ח'אלד עיסאווי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2967/11 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2967/11 לפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט נ' הנדל המערער: ח'אלד עיסאווי נ ג ד המשיב: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 29.3.11 בת"פ 399/09 שניתן על-ידי השופט הבכיר כהן תאריך הישיבה: כ"ג בטבת התשע"ב (18.1.12) בשם המערער: עו"ד רמי עותמאן בשם המשיב: עו"ד עדי מנחם בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט הבכיר כהן) מיום 29.3.11 בת"פ 399/09. בגדרי התיק נגזרו על המערער שנתיים מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי, וזאת בגין נהיגה מסוכנת תוך אי ציות להוראות שוטרים, והסעת 20 שוהים בלתי חוקיים אל עבר ישראל. רקע ב. המערער, יליד 1969, הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בפזיזות וברשלנות, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, אי ציות לשוטר והסעת שוהים בלתי חוקיים. לפי המתואר בכתב האישום, כשעצר המערער בתחנת דלק בכביש 443 בדרכו לירושלים, העלה לרכבו 20 שוהים בלתי חוקיים תמורת 200 ₪. כשהגיע המערער למחסום משמר הגבול קראו לו השוטרים לעצור, אולם המערער פנה באופן חד שמאלה והחל בנסיעה מהירה בנתיב הנגדי; שלושה כלי רכב נאלצו לסטות לצדי הדרך כדי לא להיפגע. בהמשך פנה המערער באופן חד ימינה, חזר לנתיב הנסיעה המקורי והמשיך בנסיעה מהירה. כשהגיע המערער למחסום נוסף שהוצב במטרה לעצרו, בלם בפתאומיות והחל בנסיעה אחורנית, באופן שאילץ שני כלי רכב נוספים לסטות לצדי הדרך. ג. טרם נגזר דינו של המערער, הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו ביום 1.3.11. כעולה מן התסקיר, המערער נשוי ואב לחמישה מאשתו, ובנוסף לו שני ילדים מאשה נוספת עימה ניהל מערכת יחסים במקביל לנישואיו. שירות המבחן מצא כי למערער נטייה להתנהגות עבריינית בהיתקלו בקושי כלכלי או אישי, כעולה מעברו הפלילי הכולל עבירות רכוש, תעבורה ועוד. כן ציין השירות, כי המערער מתקשה לשאת באחריות בגין העבירות שביצע בתיק זה, וסבור שכוחות השיטור התנכלו לו. נוכח האמור, לא בא השירות בהמלצה בעניין המערער. יצוין כבר כאן, כי תסקיר נוסף שהוגש ביום 2.1.12 לשם הערעור לא הוסיף הרבה על תסקיר זה, אולם מצוין בו כי תפקודו של המערער במאסרו תקין ואינו מלווה בעבירות משמעת. ד. בית המשפט המחוזי נתן דעתו לחומרת העבירות, שהיה בהן כדי לסכן חיי אדם, הן בנהיגה הפרועה והן בנסיונו של המערער להכניס לישראל 20 שוהים בלתי חוקיים. כן סקר בית המשפט את עברו הפלילי המכביד של המערער, לרבות מאסר בפועל למשך שנתיים בגין עבירות רכוש רבות, ומאסר בפועל נוסף בגין הסעת תושב זר בניגוד לחוק, בדומה לענייננו. מנגד צוינו הודאת המערער והיותו עצור במעצר מלא ואחר כך במעצר בית בהליכי התיק. בשקלול מכלול הנסיבות, לרבות תסקירו הלא-חיובי של שירות המבחן, גזר בית המשפט על המערער כאמור 24 חודשי מאסר בניכוי ימי המעצר, ושנת מאסר על תנאי. הערעור והדיון ה. נטען, כי העונש שהושת על המערער חורג מטווח הענישה המקובל, וזאת בשים לב לנסיבותיו האישיות של המערער, לרבות היותו - כנטען - נורמטיבי ככלל, ומפרנס יחיד לשתי משפחות. עוד נטען, כי אמנם תסקירו של שירות המבחן אינו בא בהמלצה בעניינו, אולם ניכר בו כי המערער מפנים את מעשיו ולוקח אחריות בגינם. לסיכום נטען, כי בית המשפט לא ייחס משקל ממשי לאינטרס השיקום וביכר את אינטרס הגמול, וזאת חרף הבעת חרטה כנה מצד המערער, וכן רצון אמיתי להשתקם. ו. בפנינו טען בא כוח המערער, שלא הניח טיעון שלא נטען, כי כתב האישום תוקן מעבירת נהיגה תוך סיכון חיי אדם לעבירה של נהיגה בפזיזות, שההבדל ביניהן בתג הענישה גדול; אולם הדבר לא קיבל משקל ממשי בגזר הדין. נטען בהמשך לכך, כי הענישה המקובלת במקרים של נהיגה בפזיזות ובהסעת שוהים בלתי חוקיים פחותה בהרבה מזו שהושתה על המערער בענייננו, גם בהינתן עברו הפלילי. עוד נטען, כי סטיית המערער לנתיב הנסיעה הנגדי נמשכה מספר שניות בלבד, ואילו הנהיגה לאחור נעשתה בצד הדרך, ועל כן הסיכון לחיי אדם לא היה גדול. ז. באת כוח המשיבה טענה, כי עניינו של המערער אינו הולם מתן משקל ממשי לשיקולי שיקום, שכן המערער בעל עבר פלילי מכביד, ולא ניכר מן התסקירים בעניינו רצונו להשתקם. עוד צוין, כי אף אם לא הורשע המערער בנהיגה תוך סיכון חיי אדם, בעצם הסעתם של השוהים הבלתי חוקיים נודעת מסוכנות יתרה. הכרעה ח. לאחר העיון והדיון, אין בידינו להיעתר לערעור. עבירות המערער מגלמות שני רבדים של סכנה לציבור: הראשון, הרובד המיידי, המקבל את ביטויו בנהיגתו הפרועה של המערער, שגם אם לא הורשע בגינה בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, שהענישה עליה על דרך הכלל היא ברמות גבוהות יותר, אל מול תג ענישה של 20 שנות מאסר (סעיף 332 לחוק העונשין, תשל"ז-1977) - היה בה כדי להביא לסטיית כלי רכב מהכביש באופן שסיכן את ציבור המשתמשים בדרך באותה העת; העונש הקבוע בצד העבירה של מעשי פזיזות ורשלנות (סעיף 338) הוא שלוש שנים. השני, הרובד הפחות מיידי אולם חמור לא פחות, בא לידי ביטוי בהסעת מספר רב של שוהים בלתי חוקיים מבלי לדעת מה מטרת כניסתם לשטחי ישראל, וזאת תמורת בצע כסף. הרובד הראשון לכשעצמו מצדיק ענישה משמעותית, אף אם לא הורשע המערער בעבירה של סיכון חיי אדם. וכבר נפסק בעניין דומה כך: "נהיגתו של המערער מצביעה על זלזול נמשך בחוק... אכן, המערער לא הורשע בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, לפי סעיף 332 לחוק. אילו הוא היה מורשע בעבירה כזו, ניתן להניח שהעונש היה חמור בהרבה מזה שהוטל בסופו של דבר. אף לא ניתן להתעלם מן הנתונים שבתדפיסים מהמרשם הפלילי. מתברר, כי המערער הורשע בעבר בעבירת אלימות וכן בעבירה הנוגעת לרכב. הוא אף ריצה מאסר בן תשעה חודשים. לחובתו עשרות רישומים בעבירות תעבורה מסוגים שונים. כאשר ניצבים אנו בפני נתונים כאלה, בוודאי שאין להקל עם המערער ביחס לעונש שהשית בית משפט קמא" (ע"פ 8116/10 אבו עמאר נ' מדינת ישראל (לא פורסם) השופט גרוניס). כך גם הרובד השני של הסעת שוהים בלתי חוקיים: "ראויה עבירה זו, שהמחוקק קבע לה שתי שנות מאסר - שיש בה גם פוטנציאל לניצול על-ידי ארגוני טרור, והיו דברים מעולם - למאסר בפועל, בודאי כשהמדובר במקרה שני אצל המערער, שנים ספורות לאחר הרשעה קודמת במאטריה זו עצמה" (ע"פ 9406/08 פאיז נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקה ט"ו). ואכן, המעז להכניס ארצה שוהים בלתי חוקיים עלול לתת יד ולוא בלי משים לגורמי טרור. איני נדרש לכך שעל פני הדברים המדובר בענייננו בעבירה לפי סעיף 12א(ג)(1א)(ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, שהעונש עליה הוא שלוש שנים, כיון שהיו עשרים שוהים בלתי חוקיים; זאת, שכן המערער הועמד לדין בעבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) שעונשה שנתיים. אך גם בתנאים אלה ברי, כי השילוב בין השניים - עבירת הפזיזות והרשלנות ועבירת הסעת השוהים הבלתי חוקיים - מצדיק כשלעצמו ענישה שיש בה חומרה. ט. לאלה יש להוסיף את עברו הפלילי המכביד של המערער, הכולל מנעד רחב של סוגי עבירות, לרבות מהסוג בו הורשע. הוא עמד שמונה פעמים לפני בתי המשפט, במספר רב של עבירות שעיקרן עבירות רכוש, אך גם הסעת שוהים בלתי חוקיים, והחל בעבריינות מאז היותו קטין. לעניין התעבורתי, לחובת המערער עומדות כ-50 עבירות תעבורה, לרבות נהיגה בזמן פסילה, מעבר ברמזור אדום, נהיגה בניגוד לכיוון הנסיעה ועקיפה בכניסה לצומת. בנוסף, ריצה המערער 3 מאסרים בפועל, בגין עבירות רכוש, זכויות יוצרים, החזקת סכין ועוד. אלה מרחיקים מאוד את המערער מן הנורמטיביות לה טוען בא כוחו, ומצביעים על המשקל המוגבר שיש לתת בעניינו לשיקולי הרתעת היחיד. זאת גם נוכח תסקירי שירות המבחן, המצביעים על כך שהמערער נוטה להידרדר לעבריינות בקלות יחסית, ואף אינו מפנים את חומרת העבירות נשוא תיק זה. מכאן, כי נדרשה ענישה ממשית שיש בה, כך יש לקוות, כדי להרתיע את המערער מעבירות נוספות בעתיד, ואולי גם להרתיע אחרים. עיינתי בפסיקה שהציג בא כוח המערער בבית המשפט המחוזי לעניין חומרת הענישה, אך במקרה דנא השילוב בין עבירת הנהיגה לבין הסעת השוהים הבלתי חוקיים, וכאמור – העבר הפלילי, משמיענו כי העונש שהוטל אינו מצביע על החמרה יתרה כלל. י. אין בידינו איפוא להיעתר לערעור. ניתן היום, ח' בשבט התשע"ב (1.2.2012). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 11029670_T04.doc רח מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il