חיה כרמי נ. היכל התרבות בע"מ

בבית המשפט העליון בירושלים רע"א 298/02 בפני: כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' א' לוי המבקשים: 1. חיה כרמי 2. עדה כרמי-מלמד 3. רם כרמי נגד המשיבים: 1. היכל התרבות בע"מ 2. אמנון רכטר בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 11.12.2001 בבש"א 18366/01 (ת"א 2255/01) שניתנה על ידי כבוד השופט י' זפט תאריך הישיבה: כא' באב תשס"ב (30.7.2002) בשם המבקשים: עו"ד ארנן גבריאלי; עו"ד אהוד גבריאלי בשם המשיבה 1: עו"ד יעקב כץ, עו"ד מריםפיש בשם המשיב 2: עו"ד דורית כרמלי פסק-דין השופט א' ריבלין: 1. בניין היכל התרבות בעיר תל-אביב תוכנן ועוצב עוד בשנות ה50- של המאה הקודמת בידי האדריכלים דב כרמי ז"ל וזאב רכטר ז"ל. המבקשים בתיק זה, בני משפחת כרמי, הם יורשיו של המנוח דב כרמי ז"ל. המשיב 2 הוא נכדו של האדריכל זאב רכטר ז"ל, ובנו של האדריכל יעקב רכטר ז"ל. המשיבה 1 היא חברת היכל התרבות בע"מ המבקשת לערוך שינויים שהזמן מחייבם, בהיכל. תכנון השינויים החל, כנראה, עוד לפני למעלה משנתיים, על-ידי האדריכל יעקב רכטר ז"ל, ובנו המשיב 2 המשיך בהכנות לביצוע השינויים. משנודע דבר התכנון למבקשים, הם ביקשו מן המשיבה 1 לשתף אותם בתכנון ובביצוע השינויים בבניין ההיכל, אך בשל שלא באו לכלל הסכמה עמה ועם המשיב 2 - סורבה בקשתם. כיוון שכך, פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי בתביעה למתן צו מניעה קבוע כנגד המשיבים, לבל ימשיכו בתכנון השינויים במבנה ולבל יבצעו את השינויים בלא הסכמתם. בד-בבד עם הגשת התובענה, עתרו למתן סעד זמני שבמסגרתו התבקש בית המשפט לצוות על המשיבים, עד למתן פסק-דין סופי בתובענה, מלתכנן ולבצע שינויים כאמור. 2. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה הזו האחרונה, ומכאן הבקשה למתן רשות ערעור. את בקשתם סומכים המבקשים על "הזכות המוסרית", המהווה, לעמדתם, חלק מזכות היוצרים, והיא מקנה להם לשיטתם את הזכות שלא ייעשה ביצירתם כל שינוי או פעולה שעלולה לפגוע בהם, בשמם, או בערכה של היצירה. המבקשים סבורים כי בית המשפט קמא לא שקל כראוי את הצורך במתן סעד זמני מתאים בגין הפרת הזכות הזו, וכי הידרשותו של בית המשפט להוראת סעיף 74 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), לבד משאינה צריכה כלל לסוגייה זו, הביאה את בית המשפט גם למסקנה שגויה, בעצם קביעתו כי תנאי הסעיף נתמלאו. המשיבים טוענים, לעומתם, כי דין הבקשה להידחות בהיעדר עילה ובשל שיהוי ניכר, ובהתחשב במאזן הנוחות הנוטה, במקרה זה, לדעתם, לטובתם. 3. המשיבה 1, חברת היכל התרבות בע"מ, וכך גם המשיב 2, הצהירו בבית המשפט קמא כי תוכנית השיפוצים שהם מבקשים לבצע אינה כוללת שינויים מהותיים במבנה, וכי כל מרכיביה נועדו לחדש את המבנה, אגב שמירה על כל מאפייניו האומנותיים. הם הצביעו על הצורך בחידוש המושבים באולם, הגדלת הבמה, הורדת צמר סלעים, שינויים לשיפור האקוסטיקה באולם, תיקונים, צביעה וסיוד. טיבן של העבודות האלה, הצורך בביצוע דחוף שלהן, לכאורה, וההצהרה שבאה מטעם המשיבים בדבר השפעתן המועטה על האופי הארכיטקטוני של הבניין, צריכים היו להילקח בחשבון מאזן הנוחות - וכך עשה בית המשפט המחוזי. יתרה מכך, בעבר הקרוב, ואף הרחוק יותר, כבר בוצעו, כך עולה מתצהיר שהיה בפני בית המשפט, עבודות של ממש בבניין. בין השינויים שבוצעו בעבר נכללו גם שינויים בבמה, הקמת בית קפה, ציפוי חדש לגג, שינויים בצבע, ועוד שינויים כיוצא באלה. עובדה זו מוסיפה משקולת נוספת המטה את מאזן הנוחות לטובת המשיבים, כאשר המדובר בבקשה למתן סעד זמני. לכך מתווספת העובדה, שאין מחלוקת כי למשיב 2 עצמו זכות דומה לזו שהמבקשים טוענים לה. בנסיבות אלה כולן, אין להתערב בתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, וזאת בלא צורך להביע עמדה באשר לנימוקים האחרים שעמדו ביסוד החלטתו. הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו לכל אחד מן המשיבים סכום של 10,000 ש"ח. ניתן היום, כא' באב תשס"ב (30.7.2002). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________ העתק מתאים למקור 02002980.P04 /אמ נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il