פלוני נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 2978/14 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר כבוד השופט א' שהם העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. שר הביטחון 3. ועדת המאוימים במשרד הביטחון 4. משטרת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד נביל עתאמנה בשם המשיבים: עו"ד אבישי קראוס פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיבים 1 ו-2 ליתן טעם מדוע לא יעניקו לעותר רישיון ישיבה מכוח סעיף 3ג לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן הוראת השעה). העתירה 2. העותר הוא יליד שנת 1979, תושב השטחים, אשר על-פי טענתו נישא לאזרחית ישראלית ביום 12.4.2014. השניים מתגוררים בעיר חולון. מטרתה של עתירה זו היא הסדרת מעמדו של העותר בישראל. עתירה זו היא המשכה של עתירה קודמת באותו עניין בבג"ץ 8844/11 אשר נדחתה בהיותה מוקדמת (מפי השופטת ארבל, בהסכמת השופטת (כתארה אז) נאור, ובהסכמתי) (להלן העתירה הקודמת). עוד קודם לעתירות אלה פעל העותר להסדרת שהייתו בישראל, ובין היתר הגיש עתירה לאיחוד משפחות (בג"ץ 10785/04), אשר נדחתה בהיעדר עילה להתערבות ובהתבסס על הוראת השעה. בשנת 2007 פנה העותר לוועדת המאויימים, טען כי נשקפת סכנה לחייו, וביקש כי שהייתו בישראל תוסדר. בתחילת 2008 החליטה ועדת המאויימים שלא להיעתר לבקשת העותר מן הטעם שלא נשקפת לו סכנה בשטחי הרש"פ. מאז ועד הגשת העתירה הקודמת הוגשו שתי עתירות נוספות אשר נמחקו בהסכמה. בהמשך שב העותר ופנה לוועדת המאוימים בבקשה נוספת לאישור שהייתו בישראל. תשובת הוועדה נתקבלה ביום 27.1.2014, ובמסגרתה נדחתה בקשתו של העותר. הוטעם כי אין אינדיקציה למאוימות או לסכנה לחייו של העותר. 1. לטענת העותר במרוצת השנים שיתף פעולה עם גורמי הביטחון בישראל, סייע בסיכול פעולות טרור והברחת סמים תוך הזדהות עם יעדיה של מדינת ישראל. משכך, יש להעניק לו אזרחות או רישיון ישיבה בישראל, בהתאם לסעיף 3ג לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003. 2. עוד לטענתו הובטח לו במספר הזדמנויות על-ידי מפעיליו השונים מגורמי הביטחון כי תוענק לו אזרחות ישראלית בתמורה למידע שהוא מספק להם. לשיטתו מדובר בהבטחה שלטונית אשר יש לכבדה. ראייה להבטחה זו מוצא העותר בהיתרי כניסה שקיבל וכן תעודת מעבר שהונפקה לו אשר אינה מונפקת כדבר שבשגרה. 3. עוד טוען העותר כי ביום 7.6.2005 הגיש למשיב 1 בקשה למתן אזרחות ישראלית ולחלופין למתן אישור שהייה, וכי בקשתו טרם נענתה. לדבריו, בכל פעם שהוא בודק עם הגורמים המוסמכים הוא נענה שבקשתו עדיין בטיפול. 4. בתגובתם המקדמית של המשיבים צוין כי מן המידע שנתקבל בוועדת המאוימים מגורמי הביטחון אין אינדיקציה לכך שהעותר מאוים או כי נשקפת סכנה לחייו. כן צוין כי מהמידע החסוי עלה שהעותר נוהג להיכנס לכפרו שבשטחים, אשר על-פי טענתו הוא מאוים בו. משכך טוענים המשיבים כי יש לדחות את טענתו של העותר בדבר מאוימות. באשר לטענה בדבר הבטחה שלטונית סבורים המשיבים כי היא אינה מבוססת ונטענה בכלליות. אשר לנישואיו של העותר לאזרחית ישראלית באפריל 2014 צוין כי היא אינה בסמכותה של ועדת המאוימים ויתכן שימצא את מבוקשו באמצעות הגשת בקשה לקבלת מעמד מכוח נישואין אלה, אשר תיבחן על-ידי המשיב 1 בהתאם לנוהל 5.1.2008 לטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי, בכפוף להוראת השעה. 5. דין העתירה להידחות על הסף מן הטעמים שמפורטים בעמדת המשיבים באשר לטענת העותר בדבר מאוימות. עם זאת, בתגובת המשיבים לא נמצאה התייחסות לטענת העותר בדבר הבקשה למתן אזרחות משנת 2005 שטרם נדונה בידי המשיב 1 (ראו פסקאות 16–18 לעתירה). ככל שנכונים דברי העותר, במישור העקרוני הדבר מעורר אי-נוחות, וטוב היה אם הגורמים המוסמכים המתאימים לכך אצל המשיב 1 היו מזרזים את הטיפול בבקשתו זו. אולם בנסיבות המקרה דומה כי הבקשה אינה רלבנטית עוד, שכן היא הוגשה בהתבסס על כך שהעותר נשוי לעותרת 2 מבג"ץ 8844/11 (ראו נספח נ/4 לעתירה), אשר כפי שעולה מן העתירה הנוכחית כבר אינה בת זוגו. 6. הואיל ולדברי העותר הוא נישא בשנית, פתוחה בפניו הדרך לפעול בהתאם לנוהל לקבלת מעמד מכוח נישואין כמוצע בעמדת המשיבים. 7. אשר לטענה בדבר "הבטחה שלטונית" איננו מוציאים מכלל אפשרות שמפעיליו של העותר הציעו לו הצעות כאלה או אחרות במסגרת גיוסו. אולם בראיות שמציג העותר אין בסיס לכך, וזאת מבלי להידרש לשאלה אם הדבר עולה כדי הבטחה שלטונית. בעצמו מפנה העותר לבג"ץ 5853/04 "אמנה" תנועת ההתיישבות של גוש אמונים אגודה שיתופית נ' ראש ממשלת ישראל (20.09.04) שם צוין כי: "הוכחת קיומה של הבטחה שלטונית צריכה להיות ברורה וחד משמעית. כך, על הטוען לה להוכיח כי הבטחה כזו אכן ניתנה וכי היא מפורשת, ברורה ולא מוטלת בספק, כנדרש מהתחייבות משפטית שאינה בגדר הצהרת כוונות גרידא (ראו בג"ץ 585/01 קלכמן נ' ראש המטה הכללי, רב אלוף שאול מופז, פ"ד נח(1) 694, 706). כמו כן, עליה להינתן על ידי האורגן המוסמך לתיתה (ראו בג"ץ 135/75 סאי-טקס קורפורשיין בע"מ נ' שר המסחר והתעשיה, פ"ד ל(1) 673, 676; בג"ץ 594/78 אומן, מפעלי סריגה בע"מ נ' שר התעשיה המסחר והתיירות, פ"ד לב(3) 469, 474)" (שם, בפסקה 6). 8. סוף דבר, העתירה נדחית בזאת. ניתן היום, ג' בתמוז התשע"ד (1.7.2014). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14029780_H04.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il