פלוני נ. ראש ממשלת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מינהליים עע"ם 2979/21 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופט ד' מינץ המערערים: 1. פלוני 2. פלונית 3. פלוני נ ג ד המשיבים: 1. ראש ממשלת ישראל 2. שירות הביטחון הכללי 3. משטרת ישראל 4. ועדת המאוימים של תיאום הפעולות בשטחים 5. המנהלה הביטחונית לסיוע 6. מדינת ישראל ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו מיום 11.3.2021 בעת"ם 62172-09-20 שניתן על-ידי סגן הנשיא ח' ברנר תאריך הישיבה: כ"ב בתמוז התשפ"ב 21.7.2022 בשם המערערים: עו"ד רוני בוקעי בשם המשיבים: עו"ד מיכל דניאלי פסק-דין 1. זהו ערעור שעניינו החלטתה של המשיבה 4, הוועדה לבחינת טענות בדבר מאוימות על רקע שיתוף פעולה עם ישראל (להלן: ועדת המאוימים או הוועדה) שלא ליתן למערערים, בני משפחה שמקורם באיו"ש, אישורי שהיה בישראל. המערער 1 (להלן: המערער), אב המשפחה, שוהה בישראל כבר שנים רבות ועניינו נדון בפני הוועדה כמה וכמה פעמים מאז שנת 2005, וכל בקשותיו נדחו בהחלטות שנומקו על סמך המידע שעמד לנגד עיני הוועדה. בתמצית, המערער טוען למאוימות וחשש לשלומו ולשלום בני משפחתו. בכל אותן הזדמנויות שבהן עניינו של המערער הונח על שולחנה של הוועדה, לרבות בבקשתו האחרונה שעליה נסב הערעור דנן, עמדת גורמי הביטחון הייתה ועודנה שלא קיימת תשתית ראייתית רלוונטית המבססת את טענת המאוימות. בפנייתו האחרונה לוועדה משנת 2018 טען המערער לשינוי נסיבות, בהתייחס לתביעת נזיקין שהגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד הרשות הפלסטינית שבה ניתן פסק דין לטובתו ביום 24.4.2017 (ת"א 5074/03; סגן הנשיא מ' דרורי). 2. ועדת המאוימים בחנה את התחקור שנערך למערער במת"ק ביחס לטענותיו הרלוונטיות ושמעה את עמדת גורמי הביטחון. בהמשך לכך, ולאחר דיון במכלול הנסיבות, דחתה הוועדה את בקשת המערער. ועדת המאוימים קבעה בהחלטה כי ניתן אמנם להניח שזכייתו של המערער בתביעה נגד הרשות הפלסטינית "מעמידה אותו בעימות מסוים מולה", אך בכך בלבד אין כדי להצדיק הכרה במאוימות, בהתאם לאמות המידה המקובלות. 3. המערער הגיש עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי כנגד החלטתה של ועדת המאוימים, וזו נדחתה. בית המשפט המחוזי קבע כי החלטה של הוועדה היא סבירה ואין מקום להתערב בה, בשים לב לשיקול הדעת הרחב המוקנה לה כגורם המקצועי המוסמך. בית המשפט המחוזי הדגיש כי הוועדה לא מצאה אינדיקציה לסכנה ממשית הנשקפת לחייו או לחיי בני משפחתו על רקע חשד לשיתוף פעולה עם ישראל, ומכל מקום, אף לשיטתו גילויי האלימות כלפיו מצד גורמים ברשות הפלסטינית התרחשו לכל המאוחר בשנת 1998, ולכן ככל שחולף הזמן פוחת החשש לשלומו. 4. הערעור שבפנינו נסב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לאחר שעיינו בערעור על נספחיו ובתגובה מטעם המשיבים, ושמענו את טענות הצדדים בדיונים שהתקיימו ביום 14.4.2022 וביום 21.7.2022, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. 5. אין ספק שהמערערים לא רואים את עתידם באיו"ש, ובדיון, בא-כוחם אף הצהיר שהם מעוניינים בסיוע למעבר למדינה שלישית. אולם לא בכך אנו עוסקים. בהליך מסוג זה הדברים קמים ונופלים על העובדות. לאחר שעיינו במלוא החומר, לרבות בחומר החסוי שהוגש במעמד צד אחד, בהסכמת בא-כוחו של המערער, נחה דעתנו כי לא נמצאה עילה להתערב בהחלטתה של ועדת המאוימים אנו מאמצים אפוא את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתוקף סמכותנו לעשות כן לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, כפי שחלה גם בהליך דנן מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. 6. בהתאם להחלטתו של בית משפט זה מיום 10.6.2021, אשר דחתה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי (השופט, כתוארו אז, ע' פוגלמן), צו הביניים שמנע את הרחקתם של המערערים מישראל פקע זה מכבר, ביום 30.6.2021. לפנים משורת הדין, ניתנת למערערים שהות להתארגנות עד ליום 21.9.2022, שלאחריה הם יידרשו לצאת מישראל. 7. סוף דבר: הערעור נדחה. אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ה בתמוז התשפ"ב (24.7.2022). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 21029790_A16.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il