פסק-דין בתיק בג"ץ 2947/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2947/17 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט א' שהם העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני הגדול 2. בית הדין הרבני האזורי ירושלים 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי פסק-דין השופט י' עמית: 1. בעתירה עבת הכרס שבפנינו, מגולל העותר, כיום אסיר המרצה עונש מאסר, את כל עוללותיו בסכסוך הגירושין בינו לבין גרושתו, המשיבה 3 (להלן: המשיבה). עתירתו "הצנועה" של העותר היא כי בית משפט זה יורה על "ביטול גורף של כל ההחלטות של בית הדין בירושלים שניתנו למעשה כולן ללא סמכות", ומדובר בשורה של החלטות שניתנו החל משנת 2012 ואילך. 2. העותר תוקף את החלטת בית הדין הרבני בפתח תקוה מיום 21.2.2012, שאומנם דחה את בקשת המשיבה לפסילת המותב, אך על מנת למנוע כל טענות ומשום מראית עין, החליט כי ראוי שהדיון ימשיך בפני הרכב אחר, וכך הועבר התיק לבית הדין הרבני האזורי בירושלים. לא למותר לציין כי החלטת בית הדין הרבני בפתח תקוה ניתנה בהמשך ובעקבות פסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 4895/11 מיום 14.11.2011 בעתירה שהוגשה על ידי המשיבה. היום, לאחר למעלה מחמש שנים (!!!) ממתן החלטה זו, ולאחר הליכים רבים נוספים שאיני רואה להידרש אליהם, שבסופם הועבר התיק לבית הדין האזורי בירושלים, "משחזר" העותר בעתירתו כל צעד ושעל בתיק. לשיטת העותר, יש לפסול את כל ההחלטות שניתנו על ידי בית הדין בירושלים, בטענות של חריגה מסמכות, פגיעה בעיקרי צדק טבעי ועוד. 3. במסגרת העתירה, מטיח העותר האשמות קשות בבתי הדין לערכאותיהם השונות, תוך שהוא "מפזר" חשדות למעשים פליליים כאלה ואחרים ואי סדרים בבית הדין הרבני, ומציג באופן מגמתי חלק מההחלטות שניתנו בעניינם של בני הזוג כבר לפני שנים. העותר לא טרח לציין כי אכן ברח לחו"ל, ונמצאתי למד על כך מתוך החומר שצורף. עוד נמצאתי למד כי העותר החליף פעמים רבות עורכי דין וטוענים רבניים ונעדר לא אחת מהדיונים. מהעתירה עולה כי על העותר נגזר עונש מאסר, שאותו הוא מרצה כיום, לאחר שנמצא כי ביצע עבירות מין באחותה של המשיבה. 4. אתייחס בתמצית שבתמצית לטענתו העיקרית של העותר, ולפיה הוא "נאנס" לחתום ביום 5.1.2014 על הסכם גירושין (להלן: ההסכם) לאחר שבית הדין האזורי בירושלים איים עליו במאסר היות והוא גורם לעגינותה של המשיבה. את ההסכם עצמו צירף העותר באופן כמעט בלתי קריא והוא תולה חלק נכבד מעתירתו על כך שבהסכם הקצר, שנוסח על ידי באי כוח הצדדים עצמם (כפי שעולה מהפרוטוקול), נאמר כי "הבעל מוותר על כל טענת פסלות וערעור" בעוד שהמשיבה מוותרת על כתובתה ותוספת כתובה ומתחייבת שלא להגיש תביעת נזיקין. אציין כי ההסכם אינו מתייחס לנושאים הרכושיים, ואלו נדונו בהמשך על ידי בית הדין, שהוסמך לכך על ידי הצדדים. מהחומר שצורף לעתירה עולה כי בית הדין הורה על מכירת הדירה של בני הזוג, וזו נמכרה בסופו של יום לאשה בחודש מאי 2015, לאחר הליך של התמחרות. העותר הלין על מינויו של בא כוח המשיבה ככונס נכסים למכירת הדירה, ולעתירה צורפו שורה של החלטות שניתנו על ידי בית הדין בתגובה לאין ספור בקשות ותגובות שהוגשו על ידי העותר בנוגע למכירת הדירה, סילוק יתרת חוב המשכנתא וסכומים שהמשיבה זכאית לקזז בגין תשלומי המשכנתא ששילמה עבור העותר. העותר מצידו דורש את ביטול הסכם המכירה ותשלום פיצוי מוסכם על ידי המשיבה. 5. כל ההחלטות הנוגעות למכירת הדירה, הליך ההתמחרות והסכם המכר הן החלטות שאין דרכו של בית משפט זה להתערב בהן. כפי שנאמר עשרות פעמים בפסיקה, בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים. עוד נאמר כי "התערבות בהחלטות בתי הדין הדתיים תעשה רק בנסיבות מיוחדות, וזאת כאשר בית הדין חרג מסמכותו; סטה מהוראות הדין הדתי החל עליו; כאשר החלטתו ניתנה תוך פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי; או כאשר בית משפט זה מגיע לידי מסקנה, כי יש להושיט לעותר סעד מן הצדק, מקום שהעניין אינו בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר" (בג"ץ 5589/16 פלוני נ' פלונית פסקה 8 והאסמכתאות שם (2.8.2016)). 6. למרות כל זאת, התלבטתי אם אין להורות למשיבים להגיש תגובתם לגבי טרונייתו של העותר, ככל שהיא נוגעת להחלטת בית הדין הרבני הגדול מיום 5.12.2016. מההחלטה עולה כי בית הדין הגדול פירש את ההסכם כאילו העותר ויתר מראש על זכות הערעור לגבי כל החלטה שתינתן בעתיד על ידי בית הדין האזורי, תהא אשר תהא. על פני הדברים, דומה כי העתירה מגלה עילה בנקודה זו, באשר ההסכם מתייחס אך ורק לנושא הגט והגירושין ולא לנושאים רכושיים שלא נדונו כלל בהסכם. למרות זאת, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, לצד הנמקה זו, בחן בית הדין את הדברים לגופם (כמו לעניין המוניטין, סעיף ח' להחלטה). באשר לנושאים הקשורים בדירה, הרי שמהחלטתו הנ"ל של בית הדין הרבני הגדול עולה כי היא איננה סופית. בסעיף ו' להחלטה, מורה בית הדין הגדול על החזרת הטיפול בתיק לבית הדין קמא, אשר יהיה רשאי להתייחס בהחלטותיו לכל הטענות ההדדיות של הצדדים, לרבות טענות העותר להפרת הסכם המכירה על ידי המשיבה. אם וככל שטענה זו של העותר תתקבל – וכמובן אני רחוק מלהביע כל עמדה בנושא - הרי שיהא בכך כדי להחזיר את הגלגל לאחור בכל הנוגע לכינוס הנכסים ומכירת הדירה. בהיבט זה, עתירתו של העותר מוקדמת. רק אם ידחה בית הדין האזורי את טענות העותר בנוגע לדירה, ורק אם בית הדין הרבני הגדול ידחה את ערעורו אך ורק מן הטעם שהעותר ויתר בהסכם על זכות הערעור - או-אז יעמדו לעותר טענותיו בשאלת פרשנות ההסכם ובשאלה האם ניתן להתנות על זכות הערעור לגבי החלטות שטרם באו לעולם. זכויותיו של העותר בנקודה זו שמורות לו. 7. אשר על כן, העתירה נדחית, ומשלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ח' בניסן התשע"ז (‏4.4.2017). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17029470_E01.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il