בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
2972/95
וערעור
שכנגד
בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
כבוד
השופט י' טירקל
כבוד
השופט י' אנגלרד
המערערת: יוסף וולף ושות' בע"מ
נגד
המשיב: דפוס
בארי שותפות מוגבלת
ערעור
וערעור שכנגד על פסק דינו של בית
המשפט
המחוזי בתל-אביב-יפו בת.א. 1662/89
מיום
20.3.95 שניתן על ידי כבוד סגן הנשיא
השופט
מ' אילן
בשם המערערת: עו"ד אמנון גולדנברג, עו"ד היו קוברסקי,
עו"ד
הילה בלט
בשם המשיב: עו"ד ראובן בורקובסקי, עו"ד שרונה בנדק
פסק-דין
השופט י' אנגלרד:
בלב הסכסוך שלפניי מצויה מעטפה תמימה, בעלת
כיתוב פנימי וחיצוני על פי קיפול מסוים של דף הנייר. מתברר שה"תמימות"
ממנה והלאה: דרך קיפול המעטפה על שוליה המחוררים והדביקים הם עניין של פטנט; צורת
הכיתוב הפנימי והחיצוני היא עניין של זכות יוצרים; הכל יחד הוא נושא של סימן מסחר
בעל מוניטין. לכן, רק הדיוט, הרגיל לקבל בדואר, חדשות לבקרים, מעטפות מסוג זה,
יכול לסבור, כי העניין פשוט ותמים. טעות גדולה בידו: כמה מחשבה יוצרת צריך היה
להשקיע בכל פרט ופרט כדי להשיג את התוצאה של מה שמכונה בעגה המקצועית: מעטפה
אינטגרלית חסויה!
1. הסוגיה של משלוח טופס הודעה, למספר רב של
נמענים, המקופל באופן שהטופס משמש גם כמעטפה, ואשר דרך קיפולה שומר את המידע
הפנימי מוסתר - סוגיה זו העסיקה את דעתו ואת מחשבתו של חבר קיבוץ בארי, שטרח
והתאמץ, כיד היצירתיות הטובה עליו, עד שהצליח, בעזרת המפעל של הקיבוץ - דפוס בארי,
שותפות מוגבלת - להשיג את התוצאה הרצויה. דפוס בארי לא התעצל והגיש ביום 8.6.83
בקשה לרישום "המעטפית" כפטנט בישראל, שקובל ונרשם ביום 31.12.84 כפטנט
ישראלי מס' 68928. ביני לביני, ביום 11.4.84, הגיש דפוס בארי גם בקשה לפטנט
אירופאי, אך הבקשה האירופאית בוטלה ביום 6.11.84, מבלי שתוצאות החיפוש של רשם
הפטנטים האירופאי הועברו לידיעת רשם הפטנטים בישראל. ביום 1.1.85 נרשם סימן המסחר
"מעטפית" על שמו של דפוס בארי.
2. דרכה של המעטפית צלחה. היא זכתה לפרס קפלן ואף
קיבלה תעודת הוקרה על הגיעה לשלב הגמר בתחרות מקצועית בינלאומית. בין לקוחותיה היה
מצוי גם משרד התחבורה, שהשתמש במעטפית לשם משלוח הודעות מטעם המכון הארצי להכשרת
נהגים. במשך כשנתיים (1987 1989-) סיפק דפוס בארי למכון הנזכר מעטפיות אחדות
שתוכננו ועוצבו על ידו. בשנת 1989 התקיים מכרז מטעם משרד התחבורה לאספקת שני סוגים
של מעטפות אינטגרליות לדיוור ישיר לשם הזמנת נהגים להשתלמות בנהיגה (הזמנות
להשתלמות לאחר שלוש שנות נהיגה, והזמנות להשתלמות עקב צבירת נקודות).
3. במכרז זה השתתפו מספר מתחרים, ביניהם דפוס
בארי וחברת יוסף וולף ושות' בע"מ (להלן: "חברת וולף"). חברת
וולף זכתה במכרז. והנה, זמן קצר לאחר מכן נודע לדפוס בארי כי המעטפה שהגישה חברת
וולף למכרז של משרד התחבורה היא חיקוי מדויק של המעטפית, על כל פרטיה. ואמנם,
השינויים בין המעטפית לחיקוי שלה מועטים ביותר. בין השינויים מצוי, כמובן, שם בית
הדפוס, המופיע מספר פעמים בשולי הטופס וכן הסמל המסחרי, אשר במקום
"מעטפית" נקרא "מעטפון". יצוין, כי עד כדי כך הגיע להט ההעתקה
שבאחד המקומות בטופס המועתק מופיע "מעטפית" במקום השם החדש
"מעטפון". יתר השינויים הם, כאמור, מזעריים.
4. עם גילוי ההעתקה, הגיש דפוס בארי תביעה לבית
המשפט המחוזי בתל-אביב לשם צו מניעה כנגד השימוש במעטפית, צו מתן חשבונות וקבלת
פיצויים. התביעה התבססה על לא פחות מחמש עילות נפרדות: הפרת פטנט,
הפרת זכות היוצרים במעטפית המכון, הפרת סימן המסחר "מעטפית", גניבת עין
ועשיית עושר ולא במשפט. בית המשפט המחוזי - מפי חברי השופט מ' אילן - קיבל את
התביעה בשל הפרת פטנט, אך דחה את כל יתר העילות. בית המשפט נתן את צו המניעה
המבוקש מבלי להתייחס לסעדים אחרים. על פסק הדין הוגשו ערעור על ידי חברת וולף
בעניין הפרת הפטנט וערעור שכנגד על ידי דפוס בארי בשל דחייתן של ארבע העילות
הנוספות.
5. המעטפה הדקה - שבן רגע העתיקוה - גרמה להליכי
משפט שנמשכו בבית המשפט של דיון כחמש שנים תוך כדי יצירת תיק עב כרס. בעלי הדין
לא נחו עד שהעמיסו על המעטפית הצנועה סוגיות מורכבות של דיני הקניין הרוחני, של
גניבת עין ושל עשיית עושר ולא במשפט; מדיני הפטנטים: הסוגיות של חידוש ושל
התקדמות המצאתית באמצאת קומבינציה, וכן הסוגיה של אי-גילוי פרטים לרשם הפטנטים. מדיני
זכות היוצרים: הבעלים הראשון של זכות היוצרים במקרה של הזמנת יצירה ספרותית. מדיני
סימן מסחר: המבחנים לגבי "מעטפית" ו"מעטפון". מדיני
גניבת עין: יסוד ההטעייה. מדיני עשיית עושר ולא במשפט: משמעותה של
הוראת סעיף 6(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט1979- (להלן: "חוק
עשיית עושר ולא במשפט").
6. הדיון העיקרי בבית המשפט קמא התנהל סביב שאלת
תוקף הפטנט. מטעמה של חברת וולף, טרחו וסרקו את רישומי הפטנטים בעולם הרחב כדי
למצוא פטנטים דומים למעטפית במטרה לשלול הן את החידוש שבה והן את ההתקדמות
ההמצאתית הנדרשים לפי סעיפים 3-5 לחוק הפטנטים, התשכ"ז1967- (להלן: "חוק
הפטנטים"). כאמור, למרבה הפרדוקס התגלה כי מה שנראה פשוט בעיני ההדיוט שאינו
מצוי בעניין, הוא מורכב בעיני המומחה היודע את פרטי הנושא מבחינה מקצועית. ואמנם,
השילוב של קיפולים, חירורים, הדבקות וכיתוב הוא עניין של איש מקצוע. יצוין, כי
בהליך המשולב הזה קיים גם היבט חשוב של יעילות כלכלית בייצור. בפני בית המשפט
הופיעו מומחים מטעם בעלי הדין שנתבקשו להביע את דעתם על היחס בין המעטפית לבין כל
אחד מן הפטנטים הזרים מבחינת החידוש שבה, וכן היחס בינה לבין כל הפטנטים הקודמים
מבחינת היסוד של התקדמות המצאתית. בית המשפט העדיף את העדות של המומחית שהעידה
מטעם דפוס בארי. לפי חוות דעתה המקצועית, היו במעטפית חידוש והתקדמות המצאתית
בהשוואה לפטנטים הרשומים. על אף הטענות המפורטות של ב"כ חברת וולף, שהתבססו
על בדיקה מדוקדקת של התביעות הרלבנטיות של הפטנט ויחסן לפירסומים הקודמים, לא
מצאתי כל עילה להתערב במסקנתו של בית המשפט. בית המשפט רשאי היה להסתמך על חוות
דעתו של אדם שהתמחה בנושא המעטפות האינטגרליות.
7. אפרט בקצרה: לדעת המומחית, הפירסומים הקודמים,
דהיינו: שלושת הפטנטים הצרפתיים והפטנט הבריטי, לא נתנו פתרון לבעיה איתה התמודדה
המעטפית: יצירת מעטפה אינטגרלית חסויה שניתן יהיה להכינה בקלות בבית הדפוס (מבלי
לשנות צדדים לצורך הדפסה) ושתוכל להכיל כל כמות של מידע שיבחר הלקוח, תוך צמצום
התקלות בתהליך הדיוור. בפטנטים הצרפתיים קיים שוני בגודל החלק המקופל אחרונית
(החלק עליו רשומים פרטי הנמען). בכל הפטנטים (הצרפתיים והבריטי) קיים שוני בשיטת
הסגירה. שיטת הסגירה של הפטנטים הזרים יוצר חשש כי בעת פתיחת המעטפה ייקרע חלק
מתוכן המכתב. חשש זה אינו קיים במעטפית, שנעזרת בקצוות המרוחים בחומר דביק,
המחוברים לגליון וביניהם פרפורציה. שוני משמעותי נוסף הוא בעלויות הייצור (כך גם
לדעת עד מומחה מטעם הגנה, שטען שאין במעטפית חידוש). עוד צויין ההבדל במספר החלקים
האפשרי של הגליון. בעוד שבפטנטים הזרים גודל הדף ומספר החלקים חייב להיות קבוע,
מאפשרת המעטפית מספר בלתי מוגבל של חלקים. מימצאים אלו הביאו את בית המשפט קמא
למסקנה כי בעת רישום הפטנט על המעטפית לא היו בנמצא פרסומים רלוונטיים קודמים.
8. חברת וולף הקדישה, כאמור, טענות רבות למבחן
ההפרה, לפיו יש להשוות את הפרסומים הקודמים עם התביעות הספציפיות של הפטנט החדש.
מהותו של מבחן זה היא כדלקמן: היה ויתברר שהפרסומים הקודמים - לו היו מבוצעים לאחר
הפטנט החדש - הם בבחינת הפרה של תביעות הפטנט החדש, המסקנה המתחייבת היא כי אין
בפטנט החדש משום חידוש. מבחן זה מקובל והוא הופעל בפסיקתו של בית משפט זה, בין
היתר, בע"א 4867/92 יעקב סטינובסקי נ' תעמס בע"מ ואח', (לא
פורסם). אולם, בנסיבות המקרה הנדון, מדובר בהמצאה שעיקרה דווקא בשילובם של פרטים
"קטנים" במסגרת רעיון כללי, אשר, כשלעצמו ידוע כבר ברבים. יש חשיבות
מיוחדת להיזקק לעקרונות שגובשו בפסיקה לגבי פרשנות התביעות של פטנט ואשר לפיהם יש
לראות את נוסח הכתוב על רקע כל הנסיבות. וכך נאמר בע"א 345/87 Hughes Aircraft Company נ' מדינת
ישראל ואח', פ"ד מד(4) 45, 65-66 (להלן: "פרשת Hughes") מפי השופט מ' שמגר:
פרשנותו
של פטנט איננה שונה בעיקרה מפרשנותו של כל מסמך אחר, ולכן יחולו עליו כללי הפרשנות
הרגילים, החלים לגבי מסמכים. עם זאת, מתחייבת זהירות פרשנית לאור אופיו וכוחו
המיוחדים של הפטנט, כמקנה מעין מונופולין בשוק. כלל פרשנות בסיסי הוא, כי את הפטנט
יש לקרוא כמסמך שלם, על מנת שיהיה ניתן לעמוד על כוונת הממציא, כפי שזו באה לידי
ביטוי במסמך. כלשון השופט ש' אשר בת"א (ת"א) 2051/69, בעמ' 247, לא יתכן
לומר כי יש להפריד את התביעות מכל האמור קודם לכן, כאילו נולדו הן מהאוויר. לכן
אין לקרוא את תביעות הפטנט במנותק מהנאמר בתיאור ומן המתואר בשרטוטים. אמנם הפטנט
מכוון, בראש ובראשונה, אל בעל מקצוע בתחום או בענף הרלוונטיים, ולכן יש לפרשו לאור
הידע המקצועי, שהיה קיים במועד המתאים. אולם, מאחר שמלאכת פרשנות הפטנט חותרת
להתחקות אחר כוונת הממציא, מותרת גמישות מסוימת במתן משמעות לביטוים ולמונחים
בתביעות, והתיאור שבפירוט יכול לשמש כמילון לביטויים ולמונחים אלה. לשון אחר:
הממציא יכול, במידה מסוימת, לשמש לקסיקוגראף של אמצאתו.
9. ואמנם, לאחר שעיינתי, למשל, בפרטי הפטנט
הצרפתי 955114 על שרטוטיו, אשר כביכול דומה ביותר לפטנט של דפוס בארי, השתכנעתי כי
בביצוע פטנט זה - אשר, לפי עדויות במשפט, מעולם לא התבצע בפועל - לא היה משום
הפרת הפטנט החדש. נכון כי הרעיון הכללי הוא של מעטפה אינטגרלית חסויה הנוצרת בדרך
של קיפול והדבקה, אך כפי שהעידה המומחית מטעם דפוס בארי, הפרטים שונים, מבחינה
מקצועית ומעשית, תכלית השינוי. כך, יש שוני בגדלים של החלק הראשון והחלק השני של
הטופס, ובשל כך צורת ההדבקה היא מסורבלת (דרך חור בחלק הראשון). התוצאה היא כי
הקיפול שונה, דבר המשפיע על אפשרויות השימוש. בשל סיבות אלה, אין מקום לפרש את
התביעה הכללית של הפטנט החדש ככולל את הפטנט הצרפתי. כאמור, גרעין ההמצאה כאן הוא
בשילוב הפרטים הקטנים.
11. באשר להתקדמות המצאתית, גם כאן אין מקום להתערב
במסקנתו של בית המשפט קמא, אשר פירט בהרחבה את נימוקיו לקיום ההתקדמות ההמצאתית,
תוך כדי הסתמכות על חוות דעתו של מומחה וכן על יסוד התבוננות ישירה במוצגים. כפי
שצוין, "עיקר ההמצאה" כאן הוא בשילוב הפרטים "הקטנים" ולא
ברעיון כללי "גדול". בדרך למסקנתו הסתמך בית המשפט קמא על דבריו של
הנשיא מ' שמגר בפרשת Hughes, בעמ'
109[ד-ה], כי "ההתקדמות הנדרשת, על מנת שתהא בלתי מובנת מאליה, אינה צריכה
להיות גדולה: צעד אמצאתי אכן נדרש, אך די שיהיה צנוע וקטן: פשטות האמצאה אינה
צריכה לשמש מכשול לתקפות הפטנט". יתרה מזו, מאחר שהמדובר הוא בהמצאת
קומבינציה, בית המשפט קמא נזקק לעקרון נוסף, שהוזכר גם הוא בפרשת Hughes, בעמ' 87[ג-ד] ואשר הוגדר במילים אלה:
המייחד
את הפטנט לקומבינציה הוא, כי ההגנה מוענקת עבור שילובם של שני רכיבים או יותר,
כאשר בעצם השילוב מתקבלת אמצאה כשירת פטנט. מאחר שהאמצאה נבחנת כשילוב, אין
מניעה, כי רכיביה השונים יהיו ידועים כשלעצמם, או נעדרי צעד המצאתי בעמדם לבדם.
כאמור, לא מצאתי עילה להתערב במסקנתו הסופית של בית המשפט
קמא, כי "מהתבוננות בכל המוצגים שהוצגו בהליך זה כפרסומים קיימים עולה, כי
החידוש העיקרי במעטפית הינו בעצם שילוב המידע הקיים בתחום".
12. טענה נוספת של חברת וולף היא, כי אין להכיר
בתקפותו של הפטנט בשל אי גילוי הפרסומים הזרים לרשם הפטנטים הישראלי. הטענה היא,
כי פרסומים אלה התקבלו לידי דפוס בארי כחודשיים לפני שהפטנט קובל, וחובתם היתה
להודיע לרשם הפטנטים על קיומם בהתאם לדרישת הרשם לפי סעיף 18 לחוק הפטנטים. הפרת
חובה זו מקימה עילה עצמאית לביטול הפטנט לפי סעיף 182 לחוק בשילוב עם סעיף 31
לחוק. טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט קמא לאחר שבית המשפט השתכנע כי נציגיו של
דפוס בארי פעלו בתום לב. יצוין, כי בעת רישום פטנט זה טרם נחקקו סעיפים 18א- 18ג
לחוק הפטנטים, המטילים סנקציה על הפרת החובה לפי סעיף 18 לחוק. לטעמי, גם לו היו
חלות ההוראות החדשות, לא הייתי חולק על מסקנתו של בית המשפט כי אין, בנסיבות המקרה
שלפנינו, משום עילה לאי הכרה בפטנט. הנימוק הוא בכך, כי הן לפי סעיף 182(א) והן
לפי סעיף 18ג(1), הסנקציה של ביטול הפטנט, או של אי רישומו מלכתחילה, מסורה לשיקול
דעתו של בית המשפט (או של הרשם). במקרה שלנו, לא זו בלבד שבית המשפט הגיע למסקנה
שלא נהגו בחוסר תום לב באשר לאי גילוי הפרסומים, אלא שבית המשפט טרח ובדק את
השפעתם האפשרית של הפרסומים הקודמים על תקפות הפטנט. מאחר שהגיע למסקנה כי לא היה
בפרסומים אלה דבר שיכול היה למנוע את רישומו של הפטנט, צדק בית המשפט שלא הטיל על
דפוס בארי את הסנקציה של שלילת תוקף הפטנט.
13. גם טענתה של חברת וולף כי לא הפרה בפועל את
הפטנט, דינה להידחות על יסוד הנימוקים שניתנו על ידי בית המשפט קמא.
14. בכך אני מגיע לערעור שכנגד של דפוס בארי המכוון
נגד דחייתן של ארבע העילות הנוספות, והן: גניבת עין, זכות יוצרים, סימן מסחר
ועשיית עושר ולא במשפט. אתחיל באחרונה שבהן, משום שלדעתי דין הערעור בנקודה זו
להתקבל. בית המשפט של מטה דחה את העילה בעשיית עושר מכוח הוראת סעיף 6(א) לחוק
עשיית עושר ולא במשפט. נימוק נוסף הוא, שאין צורך לדון בעילה זו משום ש"הפרת
הפטנט מזכה בצו מניעה ועל יסוד העילה של התעשרות שלא כדין אין הוא יכול לקבל יותר
מזה". נראה כי הנימוק המשפטי העיקרי מתבסס על הוראת סעיף 6(א) לחוק. והנה,
לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט קמא, נדונה הסוגיה הזאת בפרשה רע"א
5768/94, 5614/95, 993/96 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה ואח' נ' פורום אביזרים
ומוצרי צריכה בע"מ ואח' (טרם פורסם) (להלן: "פרשת א.ש.י.ר").
בית משפט זה דן, בהרכב מורחב, בשאלת משמעותו של סעיף 6(א) לחוק בהקשר של דיני
הקניין הרוחני. דעת הרוב היא, כי עקרונית, אין בקיום דיני קניין רוחני משום מניעה
לתבוע סעדים על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, סעדים הכוללים גם צו מניעה. נמצא, כי
חל שינוי בהלכה מאז שנבחנה על ידי בית המשפט קמא.
15. אני, כשלעצמי, נמצאתי בפרשה זו בדעת מיעוט,
משום שלטעמי מן הראוי היה להתנות את ההיזקקות לעילת עשיית עושר ולא במשפט במקרים
של פלישה לתחום הזולת, בקיום זכות חיצונית. והנה, בנסיבות המקרה הנידון, אני
בדעה כי גם לפי מבחני, המצמצם-מעט, עומדת לדפוס בארי עילה בעשיית עושר ולא במשפט
וזאת אף בהתעלם מקיומה של הפרת פטנט. כפי שהוזכר בראשית דברי, חברת וולף העתיקה
במסגרת מכרז, העתקה מעשה-קוף (slavish imitation),
את המעטפית פרי עיצובו וכיתובו של דפוס בארי. מעשה זה, במיוחד בנסיבות של מכרז,
הוא בבחינת הפרה חמורה של הליכות מסחר הוגן. חברת וולף נטלה לעצמה את פרי המאמצים
היצירתיים של מתחרה מסחרי, מבלי להשקיע דבר משל עצמה (לאחר מעשה, היתה מוכנה
להשקיע משאבים רבים כדי לפרוק מעליה את האשמה של הפרת זכויות הזולת). ההעתקה והגשת
המעטפון המועתק למכרז הן התנהגות פגומה, העולה, לדעתי, כדי מעשה בלתי סביר במובן
עוולת הרשלנות על פי סעיף 35 לפקודת הנזיקין. נמצא, כי מעשה הנזיקין הזה מבסס את
העילה בעשיית עושר ולא במשפט, וזאת בנוסף להפרת הפטנט. אוסיף, כי יש להניח שעל פי
הגישה המרחיבה שנתקבלה על דעת הרוב בפרשת א.ש.י.ר, היתה קמה בנסיבות אלה,
עילה בעשיית עושר ולא במשפט גם ללא הפרת פטנט וללא מעשה נזיקין.
16. באשר לנימוקו של בית המשפט קמא בעניין זהות הסעדים,
הרי דומה כי החיוב בהשבה, המוטל על הזוכה בעושר ולא במשפט, שונה בהיבטים חשובים
מחיוב הפיצויים מכוח סעיף 183 לחוק הפטנטים. העולה מן
האמור, כי יש לקבל את הערעור שכנגד בעניין העילה של עשיית עושר ולא במשפט.
17. בנוגע לעילות הנוספות של גניבת עין, סימן מסחר
וזכות יוצרים, מסקנותיו השליליות של בית המשפט קמא מתבססות על שילוב של יסודות
משפטיים ועובדתיים. יש לי ספקות מסוימים באשר להיבטים אחדים של ההנמקה, אך בשל
העובדה כי לדפוס בארי הוכרו כעת עילות בהפרת פטנט ובעשיית עושר ולא במשפט, אין אני
רואה צורך לדון בסוגיות המורכבות שנידונו בבית המשפט קמא, ואשאיר זאת לעת מצוא.
18. בעניין הערעור שכנגד לגבי הסעדים, הרי נראה, כי
לפי מסקנותי בערעורים אלה, דפוס בארי זכאי הן לפיצויים במסגרת חוק הפטנטים והן
להשבה על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט. עם זאת, מן ההכרח לתאם בין שני הסעדים
האלה, פן ייווצר כפל פיצוי. לשם קביעת תוכן הסעדים, הדיון מוחזר לבית המשפט
המחוזי. צו המניעה יעמוד בתוקפו.
אי לכך הערעור של חברת וולף נדחה, והערעור
שכנגד של דפוס בארי מתקבל בחלקו, דהיינו בעילה של עשיית עושר ולא במשפט. התיק
מוחזר לבית המשפט המחוזי כאמור לעיל. חברת וולף תשלם לדפוס בארי הוצאות ושכר טירחת
עורך-דין בסך 100,000 ש"ח.
ש
ו פ ט
השופטת ט' שטרסברג-כהן:
אני מסכימה.
ש
ו פ ט ת
השופט י' טירקל:
אני מסכים.
ש
ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט אנגלרד.
ניתן היום, כ"ב בתמוז תשנ"ט
(6.7.99).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו
פ ט
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
95029720.Q06 /שב