דוד קוגמן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בש"פ 2957/13 בבית המשפט העליון בש"פ 2957/13 לפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערים: 1. דוד קוגמן 2. שמעון גבאי 3. אברהם מסקלצ'י נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור מטעם המערער 3 על החלטתה של כבוד רשמת בית המשפט ל' בנמלך מיום 7.4.13 בע"פ 9612/10, ע"פ 64/11 וע"פ 1112/11 בשם המערערים: עו"ד יהושוע רזניק פסק-דין לפניי ערעור על החלטת כבוד הרשמת ל' בנמלך בשלושה ערעורים קשורים (ע"פ 9612/10 – י"ט, ע"פ 64/11 – י"ד, ע"פ 112/11) מיום 7.4.2013. עניינו של ההליך הוא בבקשת המשיבה מיום 21.3.201321 לדחות את מועד הדיון בערעורם של המבקש ושניים נוספים, אשר היה קבוע ליום לימים 22.7.2013 ו-24.7.2013. הערעור בהליך המרכזי נסוב על הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בעניינם. לבקשת הדחייה ניתנה הסכמת המערער 1 והמערער 2 אולם המערער 3 התנגד לה. בהחלטתה, קבעה הרשמת כי נוכח תקופת המאסר שנגזרה על המערערים, יש לקבל את הבקשה ולקיים את הדיון במהלך חודש מרץ 2014. מכאן הערעור שלפניי, בגדרו מציין המבקש כי הוא נתון במעצר ומאסר כבר כחמש שנים וכי הודעת הערעור ונימוקיה הוגשו לבית משפט זה לפני זמן רב. לטענתו, אכן נגזרה עליו תקופת מאסר שאורכה 17 שנה, אך בערעורו יש ממש ודחיית הדיון למעשה גוזרת עליו שנת מאסר נוספת. כן טוען כי הוא מצוי במתח רב לקראת הדיון. לבסוף טוען כי הסבר המדינה לדחיית הדיון, שהינו העדר זמן להתכונן לתיק, אינה מצדיקה דחייה שכזו. לאחר שעיינתי בהחלטת הרשמת, בהודעת הערעור ובנספחיה מצאתי כי דין הערעור להדחות. כידוע, שיקול הדעת המסור לרשם רחב הוא, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בש"א 4747/05 ראובן פלד עבודות בניין בע"מ נ' בית הארחה – מעלה החמישה (29.8.2005); בש"א 3784/02 בן דוד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (23.5.2002)). זאת, בפרט מקום בו עסקינן בסמכויות ניהוליות, הנוגעות לניהולו של יומן בית המשפט בהתאם לעומס התיקים הממתינים לדיון. במקרה הנוכחי, עומדים זה מול זה האינטרס הציבורי בבירור הערעור ובחקר האמת בצורה יעילה, בהתאם למשאבי התביעה, וזאת למול זכותו של נאשם להליך מהיר והחשש מפני ריצוי תקופת מאסר משמעותית בטרם הפך פסק דינו לחלוט. במסגרת זאת, רבות נכתב על זכויותיו של נאשם להליך הוגן. במסגרת זו, עולה הצורך לאזן בין ערך חשיפת האמת לבין יעילותו של ההליך הפלילי ולמען שמירה על זכויות הנאשם מפני מאסר מתמשך, ויישוב בין החשש מפני עיוות דין לבין הסכנה מפני עינוי דין. איזון זה אינו קל. דרך האיזון היא בנוסחה יחסית שתגלם בתוכה את השכלול הראוי של הערכים והאינטרסים המתמודדים (ראו: בג"ץ 11339/05 מדינת ישראל נ' בית המשפט המחוזי באר שבע, סא(3) 93 (2006), פסקה 21 לחוות דעתה של השופטת א' פרוקצ'יה). בחנתי את החלטת הרשמת ומצאתי כי היא סבירה, מאזנת בין הסכמת רוב הצדדים לדחיית הדיון ומתחשבת בנסיבות המקרה. יחד עם זאת, כדי לצמצם את הפגיעה שתגרם למערער, אם ימצא שיש ממש בערעורו, מתבקש יומן בית המשפט לבחון האם ניתן להקדים את מועד הדיון בתיק. סוף דבר, הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ו באייר התשע"ג (6.5.2013). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 13029570_H01.doc שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il