סרייב גיולבניז נ. "טפחות" בנק משכנתאות לישראל בע"מ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2979/02 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: סרייב ג'יולבניז נגד המשיב: "טפחות" בנק משכנתאות לישראל בע"מ ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה מיום 25.3.2002 בת.א. 19325/98 שניתן על ידי כבוד השופט אמיר טובי בשם המערער: עו"ד דוד רויטמן פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט א' טובי) מיום 25.3.02, שלא לפסל עצמו מלדון בת.א. 19325/98. 1. המשיב הגיש תביעה כספית בסדר דין מקוצר נגד המערערת ונגד בעלה לשעבר לתשלום סך של 2,892 ש"ח, על-פי הסכם הלוואה שנחתם בין הצדדים. המערערת טענתה להגנתה כי לא חתמה על הסכם ההלוואה ואף לא על ייפוי הכוח הנוטריוני שמכוחו נחתם ההסכם. בישיבת ההוכחות מיום 25.3.02, לאחר שנשמעו עדויות המשיב ועדותה של המערערת, ביקש ב"כ המערערת כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיק. בקשת הפסילה הועלתה בעקבות החלטת בית המשפט להטיל הוצאות על המערערת בשל התנגדות שהעלה בא כוחה לשאלות שהוצגו למערערת במהלך חקירתה הנגדית. כן טען ב"כ המערערת כי לא ניתנה לו הזדמנות להציג לנציג המשיב את כל שאלותיו במהלך החקירה הנגדית. המשיב התנגד לבקשת הפסילה בטענה כי בית המשפט פעל בהתאם לסדרי הדין ודיני הראיות. 2. בית המשפט דחה את בקשת הפסילה. בית המשפט קבע כי השאלה העולה בתביעה היא שאלה עובדתית ממוקדת שהצורך לבירורה אינו מצדיק זמן רב, וציין כי הדיון שהתקיים נמשך למעלה משעה וכי פרוטוקול הדיון נתארך עד למעלה מ10- עמודי פרוטוקול ללא כל פרופורציה לסכום התביעה ומהותה, כאשר חלק משאלות ב"כ המערערת לא היו רלבנטיות וכך גם ההתנגדויות שהועלו בפני בית המשפט. על אף האזהרות שניתנו ואורך הרוח בו נהג בתיק, לא שעה ב"כ המערערת לאזהרות והמשיך להעלות התנגדויות סרק. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט, כי אינו רואה יסוד לפסול עצמו מלשבת בדין. 3. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. בערעורו טוען המערער כי קיים חשש ממשי כי לבית המשפט דעה קדומה בעניינה של המערערת, וזאת ממספר טעמים: ראשית, בית המשפט לא קיים ישיבת קדם משפט בתיק, והתיק נקבע לישיבת הוכחות מבלי שבית המשפט דאג לוודא האם הצדדים קיבלו הזמנות לדיון; שנית, המשיב לא הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה למרות שהיה חייב לעשות זאת; שלישית, בתחילת הדיון הציע בית המשפט לצדדים לסיים את התיק בפשרה ואמר למערערת כי הוא ממליץ לה לשלם למשיב סך של 2,500 ש"ח, שאם לא כן יהא עליה לשלם את סכום התביעה במלואו וכן הוצאות גבוהות; רביעית, טוענת המערערת, כי בית המשפט סבר כי אינו חייב למלא אחר תקנת סדר הדין האזרחי, נוכח הסכום הנמוך של התביעה. כך, במהלך הדיון מיום 25.3.02 אסר בית המשפט על ב"כ המערערת לבקש מהמשיב מסמכים חשובים המהווים בסיס לכתב התביעה; חמישית, טוען המערער כי הדעה הקדומה של בית המשפט באה לידי ביטוי אף בהחלטתו בבקשת הפסילה, בה קבע כי נוכח הסכום הנמוך של התביעה אין לבזבז זמן רב על ניהול התיק. כמו כן, בית המשפט צעק על ב"כ המערערת במהלך הדיון וקבע מראש שטענותיו הן טענות סרק; ששית, בית המשפט לא ערך רישום מדויק של הפרוטוקול. 4. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. מרבית הטענות אותן מעלה המערערת בערעור שבפני לא הועלו בפני בית משפט השלום. אין מקום כי ערכאת הערעור תידרש לטענות אלה לראשונה, ומטעם זה בלבד יש לדחותן. מה גם שחלק מן הטענות נגוע בשיהוי ניכר, המונע בנסיבות העניין את העלאתן בשלב זה (וראו לעניין זה תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- וכן ע"א 5397/97 אליהוד יערי, עו"ד נ' יצחק אינדיג, עו"ד (לא פורסם)). 5. אשר לטענות המערערת בעניין אופן ניהול הדיון מיום 25.3.02 והחלטת בית המשפט להטיל הוצאות על המערערת, הרי שמדובר בהחלטה דיונית. כפי שנפסק לא אחת, הדרך לתקיפת החלטה דיוניות מעין אלה היא באמצעות הגשת בקשות רשות ערעור או ערעור - על-פי סדרי הדין - ולא באמצעות הגשת בקשות פסלות וערעור פסלות. גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת - ולא גופו של היושב בדין (וראו, לדוגמא: ע"א 7724/96 טודרוס נ' טודרוס (לא פורסם); ע"א 7186/98 שלמה מלול נ' אלברט ג'אן (לא פורסם)). אפשר שבראייתה של המערערת נוצר חשש, כי ההחלטות שקיבל בית המשפט במהלך הדיון מצביעות על קיום משוא פנים כלפיהם, אולם חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות. החלטות בית המשפט בעניינה של המערערת, בין אם הן צודקות ובין אם היא מוטעות (ולעניין זה אין אני נצרך), אינן מעוררות אפשרות ממשית לקיום משוא פנים כלפי המערערים (וראו: ע"פ 5/82 אבו חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לו (1) 247, 250), היינו אותה אפשרות ממשית לכך שבית המשפט "גיבש לעצמו עמדה (סופית) בעניין נשוא הדיון השיפוטי, באופן שאין עוד טעם בהמשך רגיל של המשפט ('המשחק מכור')... מבלי שקיים סיכוי ממשי כי שכנוע (רציונלי) יביא לשינוי העמדה.". (בג"ץ 2184/94 גלברט נ' יושב ראש ועדת החקירה לבדיקת אירוע הטבח בחברון, פ"ד מח (3) 573, 605). מטעמים אלה, הערעור נדחה. ניתן היום, ט"ז באייר התשס"ב (28.4.2002). ה נ ש י א _________________ העתק מתאים למקור 02029790.A01 /דז/ נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il