אסילקו לעבודות בנייה וחקלאות בע"מ נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 2966/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 2966/15 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור המערערת: אסילקו לעבודות בנייה וחקלאות בע"מ נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט י' מינטקביץ) מיום 1.4.2015 בת"פ 51033-12-11. בשם המערערת: בעצמה פסק-דין לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט י' מינטקביץ) מיום 1.4.2015 שלא לפסול עצמו מלדון בת"פ 51033-12-11. 1. נגד המערערת ונאשם נוסף הוגש כתב אישום בו נטען כי מסרו חשבונות כוזבים לרשויות המס. ביום 30.10.2014 התקיים דיון בהליך. בדיון התברר, כי בתיק המוצגים שהגישה המדינה לבית המשפט נכללו הודעות שנגבו מהנאשם הנוסף בקשר לתיק אחר. ההודעות אינן קשורות לכתב האישום שהוגש בהליך נשוא הערעור. על רקע זה ביקשה המערערת כי בית המשפט יפסול עצמו מלשבת בדין, כך שהדיון יועבר לשופט שלא נחשף לחומר שהגישה המדינה בשוגג. בית המשפט (כבוד השופט י' מינטקביץ) דחה את בקשת הפסלות. על החלטה זו הוגש ערעור. בית המשפט (כבוד הנשיא א' גרוניס) דחה את הערעור (ע"פ 7449/14 אסילקו לעבודות בנייה וחקלאות בע"מ נ' מדינת ישראל (9.11.2014)). ביום 14.11.2014 דחה כבוד הנשיא א' גרוניס את בקשת המערערת לעיון חוזר בהחלטתו. 2. ביום 1.4.2015 התקיים דיון הוכחות בהליך. עם תחילת הדיון ביקשה המערערת בשנית כי בית המשפט יפסול עצמו מלשבת בדין. בבקשה זו חזרה המערערת, בעיקרם של דברים, על טענותיה מבקשתה הקודמת. בנוסף קבלה המערערת על כך שבית המשפט לא נעתר לבקשתה לדחות את מועד דיון ההוכחות. מקור בקשת הדחייה היה ברצונה של המערערת להגיש בקשה לגילוי חומרי חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. בית המשפט (כבוד השופט י' מינטקביץ) דחה גם בקשה זו. מכאן הערעור שלפניי. 3. בערעור שלפניי חזרה המערערת על טענותיה בבקשת הפסלות. כמו כן הלינה המערערת על התבטאויות שונות בהן הפגין השופט י' מינטקביץ, לשיטתה, חוסר סבלנות לטענותיה וקביעת דעה באשר לאשמתה. המערערת ביקשה כי יתקיים דיון על פה בערעור הפסלות. המערערת אינה מיוצגת בערעור דנא על ידי עורך דין. 4. לאחר שקראתי בעיון את טענות המערערת ואת פרוטוקול ההליך בבית משפט השלום וההחלטות שניתנו במסגרתו, הגעתי למסקנה שיש לדחות את הערעור, וזאת ללא צורך בקבלת תגובת המשיבה. 5. אקדמת מילים – כפי שציין בית משפט השלום בהחלטתו, מדובר בבקשה שנייה מאותם נימוקים. בקשתה הראשונה של המערערת נדחתה. ערעור על החלטה זו ובקשה לעיון חוזר נדחו אף הם. מאז הבקשה הראשונה לא נערך דיון נוסף בהליך. כל שהתחדש, הוא סירובו של בית המשפט לדחות את מועד דיון ההוכחות. אין מקום להידרש לטענות המערערת אשר כבר נידונו בהליכים קודמים. צד להליך אינו יכול להעלות שוב ושוב את טענותיו בעניין שכבר נפסק בו. זוהי המשמעות המעשית של עקרון סופיות הדיון (נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך האזרחי 12 (התשנ"א)). די היה בקביעה זו כדי לדחות את רוב רובו של הערעור. 6. לגופו של עניין - בהתאם לאמור בסעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, המבחן לפסלות שופט הוא קיומן של נסיבות אשר יש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים. במקרה זה לא הצביעה המערערת על כל ראיה לנסיבות כאלה. טענתה החדשה היחידה של המערערת היא כנגד החלטת בית המשפט שלא לדחות את מועד דיון ההוכחות. מדובר בהחלטה דיונית גרידא. הלכה היא כי קבלת החלטות דיוניות במסגרת ההליך אינה יוצרת כשלעצמה חשש למשוא פנים (ראו ע"פ 8999/14 בן שטרית נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (1.1.2015); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-174 (2006)). כדבריו של הנשיא גרוניס, "מקומו של ערעור על החלטות כאמור איננו במסגרת ערעור פסלות, כי אם בערעור לפי סדרי הדין הרגילים הנוהגים בפלילים" (ע"פ 6174/14 פרידמן נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (3.10.2014)). למערערת היו גם טענות באשר להתבטאויות שיצאו מפי בית המשפט. אולם עיון בפרוטוקול מצביע דווקא על כך שהמערערת נהגה, לעיתים, שלא כהלכה. בית המשפט העיר על כך וזהו תפקידו (עמודים 11, 30 ו-48 לפרוטוקול). התנהלותה הלא ראויה של המערערת אף הובילה לכך שבית המשפט העיר כי הדבר עשוי לגרור הטלת הוצאות כנגדה (עמוד 48 לפרוטוקול). גם כאן, כידוע, החלטה על פסיקת הוצאות כנגד בעל דין אינה יוצרת כשלעצמה חשש למשוא פנים (ע"א 2979/02 ג'יולבניז נ' "טפחות" בנק משכנתאות לישראל בע"מ (28.4.2002)). 7. הערה לסיום – לא מצאתי מקום להיענות לבקשת המערערת לשמיעת טיעונים על פה. כפי שנקבע בעבר, אין חובה לקיים דיון על פה בערעור פסלות, אף כאשר ההליך העיקרי הוא הליך פלילי, וניתן להכריע בערעור בהתבסס על טיעונים בכתב בלבד (ע"פ 200/10 חן נ' מדינת ישראל, פסקאות 3-2 (7.3.2010); ע"פ 3377/14 ארבל נ' מדינת ישראל (19.5.2014)). הלכה זו ידועה למערערת ונזכרה בבקשתה. 8. סוף דבר – לא מצאתי ממש בטענת המערערת כי התקיימו הנסיבות המצדיקות פסלות שופט. כפי שכבר נקבע פעמים רבות בפסיקה, אין בתחושות סובייקטיביות כדי להקים עילת פסלות (ראו, למשל, ע"פ 4304/13 זמיר נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (27.6.2013)). הערעור נדחה. ניתן היום, י"א באייר התשע"ה (30.4.2015). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 15029660_C01.doc הש מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il