דוד לוי נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2980/99 בפני: כבוד השופט י' קדמי כבוד השופט י' זמיר כבוד השופט מ' אילן המערער: דוד לוי נגד המשיבה: מדינת ישראל תאריך הישיבה: כ"ב בתמוז התשנ"ט (6.7.99) ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 3.3.99 בת.פ. 8091/98 שניתן על ידי כבוד השופטת ט' שחף בשם המערער: עו"ד לילוף יוסף בשם המשיבה: עו"ד אלון אינפלד פסק-דין המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (ת.פ. 8091/98) בעבירה של דרישת נכס באיומים, בכך שדרש מספר שאצלו הסתפר ליתן לו את הכסף שנמצא בקופת המספרה, באיימו עליו שאם לא יציית לו "יעשה משהו שלא מתאים לו"; ונדון בשל כך לשלושים חודשים מאסר לריצוי בפועל ולחמישה עשר חדשים מאסר על תנאי. הערעור מכוון כנגד חומרת העונש וטיעונו של המערער מתמקד בשניים. ראשית - בכך שבית המשפט לא נתן בגזר הדין ביטוי לעובדה שהעבירה שיוחסה למערער בכתב האישום שונתה מדרישת נכס באיומים לפי סעיף 404(סיפא) לחוק העונשין שדינה 10 שנים מאסר לדרישת נכס באיומים לפי סעיף 404(רישא) לחוק האמור שדינה 5 שנים. ושנית - בכך שבית המשפט לא נתן משקל נאות לקולא לנסיבותיו האישיות של המערער ובמיוחד לכך שעשה את המעשה על רקע התמכרות קשה לסמים. אכן העונש שנגזר על המערער אינו קל. ברם, בהתחשב בעברו המכביד - הכולל ששה עשר רישומים המשקפים הרשעות בשורה של עבירות רכוש, אלימות סמים וגרם חבלות גופניות לאחר - אין לבא בטרוניה אל בית המשפט המחוזי על העונש שגזר. כפי שמתחייב מגזר הדין, בראש השיקולים בעבירות מסוג זה עומד השיקול של המאבק באלימות לגווניה; ומשקלן של נסיבות אישיות בהקשר זה אינו רב. בית המשפט המחוזי נתן דעתו לנסיבותיו האישיות של המערער ואין לומר שלא נתן לנסיבות אלו את המשקל המקל הראוי בנסיבות הענין. והוא הדין לענין תיקון כתב האישום תוך הפחתת חומרת העונש המירבי לו היה צפוי המערער. בית המשפט היה ער לשינוי זה; וגזר על המערער לרצות בפועל מחצית מהעונש המירבי הקבוע לצד העבירה שבה הורשע, בהתחשב בחומרת המעשה ובעברו המכביד של המערער. סיכומם של דברים, אנו לא מצאנו עילה המצדיקה התערבות מצידנו והערעור נדחה. ניתנה היום, כ"ב בתמוז תשנ"ט (6.7.99). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי