עמאר מרעי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2989/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2989/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המערער: עמאר מרעי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 27.2.07, בתיק 5198/06, שניתן על ידי כבוד השופט כ' סעב תאריך הישיבה: כ"ד בחשון התשס"ח (05.11.07) בשם המערער: עו"ד טל ענר ; עו"ד פארס בריק בשם המשיבה: עו"ד אבי וסטרמן פסק-דין השופט א' א' לוי: בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער, בעקבות הודאתו בעובדותיו של כתב האישום שהוגש נגדו, בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, סחיטה באיומים וכליאת שווא. בגין כל אלה נדון המערער ל-54 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לשלם לאשה בה פגע (להלן: המתלוננות) פיצוי בסכום של 10,000 ש"ח. הבסיס העובדתי להרשעה היה זה: בתאריך 17.9.06, בשעות הבוקר, פגש המערער את המתלוננת בעת שיצאה מקופת חולים, והציע לה ללכת עמו לדירתו, והיא נעתרה לכך. את אותו יום וכן את הלילה העבירו המערער והמתלוננת בעישון ושתייה של משקאות חריפים. ביום המחרת התפתחה בין השנים שיחה אשר נסבה על תלונה שהגישה המתלוננת נגד המערער בחודש יולי 2006. על פי הנטען בכתב האישום, בעקבות אותה שיחה החל המערער להכות את המתלוננת בכל חלקי גופה בידיו וכן תוך שימוש בחבלים, אלות מעץ ומברזל וסכין. אלימותו של המערער נמשכה יממה שלמה, תוך שהוא מונע מהמתלוננת לעזוב את הדירה. בתאריך 21.3.06 ניקה המערער את הדם שנזל מפצעיה של המתלוננת, ואחר כך הוביל אותה לבנק שם חייב אותה למשוך מחשבונה סכום של 300 ש"ח ולמסור אותו לידיו. במעשיו גרם המערער למתלוננת חבלות קשות - קרעים בטחול, שברים בצלעות, פצע חתך בלחי, חתכים עמוקים רבים בקרקפת, המטומות בפנים ובצוואר, ובכלל, סימני חבלה וחתכים אובחנו בכל חלקי גופה. כאמור, הודה המערער בכל אשר יוחס לו, והוא עשה זאת בגדרו של הסדר טיעון מכוחו עתרו הצדדים לגזור לו 30 חודשי מאסר ומאסר על-תנאי. כפי שעינינו רואות, החמיר בית המשפט המחוזי עם המערער מעבר לעונש המוסכם, וכנגד כך מלין זה האחרון בפנינו. נטען, כי המערער כפר תחילה בעובדות המפלילות שיוחסו לו, והסכמתו לחזור בו מן הכפירה נבעה, בין היתר, מכך שהמשיבה הסכימה לעתור לעונש מתון. להשקפת המערער, בית המשפט המחוזי שגה כאשר החליט להחמיר עמו תוך דחייתו של הסדר הטיעון. נוכח חומרתן המופלגת של העבירות אותן ביצע המערער, תקופת המאסר לה עתרו הצדדים בפני בית המשפט המחוזי היתה, להשקפתנו, מתונה ביותר, עד שספק בעינינו אם היה בה מענה הולם למטרות הענישה השונות. נראה כי למסקנה זו הגיעו גם הצדדים עצמם, ועל כן חל שינוי בעמדתם. בפתח הדיון בערעור הם הציעו להעמיד את תקופת המאסר על 40 חודשים ולהותיר את יתר רכיביו האחרים של גזר הדין על כנם. לא נסתיר את דעתנו כי אפשר שגם העונש המוצע עתה אין בו מענה הולם לחומרת מעשיו של המערער, אולם נוכח ההסברים ששמענו על קשייה של המשיבה לזמן את המתלוננת לעדות, החלטנו לאמץ את העונש המוצע, ולפיכך תעמוד תקופת כליאתו של המערער תעמוד על 40 חודשים. לא יחול שינוי בחלקיו האחרים של גזר-הדין. ניתן היום, כ"ה בכסלו התשס"ח (05.12.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07029890_O01.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il