עיריית ביתא נ. המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית

4 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 29545-07-25 לפני: כבוד השופט דוד מינץ כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ העותרים: עיריית ביתא ו-20 אח' נגד המשיב: המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד מוחמד אבו סנינה בשם המשיב: עו"ד הדס ערן פסק-דין השופט דוד מינץ: בעתירה שלפנינו מבוקש כי נורה למשיב (להלן גם: המפקד הצבאי) לנמק מדוע לא יבוטל צו תפיסה מס' 56/25/ת (יהודה ושומרון), התשפ"ה-2025 (להלן: צו התפיסה או הצו) מיום 27.4.2025, שהוצא לשם סלילת ציר ביטחון היקפי והצבת מרכיבי תאורה ליישוב אביתר (להלן: הציר ו-היישוב בהתאמה). לחלופין, מדוע לא יינקטו אמצעים אחרים לצורך הגשמת התכלית של צו התפיסה, אשר יצמצמו את הפגיעה בעותרים. כן התבקש ליתן צו ביניים המורה למשיב לעכב את מימוש צו התפיסה. הרקע לעתירה ברקע לעתירה, החלטת המשיב לסלול ציר ביטחון היקפי ליישוב. לשם כך הוציא המשיב ביום 27.4.2025 את צו התפיסה, בגדרו הורה על תפיסת שטח של כ-7.3 דונם מקרקעין פרטיים לצורך סלילת ציר ביטחון היקפי והצבת מרכיבי תאורה על בסיסו, ללא גידור. הציר עובר ברובו בתוואי דרך קיים. ביום 25.5.2025 נמסרה הודעה לקצין הקישור הפלסטיני על קיום הצו ועל מועד לסיור בעלים שנקבע למחרת היום. ביום 26.5.2025 משלא הגיע אף גורם לסיור הבעלים, פורסם צו התפיסה בשטח בשני עותקים, בעברית ובערבית. ביום 29.5.2025 הגישו העותרים השגה נגד צו התפיסה. בהשגה נטען כי הנזק ממימוש הצו אינו מוגבל לשטח התפוס, אלא משליך על שטחים קרובים אחרים, וכי מטרת הצו היא לסגור את האזור באופן מעגלי והרמטי, ולמנוע מתושבים ערביים פעילות חקלאית במקום. נטען כי הצו נעדר תכלית ביטחונית והוא נועד אך להעניק מרחב ושטחים גדולים מסביב ליישוב, לשרת את הקמת היישוב, ולהפלות על רקע גזעי. הוצאת הצו אף מהווה הטעיה ועקיפה של הדין, במיוחד שעה שמתנהלים הליכים משפטיים בפני ועדת העררים הצבאית נגד הכרזת אדמות היישוב כאדמות מדינה. בנוסף, טענת המשיב בדבר "נחיצות ביטחונית" אינה עוד בת תוקף, במיוחד בתקופה רגועה מבחינה ביטחונית, ושטח האדמות הנכללות בצו, וכן התוקף שנקבע בו, אינם מידתיים וסבירים. ביום 6.7.2025 דחתה מחלקת יועמ"ש איו"ש את ההשגה (להלן: המענה להשגה). במענה להשגה פורט בהרחבה הצורך הביטחוני בתפיסת השטח – סלילת ציר ביטחון היקפי והצבת תאורה על בסיסו ליישוב, אשר יאפשר הגעה בזמני חירום למרחב. זאת נוכח אירועי פח"ע שאירעו בגזרת היישוב בשנים האחרונות, שאף הובילו להירצחם ופציעתם של אזרחים ישראלים ובתוך כך אוזכר כי היישוב הוקם לאחר שבאותו מקום נרצח אביתר בורובסקי ז"ל בפיגוע. בנוסף, הצו הוצא בשים לב לתמורות המשמעותיות בתפיסת הביטחון ביהודה ושומרון כחלק מהפקת הלקחים ממתקפת השבעה באוקטובר ומשורת אירועי פח"ע שאירעו ביהודה ושומרון לאחריה, במהלך מלחמת ״חרבות ברזל״. הובהר כי נערכה עבודת מטה מקיפה בפיקוד המרכז ובמנהל האזרחי, במסגרתה נבחנה הפגיעה בחקלאים והיא נשקלה בכובד ראש אל מול הצורך הביטחוני. החלופה שנבחרה היא המידתית ביותר, תוך שהיא מתבססת על ציר קיים ברובו כדי לצמצם פגיעה במקרקעין מעובדים, והעצים המצויים בתוואי יועתקו למיקום חלופי. לבסוף הודגש שהחלטת המפקד הצבאי נתקבלה מטעמים ביטחוניים גרידא, ולא עמדו בבסיסה שיקולים זרים. הציר עצמו אינו אמור לשמש אזרחים ואינו מגביל את גישת בעלי הקרקעות לאדמותיהם, למעט אלו שייתפסו לצורך סלילתו. על רקע האמור, הגישו העותרים את העתירה שלפנינו. נטען כי צו התפיסה הוצא בחוסר סמכות, והוא מנוגד לכללי המשפט המנהלי ולדין הבינלאומי, וזאת בשל היעדר צורך ביטחוני אמיתי ודחוף, ובשל שיקולים זרים שעמדו בבסיסו. מטרתו האמיתית של הצו אינה ביטחונית כלל, אלא נועדה להכשיר דרכים בלתי חוקיות שנסללו על ידי מתיישבים כחלק מדפוס חוזר ונשנה להרחיב את תחום היישוב, ולמעשה להשתלט ולהפקיע אדמות פלסטיניות פרטיות. הוטעם כי הצו פוגע באופן קשה ובלתי הפיך בזכויות הקניין שלהם, בפרנסתם ובחופש הגישה לאדמותיהם החקלאיות. הוא מונע התרחבות ופיתוח עתידי של היישובים, כאשר המשיב לא שקל חלופות פוגעניות פחות או התייחס אליהן כראוי. הצו גם לוקה בחוסר מידתיות ובחוסר סבירות, שכן הוא מכשיר "דרכים פיראטיות" באדמות פרטיות תוך פגיעה רבה בתושבים. בתגובת המשיב נטען כי דין העתירה, ועמה הבקשה לצו הביניים, להידחות בהיעדר עילה להתערבות בהחלטה על הוצאת הצו. נטען כי צו התפיסה הוצא כדין בהתאם לסמכות המפקד הצבאי ולצורך ביטחוני מובהק, ובהתאם להלכה הפסוקה ולדין הבינלאומי. הצו נועד לסלול ציר ביטחון היקפי והצבת תאורה ליישוב, אשר יאפשר תנועה של כוחות ביטחון והגעה מהירה ויעילה למרחב המאחז במקרי חירום ולצורך שמירה על הביטחון. זאת בשים לב לתפיסת ההגנה העדכנית שגובשה לאחר פרוץ מלחמת "חרבות ברזל". המשיב הדגיש כי החלופה שנבחרה היא המידתית ביותר, וכי תכנון הציר נעשה תוך התחשבות באירועי פח"ע קודמים (כדוגמת רצח אביתר בורובסקי ויהודה גואטה ז"ל). הפגיעה בזכויות הקנייניות היא מינימלית ומידתית, שכן הציר עובר ברובו על תוואי דרך קיים, אינו מגודר ולא תימנע גישה לאדמות הפרטיות שמסביב לציר. בנוסף, עצים המצויים על הציר יועתקו בתיאום עם העותרים והם יוכלו להגיש בקשה לקבלת דמי שימוש בגין התפיסה. דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה, בתגובה לה ובנספחים שצורפו, הגעתי לכלל מסקנה שדין העתירה להידחות. בית משפט זה עמד לא אחת על סמכותו של המפקד הצבאי לנקוט בצעדים להבטחת ביטחון האזור ותושביו, הן מכוח הדין הישראלי והן מכוח המשפט הבינלאומי (ראו למשל: בג"ץ 12216-08-25 מנאסרה נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון, פסקה 11 ‏(‏22.10.2025‏)).‏‏ בגדרי סמכות זו, רשאי המפקד הצבאי להורות על הוצאת צווי תפיסה על מנת להגשים מטרות ביטחוניות (בג"ץ 9773-09-24 אנסטאס נ' מדינת ישראל משרד הביטחון, פסקה 7 (4.12.2024); בג"ץ 7007/23 תיים נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 11 (21.12.2023) (להלן: עניין תיים)). כידוע, בית משפט זה אינו ממיר את שיקול הדעת הנרחב של המפקד הצבאי בשיקול דעתו, ואינו שם עצמו מומחה לענייני ביטחון במקומו. משכך ביקורת שיפוטית על החלטות ביטחוניות המצויות בתחום מומחיותו של המפקד הצבאי תעשה במשורה, ורק במקום שבו נפל פגם היורד לשורש העניין בהחלטתו (בג"ץ 31424-07-25 המועצה הכפרית "עזון אלעתמה" נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 7 ‏( 16.9.2025‏)‏‏ (להלן: עניין עזון אלעתמה); בג"ץ 8220/23 מנצארה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 9 ‏(‏27.11.2024‏))‏‏. כפי שנקבע בפסיקת בית משפט זה, פירוש המונח ״צורך צבאי חיוני״ בגינו תותר תפיסת מקרקעין אינו מתמצה לצורך לחימתי-אקטיבי בלבד, ויש לראות גם בשמירה על חייהם וביטחונם של האזרחים השוהים באזור כצורך ביטחוני-צבאי כאמור (בג"ץ 5968/05‏ ‏עיריית חברון נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (1.3.2006) (להלן: עניין עיריית חברון); עניין תיים, פסקה 12. והשוו: בג"ץ 8452/19 עירית חברון נ' מדינת ישראל, פסקה 33 ‏(28.2.2022‏)‏‏). בדומה לכך, גם סלילת ציר היקפי המאפשר קיום סיורים לצורך הרתעת גורמים עוינים מחדירה ליישובים והמקלה על תנועת כוחות ההגנה בשטח, הוכרה כצורך מעין זה (עניין עזון אלעתמה, פסקה 7; עניין עיריית חברון, פסקה 4). בענייננו, עיקר טענות העותרים הוא, כי בבסיס הוצאת הצו לא עומד צורך ביטחוני ממשי, והוא נועד להביא להפקעת קרקעות פרטיות השייכות לאוכלוסייה הפלסטינית והעברתן לשימוש היישוב, ועל כן החלטת המפקד הצבאי ניתנה תוך חריגה מסמכותו. לא נמצא בסיס לטענה זו. המשיב עמד בהרחבה, הן במענה להשגה והן בתגובתו המקדמית לעתירה, על הצורך הביטחוני העומד בבסיס הוצאת הצו, היינו השלמת ציר ביטחון היקפי שיקיף את היישוב ויאפשר הגעה מהירה ויעילה של כוחות ביטחון וכוחות הגנה גיזרתיים לכל נקודה, לרבות לנתיבי חדירה פוטנציאלים. בהקשר זה הדגיש המשיב את החשיבות הביטחונית שבהקמת הציר והצבת מרכיבי תאורה על בסיסו. זאת על רקע שורת אירועי פח"ע שאירעו בשנים האחרונות במרחב היישוב ובסביבתו, ובעקבות האיומים המתגברים באזור. צורך ביטחוני זה התחדד לנוכח תפיסת הביטחון העדכנית שעוצבה והפקת לקחים ממאורעות השבעה באוקטובר (עניין עזון אלעתמה, פסקה 8). בהקשר זה יצוין שצורך ביטחוני צופה פני עתיד עשוי להתגבש גם על רקע הערכה מבצעית לסיכונים ביטחוניים שטרם התממשו, וברי כי לא מצופה מהמשיב לשבת בחוסר מעש עד להתממשות הסיכונים הביטחוניים אותם הוא צופה, שכן עליו "לפעול יומם ולילה על מנת למנוע פיגועי טרור אשר מותירים אחריהם קורבנות בגוף ובנפש" (בג"ץ 4275/22 אבו עראם נ' שר הביטחון, פסקה 17 (18.10.2022); בג"ץ 46081-09-25 סויטי נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית, פסקה 9 ‏(‏3.12.2025‏)‏). יתרה מזאת, כפי שעולה מתגובתו המקדמית של המשיב, קדמה לבחירת תוואי הצו עבודת מטה סדורה ובחינת חלופות כך שפגיעתו בשטחים חקלאיים מעובדים תהיה מינימלית. המשיב הציג תשתית עובדתית כי נבחנו חלופות שונות, לרבות שימוש באדמות מדינה (שלא נמצאו כאלו באזור הרלוונטי) או סלילת הציר בסמוך לבתי היישוב (שנשללה בשל מענה מבצעי לקוי ופגיעה נרחבת יותר במקרקעין פרטיים). בחירת התוואי נעשתה גם תוך התבססות על ציר קיים ברובו כדי לצמצם את הפגיעה במקרקעין, והגם שמדובר בציר שנפרץ בשעתו באופן לא חוקי. דווקא שימוש זה חלף סלילת ציר חלופי חדש תצמצם את הפגיעה במקרקעין בסביבה. בנוסף, גישת העותרים לאדמות לא תימנע, שכן הציר אינו מגודר. לעותרים גם עומדת האפשרות לקבלת דמי שימוש ופיצויים באמצעות מת"ק שכם, ולא הוצעה על ידם חלופה פחות פוגענית העונה לצרכי הביטחון. יצוין גם, כי כדי לצמצם את הפגיעה בעותרים עד כמה שניתן, עשרה עצים הנמצאים בחלקו הצפון-מערבי של תוואי הציר יועתקו למיקום חלופי. משכך לא מצאתי כי יש במימושו של הצו כדי להשפיע הלכה למעשה על האפשרות של העותרים לנוע במרחב ביחס למצב הדברים כיום. יוצא אפוא, כי הגם שצו התפיסה כרוך בפגיעה בקניינם של העותרים, הרי שעל רקע המאמצים שהושקעו למזעור הפגיעה בזכויותיהם, ובשל הצורך הביטחוני בהקמת ציר נוכח תפיסת הביטחון העדכנית, שוכנעתי כי פגיעה זו נשקלה בכובד ראש, ואוזנה כראוי אל מול הצורך הביטחוני שבהגנה על היישוב. לבסוף, גם דין טענת העותרים לפיה בבסיס ההחלטה להוצאת הצו ניצבו שיקולים זרים להידחות, שכן זו נטענה בעלמא ומבלי שהונחה לה כל תשתית עובדתית (וראו: עניין עזון אלעתמה, פסקה 12; עניין תיים, פסקה 14). בעניין זה יצוין כי המשיב הדגיש במענה להשגה כי הציר אינו מיועד לשימוש אזרחים וייעשה בו שימוש רק על ידי כוחות הביטחון להגעה לנקודות שונות ביישוב בעת חירום, וכן לצרכי פטרול וניטור המרחב כחלק מפעולות ביטחון שוטף. סוף דבר: צו התפיסה אינו מגלה עילת התערבות. משכך, אציע לחבריי לדחות את העתירה, ללא צו הוצאות. ניתן היום, י"ט כסלו תשפ"ו (09 דצמבר 2025). דוד מינץ שופט יעל וילנר שופטת גילה כנפי-שטייניץ שופטת