עו"ד תומר רבינוביץ, הנאמן על נכסי החייב נ. גדעון און

החלטה בתיק רע"א 2977/11 בבית המשפט העליון רע"א 2977/11 בפני: כבוד השופט א' גרוניס המבקש: עו"ד תומר רבינוביץ, הנאמן על נכסי החייבים גדעון וחיה און נ ג ד המשיבים: 1. גדעון און 2. חיה און 3. בנק הפועלים- משכן 4. כונס הנכסים הרשמי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק פש"ר 5241-08 שניתנה ביום 15.3.2011 על ידי כבוד השופט דוד מינץ בשם המבקש: בעצמו בשם המשיבים 2-1: עו"ד יורם בן פורת בשם המשיב 3: עו"ד ברוך טופז בשם המשיב 4: עו"ד רחל שני-שרפסקי פסק דין 1. המבקש, הוא הנאמן בפשיטת רגל לנכסי בני הזוג, המשיבים 2-1 (להלן: החייבים), משיג על החלטה של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ד' מינץ) בשבתו כבית משפט לפשיטת רגל. 2. המשיב 3 (להלן: הבנק) היה בעל שעבוד רשום על זכויותיהם של החייבים בדירה. בשנת 2005 מונה עורך דין ברוך טופז על ידי ראש ההוצאה לפועל ככונס נכסים (להלן: הכונס), לאחר שהחייבים לא עמדו בהתחייבויותיהם לפרוע את החוב לבנק. בשנת 2008 ניתן צו כינוס לנכסי החייבים, לבקשתם. בשנת 2009 הוכרזו החייבים פושטי רגל. המבקש נתמנה כנאמן לנכסי החייבים. הנאמן והכונס הסכימו בשנת 2010 כי הדירה תמומש בגדר הליכי פשיטת הרגל (מכתב הכונס מיום 11.5.2010). הדירה אכן נמכרה על ידי הנאמן, באישור בית המשפט. בין הנאמן מצד אחד לבין הבנק וכונס הנכסים מצד שני נתגלעה מחלוקת באשר לסכום המגיע לבנק. סכום כסף מסויים מתוך התמורה שנתקבלה הועבר לבנק לכיסוי החוב המובטח. הבנק מצידו חתם על מספר כתבי שיפוי בהם הוא התחייב, בין היתר, להשיב לנאמן כספים היה ובית המשפט יקבע כי עליו לעשות כן. 3. הנאמן הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי, בה עתר לקבוע מהו סכום החוב המגיע לבנק, וכפועל יוצא מכך – מהו הסכום שעל הבנק להשיב לקופת פשיטת הרגל, וכן ביקש הנאמן כי בית המשפט יקבע מהו השכר המגיע לבא כוחו של הבנק (הוא הכונס). בית המשפט המחוזי נתן ביום 10.2.2011 החלטה, בה נקבע, בין השאר, כי ברור ש"יש להוסיף על החוב המקורי הפרשים מסוימים ואין יסוד לבקשת הנאמן", והוסיף כי "אם הנאמן מעוניין בהחלטה, יציע הצעה מאוזנת". לגבי שכרו של הכונס נקבע בהחלטה, כי השכר ישולם מתוך כספי המימוש ולא על ידי הבנק. בעקבות החלטה זו הגיש הנאמן הודעה לבית המשפט. בהודעה טען הנאמן, כי בעת שנתמנה הכונס בהליך ההוצאה לפועל עמד סכום החוב שהגיע לבנק על כ-495,000 ש"ח. לעומת זאת, בחודש אוגוסט 2010, עם המימוש, הגיע סכום החוב, לטענת הבנק, לסך של כ-824,000 ש"ח. הנאמן גרס, כי הבנק פעל בחוסר תום לב, שכן החוב תפח במשך כחמש שנים עקב ריבית חריגה בלא שהבנק נקט צעדים למימוש השעבוד במשך כל התקופה. לפיכך הציע הנאמן, שהחוב יועמד על סכום של כ-560,000 ש"ח, הוא הסכום המתקבל כתוצאה מהוספה של הפרשי הצמדה בלבד. לגבי שכרו של הכונס, הציע הנאמן שהלה יקבל אך את מה שידוע כשכר טרחה א' ו-ב', כפי שנפסק בתיק ההוצאה לפועל. בעקבות הודעתו של הנאמן נתן בית משפט קמא ביום 15.3.2011 את ההחלטה עליה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי. בהחלטה קבע בית המשפט, כי "הודעת הנאמן אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין המחריגות את פעולותיו של נושה מובטח למימוש בטוחתו". בית המשפט הוסיף, כי "משלא נטענה טענה זולת גובה הריביות ושכר טרחת הוצאה לפועל, אין מקום להתערבות הנאמן כלל". 4. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וזה הוגש על פיה. דינו של הערעור להתקבל. 5. אכן, נושה מובטח זכאי לפעול למימוש הנכס המשועבד מחוץ להליך פשיטת הרגל או הפירוק (סעיפים 20(ב) ו-22(ד)(2) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980). ברם, אין כל מניעה שהנושה המובטח (או הכונס שנתמנה לבקשתו בגדר הליך הוצאה לפועל) יסכים שהנאמן (או המפרק) הוא שיפעל למימוש השעבוד (ע"א 11117/07 אריכא נ' חבר (לא פורסם, 21.6.2009), פיסקה 5)). כך אכן ארע במקרה דנא. כבר מטעם זה אין החלטתו של בית המשפט המחוזי יכולה לעמוד. זאת ועוד וכפי שראינו, הבנק אף חתם על כתבי שיפוי בהם התחייב להחזיר כספים לקופת פשיטת הרגל, אם בית המשפט יקבע שעליו לעשות כן. התחייבותו של הבנק באה על רקע טענתו של הנאמן כי הבנק גילה חוסר תום לב שעה שלא פעל במשך מספר שנים למימוש הבטוחה, עת שהחוב המשיך לתפוח עקב התווספות של ריבית חריגה לקרן. מן ההיבט העקרוני, זו בהחלט טענה אפשרית מצידו של נאמן או מפרק (ראו רע"א 9025/03 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' בן פורת, פ"ד נט(3) 919, 929-928 (2004); ע"א 4757/05 בנק הפועלים בע"מ נ' זיתוני (לא פורסם, 12.12.2007), פסקאות 15-13). טענה מעין זו טעונה בירור, שצריך להערך, דרך כלל, בבית המשפט של חדלות הפרעון, אם בעל התפקיד – הנאמן או המפרק – עותר לסעד של הפחתת החוב המגיע לנושה המובטח, לטענתו. 6. עניין אחד שנותר לוט בערפל נוגע לקביעת שכרו של הכונס, שכאמור מונה על ידי ראש ההוצאה לפועל. הנאמן טען בבית המשפט המחוזי, כי קביעת השכר צריכה להעשות על ידי בית המשפט של פשיטת הרגל. בתשובתו של הבנק לבקשת רשות הערעור הוא טען כי בדיון שנערך בבית משפט השלום באשקלון ביום 10.4.2011, במסגרת ערעור של הכונס על החלטה של רשמת ההוצאה לפועל, הסכימה באת כוחו של הנאמן כי הדיון בנושא שכר הטרחה של הכונס ואופן חישובו יוחזר לרשמת ההוצאה לפועל. בית המשפט המחוזי נתן תוקף של פסק דין להסכמה שהושגה על פי המלצתו. יצויין, כי הבנק צרף לתשובתו את הפרוטוקול מן הדיון שנערך ביום 10.4.2011 ואת פסק הדין שניתן באותו יום. אוסיף, כי בקשת רשות הערעור הוגשה שלושה ימים לאחר מכן, ביום 13.4.2011, בלא שהנאמן התייחס לסוגיה זו. מניח אני, כי אי ההתייחסות נבעה מכך שהנאמן מבין כי הוא קשור בהסכמה שהושגה בבית משפט השלום באשקלון. 7. הערעור מתקבל איפוא, והחלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת. העניין יחזור לבית משפט קמא על מנת שיכריע בשאלה מהו סכום החוב המגיע לבנק. הבנק יישא בשכר טרחת עורך דין בסכום של 15,000 ש"ח לטובת הנאמן ובסך של 7,500 ש"ח לטובת כונס הנכסים הרשמי (המשיב 4), שתמך בעמדתו של הנאמן. ניתן היום, ט"ז בתמוז התשע"א (18.7.2011). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11029770_S03.docעכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il