 7. למערער 3 הרשעות קודמות. הראשונה, משנת 1997 בגין עבירת גניבה; השניה, משנת 1999, בגין שתי עבירות של גניבה, החזקת נכס חשוד כגנוב, תקיפה, החזקת סכין, תקיפה כדי לגנוב, תקיפה הגורמת חבלה של ממש והחזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית. בגין עבירות אלה נידון המערער לעונש מאסר בפועל של 12 חודשים וכן למאסר על תנאי; העבירה השלישית והאחרונה לפני האירוע הינה משנת 2008. המערער נידון למאסר על תנאי בגין עבירה של החזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית שנעברה בשנת 2007. 8. המשיבה עמדה בטענותיה בפני בית המשפט המחוזי על החומרה הרבה שבמעשי המערער. לטענתה, עשה המערער שימוש בסכין וגרם למותו של אחר ללא כל סיבה הנראית לעין וללא כל חסמים לשימוש בנשק הקר שנשא עמו. לעומת זאת, עמדה באת כוח המערער על נסיבותיו האישיות של המערער, וטענה כי מדובר היה ב"ריב שיכורים" הדדי וכי אפשר להבין מדוע בשכרותו ובלהט הויכוח, חש המערער מאוים. נוסף לכך, טענה, הסכין שבאמצעותה דקר המערער את המנוח היתה במקום כסכין להכנת האוכל, היינו, אין מדובר במי שהביא עמו את הסכין במטרה לעשות בה שימוש. באת כוח המערער עמדה על אורח חייו השולי של המערער, המלווה בהתמכרות לסמים ולאחר מכן לאלכוהול, דבר שגרם לו לאבד את עבודתו ואת משפחתו והוביל אותו לסיטואציה של בילוי שיכורים, המלווה בהימורים ושתייה בפארק. לדברי באת כוחו, ניסיונותיו של המערער לצאת מאורח חיים זה ולהיגמל, לא עלו יפה, וייתכן, לדבריה, כי דווקא המסגרת מציבת הגבולות בכלא תיטיב עמו בצורה טיפולית. המערער לא יכול היה להיגמל בכוחות עצמו במסגרות רצוניות וייתכן שרק מסגרות בהן יחויב להימצא, הן המתאימות לו. באת כוח המערער, ביקשה להשית על המערער עונש מאסר מתון יחסית ולא למצות עמו את הדין. 9. המערער בפנייתו לבית המשפט קמא, כמו גם בערעור שבפנינו, הביע חרטה. לדבריו, הוא הרס שתי משפחות. המערער ביקש את רחמי בית המשפט. בדבריו, ניסה למזער את אחריותו ולהטיל חלק מהאשמה גם על המנוח ועל בני החבורה האחרים, אך בסופו של דבר, שב והודה בכל הכתוב בכתב האישום המתוקן. 10. בית המשפט המחוזי קבע, כי במקרה שבפנינו, לא רק שלא הוכח שהייתה פרובוקציה, כפי שטען המערער, אלא שהדבר גם אינו עולה מעובדות כתב האישום המתוקן שבעובדותיו הודה המערער (פעמיים – הן לאחר תיקון כתב האישום והן לאחר שהעלה את טענת הפרובוקציה בפני שירות המבחן ועל כן נשאל על כך במפורש בטרם הטיעונים לעונש). בכל מקרה, כך ציין, אין חולק כי היה זה המערער אשר תקף ראשון את המנוח ואף תקף באלימות רבה את יוסף, שניסה למנוע את הסלמת האלימות בין השניים, תוך שנגח באמצעות ראשו בפניו וגרם לו לאבד את הכרתו. בשלב זה נטל המערער סכין ודקר את המנוח. המערער לא ניסה להושיט עזרה, או להזעיקה, אלא נמלט מהמקום ונעצר רק שבוע לאחר מכן. הטענה, כי המערער היה שיכור ועל כן לא ידע להעריך אל נכון את מעשיהם של האחרים, לא התקבלה על ידי בית המשפט קמא, והוא קבע כי אין למערער הגנה היכולה לסייע לו בהקלה בעונשו. המערער, כך קבע בית המשפט, הביא את המצב אליו "נקלע" על עצמו. 11. בית המשפט קבע כי קיפוח חיי אדם, כל אדם, ובכל הנסיבות, מחייב ענישה מחמירה, אשר תביע את סלידתה של החברה מתופעה זו. יתר חומרה יש לייחס לכך, שהמעשים נעשו על רקע של סכסוך על עניין של מה בכך, כאשר המערער לא ידע לשלוט בעצמו. 12. לאור הדברים הללו, גזר בית המשפט על המערער עונש מאסר בפועל של 15 שנה, ועל כך הערעור שבפנינו. הטענות בערעור 13. בהודעת הערעור, אותה הגיש המערער בעצמו, הביע המערער חרטה וביקש את רחמיי בית המשפט, לאור נסיבותיו האישיות, ועובדת היותו אב ל-5. המערער טען כי את המעשה עשה ב"רגע אחד של אי שפיות" ו"ללא מחשבה נכונה", ותלה את סיבת המצב אליו נקלע בשתייה והסמים שנטל. על פי החלטת בית משפט זה, מיום 27.4.09, מונתה למערער סניגורית מטעם הסניגוריה הציבורית, לייצגו בהליך זה. 14. באת כוחו של המערער טוענת כי בית המשפט קמא לא ייחס משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער, כעולה מתסקיר שירות המבחן, לנסיבות האירוע ולחרטה והצער הכנים, לטענתה, שהביע המערער בגין מעשיו. כמו כן טענה באת כוחו של המערער, כי בנסיבות דומות – בהן עסקינן בתגרת שיכורים, שכל המעורבים בה שתו יחדיו, ובנסיבות שהחל ויכוח הדדי לא מצדו של המערער, גזרו בית המשפט עונשים קלים משמעותית מהעונש שהושת על המערער, תוך מתן משקל ראוי להדדיות האירוע מצד המנוח ומצידם של אחרים. 15. לבסוף, טוענת באת כוח המערער, כי בית המשפט שגה בהתייחסותו לאירוע כמקרה בו נעשה שימוש בסכין לפתרון סכסוכים וכי יש לאבחן מקרה זה ממקרים בהם אדם שולף סכין במטרה מובהקת לפתור ויכוח או סכסוך – ולראותו, כמקרה שהסכין ניטלה כתגובה לאלימות הדדית, כאשר הויכוח או הסכסוך כבר מצוי רחוק ברקע. דיון והכרעה 16. לא ראינו מקום להקל בעונשו של המערער. שיקולי בית המשפט המחוזי עליהם עמדנו בהרחבה נכוחים הם. מעשהו של המערער מצוי ברף העליון של עבירת ההריגה, כאשר בשל סכסוך של מה בכך הוא הביא לאובדן חיי אדם. נסיבותיו האישיות של המערער, חמורות ככל שיהיו, אינן יכולות להוות הצדקה למעשים. אנו תקווה שיעלה בידי המערער לנצל את תקופת מאסרו לשיקום, אך גם האפשרות שהמערער ישוקם בעתיד אינה יכולה להביא להקלה בעונשו. 17. הערעור נדחה. ניתן היום, ז' טבת, תשע"א (14.12.2010). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09029900_C07.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il