בג"ץ 2950-09
טרם נותח

ניר אברהם נ. שר המשפטים

סוג הליך עתירה לבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ)

פסק הדין המלא

-
פסק-דין בתיק בג"ץ 2950/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2950/09 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותר: ניר אברהם זוהר נ ג ד המשיב: שר המשפטים עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיב: עו"ד אילאיל אמיר פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה שבפנינו הוא בבקשה להורות למשיב לנמק, מדוע אין הוא ממלא אחר הוראותיו של בית משפט זה בבג"ץ 10021/06 זוהר נ' שר המשפטים (לא פורסם, 23.12.08) (להלן: בג"ץ זוהר) ומוסיף את חתימתו לכתב ההקלה בעונש, שניתן לגבי העותר על ידי נשיא המדינה לשעבר, מר משה קצב. העתירה בבג"ץ זוהר הוגשה על רקע בקשה שהופנתה לנשיא על ידי העותר בשנת 2004, לקצוב בזמן את עונש מאסר העולם אותו הוא מרצה בשל הרשעתו בעבירות של רצח, אינוס וחטיפה לשם עבירת מין. שרת המשפטים דאז, הגב' ציפי לבני וכן ועדת השחרורים המיוחדת הפועלת מכוח חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001, המליצו לנשיא שלא להיענות לבקשה. הנימוק לעמדתם היה התנהגותו העבריינית של העותר, שהתבטאה בביצוע עבירות נוספות במהלך ריצוי העונש האמור, ביניהן, סחיטה בנסיבות מחמירות, תקיפה, כליאת שווא, איומים, החזקת סכין והדחת עד. על אף ההמלצות, הנשיא החליט לקצוב את העונש ל-32 שנות מאסר ואולם שרת המשפטים ואף שרי המשפטים שנתמנו אחריה, סירבו לחתום על כתב ההקלה בעונש. בעקבות זאת, הוגשה העתירה בבג"ץ זוהר, בה ביקש העותר להורות למשיב להוסיף את חתימתו לכתב ההקלה. בפסק הדין שניתן בענין זה, התייחסה דעת הרוב הן לחשש, כי המידע בו החזיקה המדינה בדבר התנהגותו של העותר לא הונח בפני הנשיא והן למרחב שיקול דעתו של המשיב בהוספת חתימתו: "חובתו של שר המשפטים הייתה, ועודנה, לברר את הסוגיה ולבחון אם לחשש כאמור אכן נמצא בסיס. ככל שיתברר, כי המידע שהונח בפני הנשיא היה חסר, על השר לדאוג להשלמתה של התמונה והנשיא יחליט ככל שיחליט (אם ידבק בהכרעת קודמו או שיראה לשנות ממנה – אין זה ענין לעתירה שבפנינו). וככל שמנגד, יוברר כי החלטתו של הנשיא נתקבלה כשבפניו כלל המידע הרלוואנטי, כי אז תיסלל הדרך להוספתה של חתימת הקיום בידי השר, ללא עיכוב נוסף". בעקבות עתירה שהוגשה על ידי המשיב, ביום 5.2.2009 הורה בית משפט זה (כבוד המשנה לנשיאה, א' ריבלין) על קיומו של דיון נוסף במחלוקות נשוא בג"ץ זוהר. נוכח זאת, המשיב עתר לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן פסק הדין בדיון הנוסף. בהחלטה שניתנה ביום 17.2.2009, הבקשה נתקבלה בחלקה, כך שבית משפט זה הורה לערוך את בדיקת החומר שנמצא בידי הנשיא ללא תלות בדיון הנוסף, ואילו ביצוע חלקו השני של הסעד האופרטיבי בבג"ץ זוהר, בו דובר על הוספת חתימת הקיום אם יתברר כי לנשיא לא חסרו פרטים רלוונטיים, או לחילופין על השלמת המידע החסר, עוכב עד למתן פסק הדין בדיון הנוסף. נכון לעת הזאת, הדיון הנוסף טרם התקיים ולאור האמור למעלה, חתימת הקיום של המשיב עודנה נעדרת מכתב ההקלה. מכאן כאמור, העתירה שבפנינו בה נטען, כי הואיל וכל החומר הרלוונטי בדבר ההקלה בעונש היה מצוי בפני הנשיא, יש ליישם את הוראות בג"ץ זוהר ולחייב את המשיב לאשר את קציבת העונש בחתימתו – בין אם הוא שלם עם תוצאה זו ובין אם לאו. באת כוח המשיב מציינת, כי נוכח החלטת בית המשפט העליון מיום 17.2.2009, אין מקום לקבל את העתירה. דין העתירה להידחות על הסף. גם לו הנחנו לצורך הדיון, כי בפני הנשיא היה מונח כל החומר הדרוש לשם קבלת ההחלטה לקציבת העונש, לא היה בכך כדי להעניק לעותר את הסעד המבוקש. בהחלטה שיצאה לפני בית משפט זה נאמר מפורשות, כי יישום ההוראות בבג"ץ זוהר לענין הוספת חתימת הקיום, יושהה עד לבחינתן מחדש במסגרת הדיון הנוסף. לאור עיכוב ביצוע פסק הדין ומאחר שהעתירה הנוכחית כלל לא התייחסה לכך, אין כל מקום להתערב בסמכויות המשיב. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. ניתן היום, ט"ז בתמוז התשס"ט (8.7.2009). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09029500_H02.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il