פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק ע"פ 2949/05
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
ע"פ 2949/05
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופטת ע' ארבל
המערערת:
מדינת ישראל
נ ג ד
המשיב:
עאדל אבו רמדאן
ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 8.2.05 בת"פ 287/03 שניתן על ידי כבוד השופט א' אברהם
תאריך הישיבה:
י"ח באלול התשס"ה (22.09.05)
בשם המערערת:
עו"ד זיו אריאלי
בשם המשיב :
עו"ד אורי רון
בשם שירות המבחן:
גב' אסתי שדה
פסק-דין
השופטת א' פרוקצ'יה:
1. לפנינו ערעור מדינה על קולתו של גזר דין שנגזר על המשיב בידי בית המשפט המחוזי בנצרת בת.פ. 287/03 (כב' השופט אברהם אברהם).
2. המשיב הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירות של סחר בסם מסוכן, החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, וקשירת קשר לביצוע פשע והסתייעות ברכב לפשע. על פי עיקרי כתב האישום המתוקן בו הודה, יצא המשיב במשאיתו ביום 5.12.03, בדרכו לקבל לחזקתו סמים, לאחר שסיכם עם מאן דהוא לקבל סמים בצפון הארץ. הוא הגיע לשביל צדדי סמוך לקיבוץ כפר סולד, מקום בו נטמנו הסמים, שכללו כ-3 ק"ג נטו של הרואין וכ-25 ק"ג חשיש. כשניגש המשיב למקום המחבוא נעצר בידי המשטרה.
3. הסדר הטיעון בין הצדדים התייחס לאחריות בלבד, ולא כלל הסכמה לענין הענישה.
4. בית המשפט המחוזי גזר את דינו של המשיב לארבע וחצי שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי מקבלת רשיון נהיגה, וחילוט המשאית. בפסק דינו, שקל זה כנגד זה את חומרת העבירות בהן הורשע המשיב כנגד נסיבות אישיות שונות המשמשות שיקולים לקולא, ובהם – העובדה כי אשת המשיב חולה במחלת הסרטן, כי הוא נעדר כל עבר פלילי בטרם הליך זה וכי הוא שימש עובד מסור במקום עבודתו לאורך שנים רבות. כן ניתן משקל לכך שהמשיב נטל אחריות למעשיו, הביע חרטה, וכי מעורבותו בעבירה היתה ברמה של בלדרות, להבדיל מסחר ממש.
5. המדינה ערערה על קולת העונש, בטענה כי גם בהינתן הסדר טיעון לענין האחריות, בית המשפט חרג באופן ניכר מהענישה המקובלת והראויה לענין עבירות סמים מן הסוג ומן ההיקף בהם מדובר בענין זה. על פי עמדה זו, לאור חומרת עבירות הסמים, היה מקום להחמיר באופן ניכר בעונש שנגזר, ומן הדין היה שלא ליחס משקל כה רב לנסיבות האישיות, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במקרה זה. עוד נטען, כי בצד ההחמרה המתבקשת לענין עונש המאסר בפועל, יש מקום להטיל על המשיב גם עונש קנס ופסילה בפועל של רשיון נהיגה, אשר תמנע ממנו נהיגה לאחר שחרורו מן הכלא.
6. ב"כ המשיב הדגיש בתשובתו את הרקע להרשעה שיסודו בהסדר טיעון, ואת הצורך להקל בעונש כאשר הכרעת הדין מתבססת על הסדר כזה. הוא הצביע על פסיקה לפיה גם בעבירות סמים קשים שהיו כרוכות בכמויות גדולות בהרבה מאלה בהן מדובר כאן, נגזרו על נאשמים עונשים קלים יותר. הוא עמד על הנסיבות האישיות כבדות המשקל בעניינו של המשיב, הראויות להתחשבות, וביקש שלא להחמיר בעונשו, ולהימנע גם בערעור מהטלת קנס ופסילת רשיון נהיגה מטעמיו של בית משפט קמא.
7. נתנו דעתנו לכלל נסיבות הענין, על רקע פסק דינו של בית המשפט המחוזי וטיעוני הצדדים בערעור. באנו לכלל מסקנה כי בשיקלול כלל הנתונים שיש להתחשב בהם, סטתה הערכאה הדיונית ממיתחם העונש הסביר בהינתן חומרתן של עבירות הסמים אותן ביצע המשיב, וזאת גם בהינתן המשקל היחסי שיש לייחס לנסיבותיו האישיות. לפיכך סבורות אנו כי יש להחמיר בדינו של המשיב, מהשיקולים המפורטים להלן:
המשיב ביצע עבירות סמים חמורות בהינתן היקפם הרב ביותר, שבכללם סמים קשים. למעורבות בהובלת סמים מסוג הרואין במשקל 3 ק"ג וחשיש במשקל 25 ק"ג נילווית חומרה מיוחדת שאינה צריכה הדגשה. אין צורך לחזור ולהדגיש את הסכנה האורבת לשלום הציבור מעיסוק בסמים, ואת הפגיעה העמוקה הנשקפת מצריכת סמים לגוף ולנפש. מדיניות הענישה המחמירה של בית משפט זה בסוג זה של עבירות על שום פגיעתן הקשה בשלום הציבור הינה עיקבית ורצופה לאורך שנים רבות. יש לדבוק בה, ואין לסטות ממנה.
אלא שגם בסוג זה של עבירות, מצווה בית המשפט להעריך, בצד מדיניות הענישה המחמירה הכוללת, את נסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם העומד לפניו. עליו לאמוד את ההיבטים לקולא בעניינו, אף שמשקלן של הנסיבות האישיות פוחת ככל שחומרת העבירות גוברת. במקרה זה התחשב בית המשפט במחלתה הקשה של אשת המשיב, בהודאתו במשפט ובחרטה הכנה שהביע. כן נתן משקל לנורמטיביות שאפיינה את אורח חייו עד למעידה הקשה נשוא הליך זה, ובכלל זה ציין גם את מסירותו המיוחדת למקום עבודתו. גם אנו סבורות כי יש מקום להתחשב בנסיבות אישיות אלה; עם זאת, נראה לנו כי בית המשפט המחוזי יחס לנסיבות אלה משקל רב מדי ביחס להיבטי החומרה שבפרשה, וכתוצאה מכך הקל בעונשו של המשיב מעבר למידה הראויה.
בנסיבות אלה, נראה לנו כי באיזון ראוי בין היבטי החומרה והקולא, יש להחמיר בעונש המאסר בפועל שנגזר על המשיב ולהוסיף לעונש זה שנתיים נוספות.
איננו רואים לקבל את ערעור המדינה ככל שהוא נוגע להיבטי הקנס ופסילה בפועל של רשיון הנהיגה. בית המשפט קמא התחשב בחילוט המשאית בגדר שיקולו לענין הענישה הכספית, ואיננו רואות עילה להתערב בשיקול זה. אשר לפסילת רשיון נהיגה, הדעת נותנת כי במהלך תקופת המאסר הארוכה שנגזרה על המשיב, ממילא הוא מנוע מכל שימוש ברכב. יתר על כן, מוקד חומרתן של העבירות נשוא פרשה זו אינו בשימוש ברכב אלא בעיסוק בסמים בכמויות גדולות ביותר. בנסיבות אלה, לא מצאנו להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה נמנע מהטלת עונש של פסילה בפועל של רשיון נהיגה, והסתפק בעונש של פסילה על תנאי בהיבט זה של הענישה.
8. לאור האמור, אנו מחליטות לקבל את ערעור המדינה לענין העונש, במובן זה שבמקום ארבע וחצי שנות מאסר בפועל שנגזרו על המשיב, הוא ירצה שש וחצי שנות מאסר בפועל. שאר חלקי גזר הדין של בית המשפט המחוזי יעמדו בעינם.
ניתן היום, י"ח באלול תשס"ה (22.9.05).
ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05029490_R01.doc
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il